מיקרופדיה תלמודית:השלמה

הגדרה^[1] - חיוב גמר עבודת כל הקרבנות אחר תמיד של שחר, ולא אחר תמיד של בין הערבים

גדרה ודיניה

מקורה

אסור להקריב דבר אחר תמיד-של-בין-הערבים (ראה ערכו), שנאמר: וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים (ויקרא ו ה), מכאן שלא יהיה דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים (תורת כהנים צו פרק ב י; פסחים נח ב, ושם נט א).

פסוק זה נאמר בתמיד של שחר, ונחלקו אמוראים כיצד דורשים מכאן לתמיד של בין הערבים:

• יש אומרים שהדרשה היא: עליה שלמים, ולא על חברתה שלמים (אביי בפסחים נח ב), ופירושו והקטיר עליה, כלומר אחריה של העולה הזאת, שהיא תמיד של שחר, את חלבי השלמים, אבל לא אחרי תמיד של בין הערבים (רש"י שם ד"ה והקטיר עליה).

• ויש אומרים שהדרשה היא: השלמים, עליה השלם כל הקרבנות כולם (רבא בגמ' שם, ורש"י ד"ה השלמים; אביי ביומא לג א), והשלמים הוא לשון השלמה (רש"י שם; רבנו הלל וראב"ד לתורת כהנים שם; מאירי שם).

גדרה

איסור זה נקרא בשם "עשה דהשלמה" (פסחים נט א), לפי שהוא לאו-הבא-מכלל-עשה (ראה ערכו. הרמב"ן בהוספות לספר המצוות מצות עשה יא; מאירי שם; שאגת אריה לג), היינו אחר תמיד של שחר השלם, ולא אחר תמיד של בין הערבים, ולאו הבא מכלל עשה - עשה (מאירי שם), והעשה הוא אזהרה בשב ואל תעשה (שאגת אריה שם), ועוברים עליה בקום ועשה, כשמקריב אחר התמיד (מאירי שם)^[2].

במנין המצוות

רוב מוני המצוות לא מנו מצוה זו במנין המצוות (הלכות גדולות; רמב"ם; סמ"ג; חינוך), שלדעתם היא אחד מחלקי מצות הקרבת התמיד, ולא מצוה בפני עצמה (דברי אמת על ספר המצוות שם, בדעת הרמב"ם; הר"י פרלא לספר המצוות לרס"ג לא תעשה רסד)^[3]; ויש שמנה מצוה זו במנין המצוות בין העשין, שנצטוינו להקריב כל הקרבנות בין שני התמידים, לא קודם תמיד-של-שחר (ראה ערכו) - שעובר על העולה עולה ראשונה (ראה גמ' שם ורמב"ן שם) - ולא אחר תמיד של בין הערבים - שעובר על השלמה - והמקדים או המאחר קרבנו לזמנים הנזכרים עובר בלאו הבא מכלל עשה שהוא עשה (רמב"ן שם).

הנכלל באיסור

עשה של השלמה, נחלקו ראשונים מה נכלל באיסורו:

• יש אומרים שלא נאמר אלא בהקטרה, שאין להקטיר על המזבח שום קרבן אחר התמיד, שכן כתוב זה של השלמה בהקטרה נאמר: והקטיר עליה חלבי השלמים (ראה לעיל. רש"י פסחים נט א ד"ה הבא; תוספות מנחות מט ב ד"ה (שם א) תלמוד), ולפיכך קרבן שאין למזבח אלא דמו, כחטאת-העוף (ראה ערכו), מקריבים אפילו אחר תמיד של בין הערבים (פסחים שם, ורש"י ד"ה הכא). ונחלקו ראשונים לדעה זו: יש אומרים מכל מקום מדרבנן אסור לזרוק את הדם, גזירה שמא יקטיר, ואפילו בחטאת העוף שאין שם הקטרה, אלא זריקת הדם בלבד, מדרבנן אסור (תוספות מנחות שם); ויש אומרים שאין הזריקה אסורה משום גזירה, לפי שהכהנים זריזים הם (מאירי פסחים שם).

• ויש אומרים שבכלל האיסור אף השחיטה של קרבן אחר, מלבד שחיטת קרבן פסח (רמב"ם תמידין א ג), ופירשו דבריהם שאין השחיטה בעצמותה אסורה, ששחיטה אינה עבודה (ראה ערך שחיטה ב), אלא שאסור לשחוט מפני שאינו יכול להקטיר אחר כך את האימורים (משנה למלך שם ד"ה ודע דרבינו; לקוטי הלכות פסחים שם. וראה עוד אבן האזל שם).

