מיקרופדיה תלמודית:חסרות ויתרות

הגדרה^[1] - מילים בתורה נביאים וכתובים שדינן להיכתב חסרות או מלאות על פי המסורת, וכן מילים החסרות או יתרות אותיות שלא כדינן

חסרות ויתרות הוזכרו בין במובן חיובי, שמילים אלו ואלו בתורה נביאים וכתובים דינן להיכתב חסרות או מלאות (הקדמת מסורת סייג לתורה; קרית ספר למאירי ב; ועוד), ובין במובן שלילי, לענין הכשר ספר-תורה (ראה ערכו) ותפלין (ראה ערכו) ומזוזה (ראה ערכו) שנכתבו בהם מילים החסרות או יתרות אותיות שלא כדינן (מנחות כט ב; רש"י שם ד"ה וה"מ; תוספות שם ל א ד"ה אבל; רמב"ם ספר תורה ז יג). ויש שקראו חסרות ויתרות לאלו של אותיות השימוש ו או י, בניגוד לחסר או יתר של אותיות שמעיקר המילה, שלכמה דינים יש הבדל ביניהם (קרית ספר למאירי א ב; רמ"א או"ח קמג ד).

גדרן ומקורן

מקורן

צורת כתיבתן של מילים במקרא, מלאות או חסרות, הלכה למשה מסיני היא (שו"ת הרדב"ג תקצד, על פי נדרים לז ב), והתורה כולה מבְּרֵאשִׁית (בראשית א א) עד לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל (דברים לד יב), כתבה משה רבנו מפי הקדוש ברוך הוא, ותיבה שאמר לכתבה מלאה כתבה מלאה, ותיבה שאמר לכתבה חסרה כתבה חסרה (פירוש הרמב"ם לתלמוד מגילה לא ב; הקדמת הרמב"ן לתורה), וזה שהביא לגדולי המקרא למנות מלא וחסר בכל המקרא, ולחבר ספרים במסורת (הקדמת הרמב"ן שם).

הבנת התורה

החסרות והיתרות שבתורה הן גדר וחיזוק לתורה שבכתב, שעל ידיהן אנו מבינים כמה מצוות איך יעשו אותן, כגון מה שדרשו: בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג מב), בַּסֻּכֹּת (שם), בַסֻּכּוֹת (שם מג), שנים חסרים ואחד מלא, מכאן להכשר סוכה (ראה ערכו) שהוא בשלש דפנות (סוכה ו ב), וכן: מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם (ויקרא כג ב, ד, לז) חסר ו, שדרשו: אתם אפילו שוגגים, ואפילו מזידים, ואפילו מוטעים (ראש השנה כד א. ברטנורא אבות יג יג). וכל חסרות שבמקרא לדרוש הן באות (רש"י פסחים ג ב ד"ה רכבת).

מסורת

בתלמוד אמרו שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות שבספר תורה (קדושין ל א), ואף על פי כן כתבו ראשונים שאנו סומכים על הספרים המוגהים והמדוקדקים והמסורות המדוקדקות (הקדמת מסורת סייג לתורה; מאירי שם ב), ובמחלוקת הולכים אחר הרוב (הקדמת מסורת סייג לתורה; שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן רלב; קרית ספר למאירי ב ג, בשם גדולי הדור), שכן אמרו: שלשה ספרים נמצאו בעזרה, באחד מצאו כתוב: מעון, ובשנים מצאו כתוב: מְעֹנָה (דברים לג כז), וקיימו שנים ובטלו אחד (סופרים ה ח. שו"ת הרשב"א שם; קרית ספר שם), וכן סומכים על התיקונים המדוייקים מיד הגדולים שחקרו העניינים והוציאום לאמתם (קרית ספר למאירי א, בהקדמה), או על המדרשות (הקדמת מסורת סייג לתורה).

