מיקרופדיה תלמודית:חלוק מלאכות

הגדרה^[1] - מלאכות ועבודות שונות שנכללו בלאו אחד, נחשבות כאיסורים שונים, לחייב את מי שעשאן על כל אחת ואחת

בשבת

ענינו ודינו

יש חילוק מלאכות בשבת (שבת ע א, ופסחים מח א, ושם נתבאר; רמב"ם יום טוב א ג), שאם עשה בה בשוגג אבות-מלאכות (ראה ערכו) הרבה - כגון שחרש וזרע וקצר בהעלם אחד (רמב"ם שבת ז ח) - חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה (משנה שבת סז ב; רמב"ם שם ושגגות ז ג), ואפילו עשה כל אבות המלאכות כולם, שהם ארבעים חסר אחת, בהעלם אחד, מביא שלשים ותשע חטאות (שבת סט א; רמב"ם שגגות שם. וראה להלן באיזה אופן חייב), ואף על פי שכל המלאכות אין אזהרתן אלא אחת, והיא: לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ י, וראה רש"י שבת ע א ד"ה בכלל, ורמב"ם שבת א א ועוד) - ואין בהן אלא כרת אחת (רש"י פסחים ה ב ד"ה וש"מ) - חייב על כל מלאכה ומלאכה (רש"י שבת שם, ופסחים שם).

ואין זה כאוכל חלב וחלב בהעלם אחד, שאינו חייב עליהם אלא אחת (ריטב"א שבת [מהדורת רייכמן] ע א), אלא הן שמות מוחלקים (רש"י סנהדרין סב ב ד"ה קצירה. וראה מנחת חינוך ריש מצוה לב, ומצוה רצח ט), והרי זה כאוכל חלב ודם בהעלם אחד שחייב שתים (ריטב"א [רייכמן] שבת סט א), שמאחר שלמדנו חילוק מלאכות לשבת מהבערה שיצאה לחלק (ראה להלן: מקורו), הרי זה כאילו כתוב לאו מיוחד על כל מלאכה ומלאכה, ולאוין הללו הם כמו לאוין של חלב ודם החלוקים זה מזה (תוספות רי"ד שבת קלח א. וראה ערך התראה).

מקורו

במקור לחילוק מלאכות נחלקו בגמרא:

• רבי נתן אומר: יכול עשה כל המלאכות אינו חייב אלא אחת, תלמוד לומר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שמות לה ג), למה נאמר, והרי הבערה בכלל לא תעשה כל מלאכה היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה, חייבים עליה בפני עצמה, אף כל שהוא אב מלאכה, חייבים עליו בפני עצמו (ברייתא שבת ע א ורש"י, לפי גירסת רש"י, וראה גירסת התוספות שם ד"ה יכול בשם ר"י), שדבר-שהיה-בכלל-ויצא-מן-הכלל-ללמד (ראה ערכו) לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא (ראה רש"י שבת שם ד"ה להקיש. וראה ערך דבר שהיה בכלל ויצא כו')^[2].

• לדעת רבי יוסי שסובר הבערה ללאו יצאת – ללמד שאין בה סקילה (ראה ערך מבעיר) - למדנו חילוק מלאכות מהאמור בפרשת חטאת: וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה (ויקרא ד ב), פעמים חייבים אחת על כולם, ופעמים חייב על כל אחת ואחת (ברייתא שבת שם, ושם נתבאר), שאנו דורשים את הפסוק כאילו כתוב אחת והנה, בלא מ', שהמ' של מאחת ושל מהנה נדרש לדרשה אחרת (ראה ערך כותב), ומפרשים "אחת" שהיא "הנה", שיש שעשה עבירה אחת והיא לו "הנה", שחייב חטאות הרבה, אף ששבת אחת הוא מחלל, וכן מפרשים "הנה" שהיא "אחת", שיש שעשייתו חשובה לו "אחת", אף ש"הנה" היו, ומעמידים אחת שהיא הנה בזדון שבת ושגגת מלאכות, והנה שהיא אחת בשגגת שבת וזדון מלאכות (ראה משנה שם סז ב, וגמ' ע א ורש"י שם, ושם קג ב), שמסתבר להעמיד את החיוב בזדון שבת ושגגת מלאכות, שגופי מלאכות מחלקים, הואיל ויש כאן שגגות הרבה על כל מלאכה שגגה מיוחדת, ואת הפטור בשגגת שבת וזדון מלאכות, שאף שהם גופי מלאכות הרבה, אינו חייב אלא אחת, ששגגה אחת היא ששכח שהיום שבת (רש"י שם קג ב, על פי גמרא שם ע א).