איחור זמן התמיד

מטעם זה שאין מקריבים שום קרבן אחר תמיד של בין הערבים, היו מאחרים בכל יום את שחיטת התמיד בשתי שעות מהזמן הראוי לשחיטתו - שזמנו בשש ומחצה והוא נשחט בשמונה ומחצה (ראה ערך תמיד של בין הערבים) - כדי שיהא סיפק להקריב כל הקרבנות של נדרים ונדבות לפני הקרבתו (פסחים נח א; רמב"ם שם), ואפילו בשבת שאין שם נדרים ונדבות, מאחרים משום סרך גזירת נדרים ונדבות בחול (רש"י שם ד"ה עליה, על פי גמ' שם ב); ויש סוברים שמחלוקת תנאים בדבר, שיש הסוברים כן (רבי ישמעאל בגמ' שם ב, לפי רבה בר עולא שם), והלכה כמותם (כן משמע מהרמב"ם שם); ויש החולקים עליהם וסוברים שבשבת מקדימים שחיטתו, ואין גוזרים משום חול (רבי עקיבא בגמ' שם, לפי רבה בר עולא שם).

נזרק הדם קודם הקרבה

נזרק הדם לפני הקרבת התמיד, מותר להקטיר אחר כך אפילו אחר הקרבתו, כשלא הספיקו להקטירו קודם, שהרי למדנו מהכתוב שהקטר חלבים כשר כל הלילה (ראה ערך הקטרה א), אלא שהדברים אמורים באותם שנזרק דמם קודם התמיד ונשארו לאחר כך (פסחים נט ב, ורש"י ד"ה דסברי), שכיון שהיה ראוי להקרבה קודם לכן, הרי זה מושלם על תמיד של שחר (רש"י שם ד"ה כשניתותרו).

במנחות

במנחות נחלקו הדעות:

• יש אומרים שאף המנחות אין מקטירים אחר תמיד של בין הערבים (כן משמע מתוספות מנחות כו ב ד"ה אלא), וכן אמרו: הבזיכין - בזיכי הלבונה של לחם הפנים (ראה ערך בזיכין) - קודמים לתמיד של בין הערבים, שנאמר: עליה השלם כל הקרבנות כולם (אביי ביומא לג א).

• ויש אומרים שמנחות אין בהן כלל עשה של השלמה, ומותר לקמוץ ולהקטיר אותן אחר תמיד של בין הערבים (רמב"ם תמידין א ה, לפי לקוטי הלכות פסחים נט א).

לאחר שחיטה וזריקה

לפני הקטרת התמיד של בין הערבים, ולאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאין עשה של השלמה, ומותר להקטיר קרבנות אחרים, כיון שכל הכתוב כולו של השלמה בהקטרה מדבר, היינו והקטיר עליה חלבי השלמים, ומשמע עליה - על הקטרת התמיד, השלם כל ההקטרות כולן, אבל אחר שחיטת התמיד ואפילו אחר זריקת דמו עדיין מותר להקריב קרבנות אחרים (תוספות מנחות מט ב ד"ה (שם א) תלמוד, לפי משנה למלך שם א ג).

• יש אומרים שאחר זריקת הדם אסור כמו אחר הקטרה (תוספות יומא כט א ד"ה אלא, לפי משנה למלך שם, וטורי אבן ראש השנה ל ב ד"ה ונתקלקו).

• ויש אומרים שאחר שחיטת התמיד אסורה השחיטה, ואחר זריקה אסורה הזריקה, ואחר הקטרה אסורה הקטרה (רמב"ם שם, לפי הר המוריה שם).

פסול הקרבן

כל הקדשים שעיכבם אחר תמיד של בין הערבים, הרי אלו פסולים (תוספתא פסחים (ליברמן) ד ב), ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שאין הפסול אלא מדבריהם, אבל מן התורה אינם פסולים (תוספות פסחים נח ב ד"ה העולה), וכשם שהאיסור להקריב לפני תמיד של שחר אינו אלא למצוה (ראה ערך תמיד של שחר), כך האיסור להקריב אחר תמיד של בין הערבים אינו אלא למצוה (תוספות יומא כט א ד"ה אלא, בתחילת דבריהם), ועוד שהרי מצינו שעשה של השלמה נדחה מפני עשה של פסח (ראה להלן: המותרים אחר התמיד), ואם היה נפסל הקרבן לא שייך בו דחייה (תוספות מנחות שם).

• ויש מפרשים שפסול מן התורה, ואפילו אם זרק הדם בדיעבד ועשה כל מצותו (תוספות יומא שם ב, שכן מורה לשון התוספתא; כן משמע מתוספות עירובין ב א ד"ה שלמים, בתירוץ השני), אלא שמכל מקום הבשר בלבד הוא שפסול לאכילה, אבל הבעלים נתכפרו (תוספות יומא שם)^[4].

המותרים אחר תמיד הערב

אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת, ונרות, ופסח, ומחוסר כפורים בערב הפסח בלבד (פסחים נט א).

קטורת

קטורת מתעכב לאחר תמיד של בין הערבים, שנאמר: כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה (במדבר כח ח), כמנחת הבוקר תהא מנחת הערב, ולא כאברי הבוקר אברי הערב, שאברי הבוקר מאוחרים לקטורת (ראה ערך קטורת), אבל אברי הערב קודמים לקטורת (יומא לד א, ורש"י ד"ה מי כתיב).