מחלוקת בין המסורת לדרשת החכמים

בדבר שמצינו בו מחלוקת בין מדרשי רבותינו לספרי המסורת, כתבו ראשונים שבכל דבר שבא בתלמוד דרך עיקר דין, כגון בתפילין: וּלְטוֹטָפֹת (שמות יג טז), לְטֹטָפֹת (דברים ו ח), לְטוֹטָפֹת (דברים יא יח), שנים חסרים ואחד מלא, הרי כאן ארבע (סנהדרין ד ב), סומכים על דברי רבותינו אפילו שהם נגד המסורה (כן משמע משו"ת הרשב"א שם; קרית ספר למאירי ב ג, בדעת הרשב"א; מאירי קדושין ל א, בשם הגאונים), וכל שבא דרך מדרש, כגון הַפִּילַגְשִׁים (בראשית כה ו) שדרשו: הפילגשם, חסר כתיב, שלא היתה אלא פילגש אחת (בראשית רבה סא ד; רש"י עה"ת שם), סומכים על המסורת שהוא מלא (שו"ת הרשב"א שם; קרית ספר שם, ומאירי קדושין שם)^[2].

בהכשר ספר תורה, תפילין ומזוזה

ספר תורה שחסר או יתר אות אחת - פסול (רמב"ם תפילין א ב), וכן אם כתב המלא חסר או החסר מלא - פסול (רמב"ם שם ז יא; טוש"ע יו"ד רעה ו)^[3], ואין בו קדושת ספר תורה כלל, אלא כחומש מן החומשים שמלמדים בו התינוקות (רמב"ם שם ז יא, ושם י א), שכן אמרו בתפילין ומזוזה, שאפילו כתב אחד - אות אחת (רש"י מנחות כח א ד"ה כתב אחד) - מעכבן (משנה שם), ואפילו קוצה של יו"ד (גמ' שם כט א), כל שכן בספר תורה (רמב"ן ור"ן מגילה יח ב; רשב"א גיטין ס א). ואין בין ספרים לתפילין ומזוזות, אלא שהספרים נכתבים בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית (מגילה ח ב), אבל לענין חסרות ויתרות זה וזה שוים (רמב"ן ור"ן ומאירי שם יח ב)^[4].

קריאה בתורה

בקריאת התורה בציבור (ראה ערך קריאת התורה) בספר תורה חסר, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שקוראים אף בספר תורה חסר, שכן אמרו: ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קוראים בו (גיטין ס א), אבל חסר פחות מיריעה קוראים בו (תוספות מגילה ט א ד"ה בשלמא; ר"ן ומאירי שם יח א, בשמם; קרית ספר למאירי ב ב, בשם יש מכשירין).

• יש סוברים שלא אמרו שאינו נפסל בחסר פחות מיריעה אחת, אלא בחסר בסופו, אבל באמצעיתו אפילו אות אחת מעכבת (רמב"ן ר"ן ומאירי מגילה יח ב; רשב"א גיטין ס א, בשם רבותיו).

• ויש שהכריעו בטעות של חסרות ויתרות כדעת הסוברים שמותר לקרוא בו כשאין להם ספר תורה אחר, שהרי אמרו שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות, ודוקא כשלא נתבררה הטעות (קרית ספר שם, בשם יש מי שמכריע)^[5].

כשנמצאה טעות באמצע הקריאה

אף בנמצאה טעות בספר תורה באמצע הקריאה, שנחלקו ראשונים אם צריכים להוציא ספר תורה אחר ולברך עליו (ראה ערך קריאת התורה), הכריעו הפוסקים שדוקא בטעות גמורה מוציאים ספר תורה אחר - כגון שחסר או יתר תיבה או אות מעיקר התיבה, או טעות של קרי-וכתיב (ראה ערכו), או של פתוחות-וסתומות (ראה ערכו) וכדומה (משנה ברורה קמג ס"ק כה, בדעת הרמ"א) - אבל אם נמצאה בה טעות בחסרות ויתרות - כגון שחסר י' או ו' וכדומה, באופן שאין הענין והלשון משתנה (לבוש שם ד; ט"ז שם סק"ב) - אין להוציא ספר תורה אחר, שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר (רמ"א שם ד). ונחלקו אחרונים בטעמם:

• יש מפרשים שכיון שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות, יתכן שאין זו טעות, לפיכך אם נמצאה בו טעות בחסרות ויתרות שאנו בקיאים בהן, כגון שדרשו מהן חכמים דרשה להלכה (ראה לעיל: גדרן ומקורן), הרי זה פסול בודאי (שו"ת הב"ח החדשות מב; גינת ורדים או"ח ב ה; שב יעקב א נו), ואין ספק חסרון הבקיאות בספר תורה האחר מוציא מידי ודאי של ספר תורה זה שנמצאה בו הטעות (כן משמע משו"ת הב"ח שם).