• שמואל אמר לימוד אחר: מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת (שמות לא יד), התורה ריבתה מיתות הרבה על חילול אחד, שמות יומת מיתות הרבה במשמע, ואם אינו ענין למזיד, שכבר נאמר בו: כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (שם לה ב), תנהו ענין לשוגג, ויומת בממון, שהוא חייב להרבות בקרבנות (שבת ע א ורש"י), והיתה לשמואל קבלה שלא לדרוש את הלימודים של רבי נתן ושל רבי יוסי (תוספות שם ב ד"ה לא, וראה שם בפני יהושע ורש"ש).

כשלא יודע שיש שבת בתורה

במה דברים אמורים שחייב על כל מלאכה ומלאכה, כשהיה יודע עיקר שבת - שיש שבת בתורה ונאסרו בה המלאכות (רש"י), אבל השוכח עיקר שבת, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא אחת (משנה שבת סז ב; רמב"ם שגגות ז ב^[3]), שהכל שגגה אחת היא (רש"י שם ע ב ד"ה מהו; רמב"ם שם).

היה יודע עיקר שבת, אלא שהעלם זה וזה בידו, היינו ששכח שהיום שבת, וגם לא ידע שמלאכות הללו אסורות בשבת, אינו חייב אלא אחת (רב נחמן בשבת שם, וכן מסקנת הגמרא שם לפירוש רבינו חננאל וריטב"א שם; רמב"ם שגגות ז ד), שכיון שאינו פורש אלא אם כן יוודע לו שהיום שבת ושהמלאכות הללו אסורות, נמצא כאילו הכל שגגה אחת היא (רבינו חננאל שם), או לפי ששגגת שבת עיקר, שעיקר המצוה הוא משום שבת (תוספות שם ד"ה אמר).

ויש סוברים שהדבר ספק אם הוא כזדון שבת ושגגת מלאכות או שהוא כשגגת שבת וזדון מלאכות (תוספות שם ד"ה חזינן; מהרש"א שם בדעת רש"י^[4]), ומספק אינו מביא אלא אחת (מהרש"א שם בדעת רש"י), שלא להביא ספק חולין בעזרה (מהרש"א שם).

כשלא יודע שום איסור מאיסורי שבת

עשה כל המלאכות כולן בזדון שבת ושגגת מלאכות, שחייב על כל אחת ואחת, אינו אלא כשידע שיש איזה איסור שהוא בשבת, כגון שידע שהשבת אסורה ביציאה מחוץ לתחום, לדעת הסוברים תחומים דאורייתא (ראה ערך תחומין), אבל כשאינו יודע שום איסור בשבת, אינו חייב אלא אחת (שבת סט א וע ב ועג א), שכיון שאינו יודע אף אחת מהלכותיה, אין שבת חלוקה לו משאר ימים, ואין זה זדון שבת (רש"י שם סט א ד"ה היכי).

נעלם ממנו שחייבים כרת על כל מלאכה בשבת, ואינו זכור אלא שעוברים עליה בלאו, לדעת הסוברים שהזיד בלאו ושגג בכרת חייב קרבן (ראה שבת סט א מחלוקת אמוראים. וראה ערך שגגות), הרי זה זדון שבת ושגגת מלאכות, וחייב חטאת על כל אחת ואחת (שבת שם ושם).

שכח את ל"ט מלאכות וזוכר רק שתולדותיהן אסורות

וכן אם שכח את כל שלשים ותשע אבות מלאכות, והיה זכור שתולדותיהן אסורות וחייב עליהן כרת, כגון שידע שהצר צורה בכלי חייב (ראה ערך מכה בפטיש), שניכרת לו מלאכה בכך, ולא ידע שהמכה-בפטיש (ראה ערכו) חייב, שאין ניכרת לו מלאכה בכך, הרי זה זדון שבת ושגגת מלאכות (תשובת רבי אברהם בן הרמב"ם בספר ברכת אברהם יא, והובא בכסף משנה שגגות ז ב^[5]).

וכן אם עשה שלשים ותשע תולדות של שלשים ותשע האבות, ושכח שהתולדות אסורות, והיה זכור שהאבות אסורים, חייב על כל אחת ואחת (תוספות רי"ד שבת סט א).