נרות

נרות מתעכבים לאחר תמיד של בין הערבים, שנאמר: יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר (שמות כז כא), אותו מערב עד בוקר, ואין דבר אחר מערב עד בוקר (גמ' שם), שאין לך עבודת יום כשרה אחר הדלקתן (רש"י יומא טו א ד"ה אין לך).

קרבן פסח

קרבן פסח מקריבים אותו אחר תמיד של בין הערבים, שנאמר בו: תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב (דברים טז ו), ונאמר בו: וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ וגו' בֵּין הָעַרְבָּיִם (שמות יב ו), לפיכך יאוחר דבר - פסח - שנאמר בו בערב ובין הערבים, לדבר - תמיד - שלא נאמר בו אלא בֵּין הָעַרְבָּיִם (שמות כט לט. פסחים נט א; סמ"ג עשין קצ)^[5].

מחוסרי כפורים בערב פסח

מחוסרי כפורים - זב וזבה ויולדת ומצורע (ראה ערך מחוסר כפורים) - ששכחו ולא הביאו כפרתם קודם התמיד, ואסורים לאכול בקדשים עד שיביאו את כפרתם (רש"י פסחים שם ד"ה ומחוסר), מקריבים כפרתם בערב הפסח אחר תמיד של בין הערבים, כדי שיהיו טהורים לאכול פסחיהם לערב (גמ' שם; רמב"ם תמידין א ד), לפי שמצות עשה של אכילת הפסח, שיש בה כרת, דוחה לעשה של השלמה, שאין בה כרת (גמ' שם)^[6].

מחוסר כפורים בשאר ימות השנה

מחוסר כפורים בשאר ימות השנה, נחלקו בו תנאים:

• יש אומרים שאף הוא טובל ואוכל בקדשים לערב (רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה בגמ' שם), שאם הביא שלמי נדבה קודם התמיד, ואם לא יביא כפרתו לא יאכל את שלמיו, ואכילת קדשים היא מצות עשה (ראה ערך אכילת קדשים), לכן נדחה עשה של השלמה, ומקריב את כפרתו אחר תמיד של בין הערבים (רש"י שם ד"ה בשאר). ואף על פי שאין העשה של מצות אכילת קדשים עדיף מעשה של השלמה, מכל מקום חטאת העוף שמחוסר כפורים מביא (ראה ערך מחוסר כפורים), אין למזבח אלא דמה, ואין שם עשה של השלמה, שלא נאמר אלא בהקטרה (ראה לעיל: גדרה ודיניה), ולכן מותר להקריבה אחר התמיד (רבינא בגמ' שם), או בבהמה, אם הוא מעלה ומלינה בראש המזבח, שאינה נפסלת בלינה, בשביל להקטירה למחר, שוחטה וזורקה אחר התמיד (רב פפא שם), אלא שבשאר מחוסרי כפרה, שאינם צריכים לאכול בקדשים לערב, אסור מדבריהם לזרוק הדם, גזירה משום הקטרה, ונזירה דרבנן זו נדחית מפני עשה של אכילת קדשים (תוספות מנחות שם).

• ויש אומרים שבשאר ימות השנה אין מחוסר כפורים מקריב אחר התמיד (תנא קמא בגמ' שם, לפי המאירי שם), וכן הלכה (רמב"ם שם).

פסח שני

פסח-שני (ראה ערכו), נחלקו בו ראשונים:

• יש אומרים שאף הוא זמנו אחר תמיד של בין הערבים, שלא נחשב בין הדברים שיש בין ראשון לשני (תוספות מנחות שם).

• יש אומרים שזמנו אינו מאוחר לתמיד של בין הערבים (רמב"ם תמידין א ג, לפי אמבוהא דספרי לספרי בהעלותך עמ' קטז).

• ויש מסתפקים בדבר, שכן בפסח ראשון הטעם שיאוחר לתמיד הוא מפני שנאמר בו בערב ובין הערבים, ובתמיד לא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד (ראה לעיל), והרי בפסח שני לא נאמר אלא בין הערבים, כמו בתמיד, ואם כן יש לומר שאיזה מהם שירצה יקדים לחברו (תוספות יומא כט ב ד"ה (שם א) שנקמצה).

מוסף

קרבן מוסף, אם אירע שאחרו אותו מלהקריב עד שהקריבו תמיד של בין הערבים, כגון במוסף של ראש חודש שלא באו עדי קידוש החודש ביום שלשים וסברו שהוא חול והקריבו התמיד, ואחרי כן באו עדים (ראה ערך קדוש החודש), כתבו ראשונים שמקריבים אותו אחר התמיד, לפי שעשה של קרבן מוסף הוא עשה של רבים, שהוא קרבן ציבור, ודוחה עשה של השלמה (תוספות ראש השנה ל ב ד"ה ונתקלקלו), והוא הדין בכל שעת הדחק, כגון ששכחו או שנאנסו להקריב קרבן מוסף קודם, מקריבים אותו אחר התמיד (מאירי ברכות כו א, וראש השנה שם, וביצה ד ב).

הערות שוליים