מיקרופדיה תלמודית:יד (לטומאה)

הגדרה^[1] - ידית המחוברת לכלי והיא נצרכת לו, דינה ככלי עצמו לענין קבלת טומאה או להוצאת טומאה, ועוד, וכיוצא בזו באדם ובבהמה או באוכל, כל שהיא חלק מהם ומשמשת לצורכם, דינה כמוהם לענין טומאה.

יד הכלי, והיא בית תפיסת היד בכלי (ערוך, יד) שהכלי צריך לה לשימושו (רש"י נדה כו א ד"ה חבור; פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש כלים ה ב), כגון אבן היוצאת מן התנור (משנה שם), שהתנור צריך לה לשמר חומו (פירוש המשניות לרמב"ם שם), נתרבתה לטומאה עם הכלי (ראה להלן), וכן יד האוכל, והוא העץ שבקצהו, שדרך בני אדם לאחוז בו את האוכל בשעת האכילה להופכו ממקום למקום, או לתלות בו את האוכל, כגון עוקצי הפירות או קנה השיבולת וכיוצא באלו (ערוך שם).

ומנין לידים שהן מיטמאות ומטמאות, בין בטומאה קלה ובין בטומאה חמורה (ר"ש עוקצין א א, על פי חולין קיח א)?

• באוכלים, שנאמר: טָמֵא הוּא לָכֶם (ויקרא יא לח), לכל שבצרכיכם, לרבות את הידים (תורת כהנים שמיני פרק יא ט; חולין קיח א; רמב"ם טומאת אוכלין ה ה), שידות האוכלים צורך האוכלים הן (רא"ש עוקצין א א)^[2].

• בנבלה, שנאמר: אֲשֶׁר הִיא לָכֶם (ויקרא שם לט), לכל שבצרכיכם, לרבות את הידים (גמ' שם).

• בכלי חרס, שנאמר: וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם (ויקרא שם לה), לכל שבצרכיכם, לרבות את הידים (תורת כהנים שם פרק י י; גמ' שם).

• ובשאר כלים, שנאמר: כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם (ויקרא שם לא), לרבות את הידות (תוספות חולין קיח ב ד"ה מעיקרא, בשם תורת כהנים)^[3].

• במת, למדים יד לטומאה במה הצד (ראה ערך בנין אב) מנבלה וכלי חרס - וגלוי-מילתא-בעלמא (ראה ערכו) הוא (רשב"א שם) - שהיד דינה כגוף אף לטומאה חמורה (תוספות שם ד"ה והבית; רשב"א שם)^[4].

הערות שוליים