זכר שיש מצות שביתה בשבת בלבד

שכח כל איסורי שבת, ולא זכר אלא שהשבת יש בה מצות עשה של וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת (שמות כג יב), נחלקו ראשונים: יש שכתבו שאין זה זדון שבת, הואיל ולא ידע שיש בשבת איסור לאו (רמב"ן שבת סט א ד"ה עד; תשובת רבי אברהם בן הרמב"ם בספר ברכת אברהם יא); ויש סוברים שאף זה זדון שבת (רשב"א וריטב"א וחידושי הר"ן שם).

העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת

העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, אינו חייב אלא אחת (משנה שבת סח א; רמב"ם שבת ז ט, ושגגות ז ז), שאין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא בגופי עבירה שאינם דומים (רש"י שם ד"ה אב). כיצד הזורע (ראה ערכו) והזומר (ראה ערכו) והנוטע (ראה ערכו) והמבריך (ראה ערך הברכה) והמרכיב (ראה ערך הרכבה) אינו חייב אלא אחת, לפי שכולם מעין מלאכה אחת (ברייתא וגמרא שם עג ב; רמב"ם שם ושם), וכולם אב אחד הם (רמב"ם שבת שם^[6]), וכן אם עשה אב אחד ותולדה שלו, אינו חייב אלא אחת (ראה רש"י ופירוש המשניות לרמב"ם, ומאירי סח א שפירשו כן המשנה שם; רמב"ם שבת שם ח, ושגגות שם ה באב ותולדותיו), שהרי זה כאילו חזר ועשה את האב (חידושי הר"ן שבת שם, וראה רש"י שם ד"ה אב), ואין צריך לומר שהעושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא אחת (רמב"ם שגגות שם).

לדעת הסוברים שזורע ונוטע שניהם אב אחד הם, וזומר הוא תולדה של נוטע ולא של זורע (ראה רש"י וחידושי הר"ן שבת עג ב, וראה ערך זורע, וערך זומר), אם זרע ונטע או נטע וזמר, אינו חייב אלא אחת, אבל אם זרע וזמר, חייב שתים, כיון שאין זומר תולדה של זורע (ראה רש"י שם ד"ה אימא, וריטב"א [רייכמן] וחידושי הר"ן שם בדעתו).

החולק על הנ"ל

לדעת רבי אליעזר חייבים על תולדה במקום אב (משנה כריתות טז א, וכפירוש הגמרא שם א וב, וברייתא שם טו א, וגמרא שבת עה ב ושם נתבאר), הואיל ואינה אלא מעין האב, ואינה דומה ממש לאב (רבינו גרשום כריתות טו א), ואפילו עשאם בבת אחת, כגון שהיתה גפן מודלית על גבי תאנה, ויש תאנים בתאנה ואין ענבים בגפן, וקצץ בבת אחת פרי התאנה וזמורת הגפן, שיש כאן אב של קוצר (ראה ערכו) על פרי התאנה, ותולדה של קוצר על זמורת הגפן, שהיה צריך לה להסקה, חייב שתים לדעת רבי אליעזר, שאף שעשאן בבת אחת, הואיל והם שמות מוחלקים, זה אב וזה תולדה, וגופים-מוחלקין (ראה ערכו) ששני אילנות הם - חייב שתים (כריתות שם ורש"י ד"ה המודלית).

וכן העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, שכולן מינים הרבה של אב אחד, כגון הזורע והנוטע והזומר והמבריך והמרכיב בהעלם אחד - לסוברים שכולן אב אחד הם (ראה לעיל) - חייב על כל אחת ואחת (שיטה מקובצת בבא קמא ב א, בשם גיליונות התוספות בדעת התוספות שם; לחם משנה שגגות ז ח), וכן אם עשה שתי תולדות של אב אחד חייב על כל אחת ואחת (רש"י כריתות טז א ד"ה מלאכות, ורבינו גרשום שם), שאף שתי תולדות של אב אחד שמות מוחלקים הן (תוצאות חיים ג ג).

לדעת רבי אליעזר עולה שפעמים שאדם מתחייב בהעלם אחד יותר משלשים ותשע חטאות, שהרי חייב על כל התולדות במקום אבות (שבת צז ב, ורש"י ד"ה דברים). אין הלכה כרבי אליעזר (רמב"ם שבת ז ז, ושגגות ז ח).