• ויש מפרשים שאף בטעות ודאית של חסרות ויתרות אין תועלת להוציא אחר, כי קרוב לודאי שאף שם תימצא טעות בחסרות ויתרות מחמת חוסר בקיאותנו (נודע ביהודה תנינא או"ח יב, ושם יו"ד קעה; דרך החיים, דין על איזה טעות מוציאין אחרת א; מנחת חינוך תריג ב).

מצות כתיבת ספר תורה

אף לענין מצות כתיבת-ספר-תורה (ראה ערכו) כתבו ראשונים שספר תורה שחסר או יתר אות אחת אינו מקיים בו המצוה עד שיתקנו (ר"ן מגילה יח ב), וכן אמרו שכל המגיה ספר תורה אפילו אות אחת, כאילו כתבו כולו (מנחות ל א), כיון שעל ידי כך נעשה ספר תורה (מאירי מגילה יח ב). ונחלקו אחרונים:

• יש אומרים שכיון שאמרו שבזמן הזה אין אנו בקיאים בחסרות ויתרות (ראה לעיל: גדרן ומקורן) אי אפשר לנו לקיים מצות כתיבת ספר תורה, ואין לחייב במצוה זו אלא משום מצות תלמוד תורה, שלא תשתכח תורה מישראל (שאגת אריה לו; תשובה מאהבה ג שפט; שו"ת חתם סופר או"ח נב), ולפיכך אין מברכים על מצוה זו (שו"ת חתם סופר שם).

• ויש אומרים שהספרים שבידינו בחזקת כשרים גמורים הם, ומקיימים בהם מצות כתיבת ספר תורה (גינת ורדים או"ח ב ו; דברי נחמיה יו"ד כב; מנחת חינוך שם), לפי שמן הסתם הסופרים שלפנינו דקדקו בענין החסרות והיתרות, והלכו אחר רוב הספרים שראוי לסמוך עליהם, והספר שדקדקו בו באופן זה חשוב כאילו כך מקובל בידינו מסיני (גינת ורדים שם, בדעת הרמב"ם), או לפי שאנו בקיאים בחסרות ויתרות שאין בהן מחלוקת, ואלו שיש בהן מחלוקת אין פוסלים על ידן ספר תורה, או לפי שאנו בקיאים בחסרות ויתרות לפי המסורת, שאף על פי שאמרו בגמרא שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות, אין חוששים לפסול ספר תורה נגד המסורת, שאנו תופסים להלכה כמסורת נגד הגמרא (דברי נחמיה שם), או לפי שאנו בקיאים בחסרות ויתרות שיש בהן שינוי בפירוש הכתוב, או שדורשים מהן להלכה, והחסרות והיתרות שאינן משנות פירוש הכתוב אינן פוסלות ספר תורה, לפי שאין סברא לומר שמצוה הנהוגה תשתכח שלא יוכלו ישראל לקיימה (מנחת חינוך שם).

ספר שאינו מוגה

ספר תורה שחסר או יתר אות אחת, הרי הוא בכלל ספר שאינו מוגה, שאסור להשהותו (כן משמע מכתובות יט ב, ושיטה מקובצת שם; כן משמע מרמב"ם ספר תורה ז יב; רמב"ן מגילה יח ב), אלא יתקן או יגנז (רמב"ם שם). וכן אם נמצאו בו שלש טעויות, כתבו ראשונים שאסור לקרוא בו עד שיגיהנו - היינו שיבדוק כל הספר - כי הוא מוחזק במוטעה (שו"ת הרשב"א ז רפז; בית יוסף יו"ד רעט ג). ודוקא כשהטעות היא בשינוי ענין ולשון, אבל אם אחת מהטעויות היא בחסרות ויתרות שאינה משנה את משמעות הענין או המבטא, אין הספר מוחזק במוטעה על ידי כך (אליה רבה קמג סק"י, בשם זקנו), שאף אם יש בו עוד איזה חסר או יתר, אפשר שאין זה טעות, וראוי להיות כן, כיון שאין אנו בקיאים בחסרות ויתרות (שב יעקב א נו)^[6].

הערות שוליים