העושה שתי מלאכות בדבר אחד ובמעשה אחד

עשה שתי המלאכות בדבר אחד ובמעשה אחד, כגון הזומר (ראה ערכו) וצריך לעצים, שיש כאן מלאכת נוטע ומלאכת קוצר, אמר רב כהנא: חייב שתים, אחת משום נוטע, ואחת משום קוצר (שבת עג ב, ומועד קטן ב ב), וכן הקוצר אספסת, שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו, אמר רב יוסף: חייב שתים, אחת משום קוצר, ואחת משום נוטע (שבת שם), וכן המנכש ומשקה מים לזרעים בשבת, לדעת אביי חייב שתים, משום חורש, שהרי אלו מרפים ומרככים את הקרקע (ראה ערך חורש), ומשום זורע, שהרי אלו מצמיחים את הפירות (ראה ערך זורע. מועד קטן שם, ודימה לזומר וצריך לעצים שחייב שתים).

רבה ורב יוסף חולקים במנכש ומשקה מים וסוברים שאינו חייב אלא אחת, לרבה משום חורש, ולרב יוסף משום זורע (מועד קטן שם, וראה בערכים הנ"ל טעמי המחלוקת). ונחלקו ראשונים: יש סוברים שרבה ורב יוסף חולקים על רב כהנא בזומר וצריך לעצים, וסוברים שאינו חייב אלא אחת (תוספות שם סוף ד"ה חייב, וראה ריטב"א שם); ויש סוברים שבזומר וצריך לעצים לדברי הכל חייב שתים (מאירי מועד קטן שם, וראה שם טעם החילוק), שבזומר וצריך לעצים יש שני תיקונים, תיקון הקצירה ותיקון ההצמחה, מה שאין כן המנכש ומשקה מים שאין בה אלא תיקון אחד, והוא הצמחת הזרעים, ולכן אינו חייב בהם אלא אחת (אגלי טל קוצר סק"ל).

ויש ראשונים סוברים שבשבת לדברי הכל חייב שתים על מנכש או משקה מים, משום חורש ומשום זורע, ולא אמרו רבה ורב יוסף שחייבים עליהם אחת אלא ביום טוב, שלדעתם אין חילוק מלאכות ביום טוב (ראה להלן: ביום טוב ויום הכיפורים. ריטב"א מועד קטן שם).

להלכה פסקו ראשונים, שהזומר וצריך לעצים חייב שתים, וכן הקוצר אספסת חייב שתים (רמב"ם שבת ח ד). במנכש או משקה מים נחלקו ראשונים: יש פוסקים שאינו חייב אלא אחת (רמב"ם שם א וב); ויש פוסקים שחייב עליהם שתים (סמ"ג לאוין סה; סמ"ק רפב; יראים השלם רעד; הגהות מיימוניות שבת שם ג^[7]).

חילוק מלאכות להקל

כשם שיש חילוק מלאכות להחמיר, כך יש חילוק מלאכות להקל (ראה ראש יוסף שבת ע ב, ומנחת חינוך ריש מצוה לב), שאם חרש (ראה ערך חורש מחלוקת אם יש שיעור לחרישה) חצי שיעור וזרע (ראה ערך זורע מחלוקת ראשונים אם יש שיעור לזריעה) חצי שיעור - אין מצטרפים (רש"י כריתות טז א ד"ה והא דתני, ושם יז א ד"ה אלא באחת), ואפילו עשאם בשגגת שבת וזדון מלאכות אין מצטרפים, כיון שהן מלאכות חלוקות (שיטה מקובצת כריתות טז ב אות כו).

ביום טוב ויום הכפורים

ביום טוב נחלקו בדבר:

רבה אמר אין חילוק מלאכות ביום טוב (מכות כא ב), בין שעשה בו מלאכות הרבה - בהתראה אחת (ריטב"א שם ד"ה אמר) - ובין שעשה מלאכה שיש בה שתים, אינו לוקה אלא אחת (ריטב"א ומאירי שם), ואפילו אם התרו בו שתי התראות (ריטב"א שם), לפי שלא למדנו חילוק מלאכות אלא בשבת, שיצאה שם הבערה לחלק (ראה לעיל: בשבת; מקורו), אבל לא ביום טוב (ריב"ן שם; ריטב"א שם), וכן לסוברים שהלימוד לחילוק מלאכות בשבת הוא מן הפסוק 'מאחת מהנה' האמור בפרשת חטאת (ראה לעיל שם), אין למדים ממנו אלא לענין שבת, שיש בזדונה כרת ושגגתה חטאת, אבל ביום טוב, שאינו חייב עליו אלא מלקות, ואין בזדונו כרת, אין בו חילוק מלאכות (ריב"ן שם, וכעין זה כתב הריטב"א שם), וכן לסוברים שהלימוד הוא מהאמור בשבת: מחלליה מות יומת (ראה לעיל שם), אין למדים יום טוב משבת (טורי אבן מגילה ז ב ד"ה הא).

• ויש חולקים וסוברים שאף ביום טוב יש חילוק מלאכות, ולוקה על כל מלאכה ומלאכה (ראה ביצה יב א: דתני תנא קמיה דרבי יוחנן כו', וראה רש"י שם ב ד"ה משום שסובר שיש חילוק מלאכות ביום טוב, ורצונו לומר שכן פירש רבי יוחנן ברייתא זו, וכן הוכיח ממנה אביי במכות שם), שיום טוב הוקש לשבת (ריטב"א שם).

להלכה כתבו ראשונים, שהעושה אבות מלאכות הרבה ביום טוב בהתראה אחת, כגון שזרע ובנה וסתר וארג בהתראה אחת, אינו לוקה אלא אחת, שיש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליום טוב (רמב"ם יום טוב א ג).

ביום הכיפורים

ביום הכפורים נחלקו האם יש בו חילוק מלאכות:

• יש סוברים שאין בו חילוק מלאכות, ואם עשה בו כל המלאכות בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת על כולם (פני משה וקרבן העדה בירושלמי שבועות ג ד, בביאור דבריו שם; שו"ת הרמ"ע מפאנו קכג^[8]).

• יש חולקים וסוברים שיש חילוק מלאכות ביום הכפורים (צל"ח סנהדרין סג א בתוס' ד"ה על), שכיון שהלאו נאמר בשבת וביום הכפורים באותו לשון: כל מלאכה לא תעשו (ויקרא לג ג בשבת, ושם טז כא וכג כח, ולא ביום הכיפורים), ולמדנו חילוק מלאכות בשבת, אף ביום הכפורים יש חילוק מלאכות, ואינו דומה ליום טוב שנאמר בו כל מלאכת עבודה לא תעשו (צל"ח שם).

• יש שתלו הדבר בלימודים של חילוק מלאכות בשבת, שלדעת רבי נתן שלמדים חילוק מלאכות בשבת מן הפסוק לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת - וכן לשמואל שסובר שהלימוד הוא ממה שנאמר בשבת מחלליה מות יומת (ראה לעיל: בשבת; מקורו. טורי אבן מגילה ז ב; פני יהושע שבת סז ב, ושם ע א) - אין למדין יום הכפורים, שאין זדונו אלא בכרת, משבת שזדונה סקילה, אבל לרבי יוסי שלמד מן הפסוק האמור בפרשת חטאת מאחת מהנה (ראה לעיל שם), אף לענין יום הכפורים למדנו, שהרי שגגתו חטאת (שער המלך שמיטה א א; טורי אבן שם; פני יהושע שם ושם).

• ויש סוברים שאף לרבי נתן יש חילוק מלאכות ביום הכפורים, ואינו דומה ליום טוב שאין בו חילוק מלאכות, לפי שלא נאמר חילוק מלאכות אלא לענין חטאת, ואין למדים מלקות מחטאת, אבל ביום הכפורים ששגגתו חטאת, יש בו חילוק מלאכות (דרוש וחידוש לרבי עקיבא איגר סוף מערכה ז), או לפי שאף יום הכפורים נקרא שבת (ראה רמב"ן וריטב"א ור"ן חולין קא ב, וראה ערך יום הכפורים), ואף הוא נכלל בפסוק של לא תבערו אש וגו' ביום השבת (שו"ת בית הלוי א טז ד, על פי הראשונים הנ"ל).

בעבודה זרה ושאר איסורים

בעבודה זרה

בעבודה-זרה (ראה ערכו), שכל עבודותיה באזהרה אחת: וְלֹא תָעָבְדֵם (שמות כ ה. ראה רש"י סנהדרין סב א ד"ה אינו), נחלקו אמוראים אם יש בה חילוק מלאכות - עבודות (ראה סנהדרין שם שהוזכר חילוק עבודות בעבודה זרה לחייב על כל אחת בשם חילוק מלאכות) - לחייב העושה שתי עבודות בהעלם אחד שתי חטאות:

• רבי יוחנן סובר זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת (ראה סנהדרין שם), וכן אמר אביי ששלש אזהרות נאמרו בהשתחוואה לעבודה זרה (שמות כ ה; שם כג כד; שם לד יד), ואחת מהן לחלק (סנהדרין סג א), לחייב על כל אחת ואחת (תוספות שם ד"ה אמר).

• רבי אבא אמר שהדבר תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבי נתן בהבערה שיצאה מן הכלל בשבת, אם ללאו יצאה או לחלק יצאה (ראה לעיל: בשבת; מקורו. וראה ערך דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד וערך מבעיר), שלדעת רבי יוסי שהבערה ללאו יצאה, אף השתחואה ללאו יצאה, ואין חילוק מלאכות בעבודה זרה, ולרבי נתן שהבערה לחלק יצאה, אף השתחואה לחלק יצאה (סנהדרין סב א).

• רב יוסף אמר אין רבי יוסי חולק אלא על הבערה, לפי שלמדנו חילוק מלאכות בשבת מן הפסוק מאחת מהנה (ויקרא ד ב, ראה לעיל שם), אבל בעבודה זרה, שאין ללמוד בה חילוק מלאכות מכאן, לפי שפסוק זה מדבר בשאר חיובי חטאת, שהכהן המשיח מביא פר, והיחיד כשבה או שעירה (ראה ערך חטאת), ואילו בעבודה זרה כהן משיח מביא שעירה כיחיד (ראה ערך הנ"ל וערך עבודה זרה), מודה רבי יוסי שלמדים חילוק מלאכות מהשתחואה, שיצאה לחלק (סנהדרין שם).

• רבי אמי אמר זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת (סנהדרין סג א), וכן שנה רבי זכאי בברייתא (סנהדרין סב א).

בטעמו של רבי אמי - שאין אומרים השתחואה לחלק יצאה (רש"י סנהדרין סג א ד"ה מאי) - אמר אביי שהוא מפני שנאמר: ולא תעבדם, הכתוב עשאם כולם עבודה אחת (גמרא שם), שכל הפסוק מיותר, שעל עבודה זרה יש אזהרות אחרות, ולא בא אלא לדרשה זו (רש"י שם ד"ה לא).

מן הראשונים יש מפרשים שאף לרבי אמי יצאה השתחואה לחלק, אלא שלא יצאה ללמד על הכלל כולו אלא על עצמה בלבד, לפי שעל הכלל כולו, מלבד על השתחאוה שיצאה, נאמר ולא תעבדם שהם עבודה אחת, ולכן אם השתחוה וזיבח וקיטר וניסך חייב שתים, אחת משום זיבוח וקיטור וניסוך ואחת משום השתחואה (תוספות שם סג א, בשם רבינו תם; חידושי הר"ן סב א ד"ה א"ל בשם רבינו תם).

להלכה פסקו ראשונים שחייב על כל עבודה ועבודה, לפיכך המשתחוה לעבודה זרה וניסך וקיטר וזיבח בהעלם אחד חייב ארבע חטאות, וכן אם פיער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם אחד חייב שתים (רמב"ם שגגות ז א).

כשהזיד בעבודות ושגג בעבודה זרה

במה דברים אמורים שחייב על כל אחת ואחת, כשהזיד בעבודה זרה ושגג בעבודות אלו, אבל אם הזיד בעבודות הללו ושגג בעבודה זרה, אינו חייב אלא אחת (סנהדרין סב א, וכריתות ג א; רמב"ם שגגות ז א), כיצד, ידע שזו עבודה זרה ושאסור לעבדה, אבל לא ידע שההשתחואה והניסוך עבירה, והשתחוה וניסך - חייב שתים (רש"י סנהדרין שם ד"ה בזדון; רמב"ם שם); ידע שאלו עבודות הן, ואסור לעבוד בהן לאל אחר, ולא ידע שזו עבודה זרה, כגון שלא היתה של כסף וזהב, ועלה על דעתו שאין קרויים עבודה זרה אלא של כסף וזהב, ועבדה בכל העבודות, אינו חייב אלא אחת (כריתות שם ב; רמב"ם שם. וראה שם בגמרות אופנים נוספים).

בשביעית

בשביעית, נחלקו ראשונים אם יש בה חילוק מלאכות לחייב את הזורע והחורש - לסוברים החורש בשביעית לוקה (ראה ערך חורש) - שתים: יש סוברים שהדבר תלוי בדין חילוק מלאכות ביום טוב (ראה לעיל: ביום טוב ויום הכיפורים. רמב"ן [הוצאת מכון התלמוד הישראלי ירושלמי תש"ל] מכות כא ב; ריטב"א שם ד"ה ולילקי דעה א); ויש סוברים שבשביעית לדברי הכל אין חילוק מלאכות, ואינו דומה ליום טוב שהוקש לשבת (ריטב"א שם דעה ב).

הערות שוליים