מיקרופדיה תלמודית:יד (קנין)
|
|
הגדרה[1] - ידו של אדם, בתורת קנין למטלטלים הנתונים בה, ולענין זכייה בגט ושטר שחרור
הקנין, מקורו וגדרו
הקנין
האדם קונה בידו מטלטלים הנתונים בה (ראה להלן ובפרקים הבאים. כן משמע מגיטין עז א), וכן בשאר קניינים:
- בגירושין, משקבלה האשה את הגט בידה - מתגרשת, שנאמר: וְנָתַן בְּיָדָהּ (דברים כד א. גמ' שם; רמב"ם גרושין ה א; טוש"ע אה"ע קלט א).
- בגניבה, משנטלה בידו נעשה עליה גנב ונתחייב בה, שנאמר: אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ (שמות כב ג. גמ' שם; טוש"ע חו"מ שמח ד).
- באבדה - שאין המוצא חייב בהשבתה, ומותר בזכייתה (ראה ערך אבדה: חיוב מצות השבת אבדה, ושם: הפטורים מהמצוה) - משהגיעה ליד המוצא, זכה בה (רמב"ם גזלה יז א; שו"ע חו"מ רסח א).
- בקידושין, משהגיע כסף הקידושין או שטר הקידושין ליד האשה - נתקדשה (רמב"ם אישות ד כא; טוש"ע אה"ע ל א).
- בגט-שחרור (ראה ערכו) של עבד-כנעני (ראה ערכו), בשעה שמסרו לו רבו והגיע לידו, יצא לחירות (קדושין כג א; רמב"ם עבדים ה ג; טוש"ע יו"ד רסז מד), שלמדים שחרור עבד כנעני בגזרה-שוה (ראה ערכו) "לה" "לה" מגט אשה, נאמר בשפחה-כנענית (ראה ערכו): וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ (ויקרא יט כ), ונאמר באשה המתגרשת: וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת (דברים כד א), מה "לה" הנאמר באשה בשטר, אף "לה" הנאמר בשפחה בשטר (תורת כהנים קדושים פרק ה ג; גיטין מא ב), וכשם שהאשה מתגרשת בקבלת הגט, כך העבד משתחרר בקבלת השטר (רש"י קדושין כג א ד"ה שאינה שלו).
מהותו ומקורו
הקנין שקונה אדם בידו נחלקו בו ראשונים:
- יש סוברים שהוא קנין מיוחד של יד (תוספות כתובות לא ב ד"ה רב; רמב"ן וריטב"א שם), או שהוא מטעם חצר (ראה ערכו. תוספות בבא בתרא פו א ד"ה והא), וקונה היא לו אף בלא משיכה (תוספות שם), ואף בלא הגבהה של שלשה טפחים (תוספות כתובות לא א ד"ה דאי; רמב"ן שם ב, ובבא בתרא שם; תוספות רי"ד ורשב"א בבא בתרא שם), אלא כל שהוא בלבד (רשב"א כתובות שם). שהואיל ואמרה תורה בגט "ונתן בידה", פשוט הדבר שידו של אדם קונה לו (תוספות כתובות לא ב ד"ה רב; רמב"ן וריטב"א שם), שאם ידו אינה קונה לו, מה אם כן קונה לו (רשב"א שם; שיטה מקובצת שם, בשמו), ומגט וגניבה למדים שמועיל קנין יד אף במתנה (רמב"ן בבא מציעא מז ב, לפי מנחת חינוך שלו ט, ובאר יצחק יו"ד כג ח; המקנה קדושין כו א) ובמקח וממכר (באר יצחק שם).
- ויש סוברים שהיד קונה בתורת קנין הגבהה (ראה ערכו) או משיכה (ראה ערכו. רש"י כתובות לא א ד"ה דאי בעי, לפי מגיני שלמה שם), לפי שלא מצינו בדרכי הקניה - של מטלטלין, בידו של הקונה - אלא הגבהה ומשיכה ומסירה (ראה ערכו). ואין למדים מגט לדרכי הקניות (שיטה מקובצת כתובות לא ב, בדעת רש"י), שדוקא בגט מועילה נתינתו לידה בלי הגבהה, לפי שבגט מועילה נתינתו לגרש בו אפילו בעל כורחה, אבל לא בשאר דברים הנקנים שאינו קונה בעל כורחו (ראה להלן: שלא מדעתו. מגיני שלמה שם, בדעת רש"י)[2]. ומה שנעשה גנב כשמגרר הגניבה בידו האחת לתוך ידו השניה כשהיא סמוכה לקרקע פחות משלושה טפחים (רש"י כתובות שם ד"ה כגון שצירף), הוא לפי שידו חשובה מקום לקנות בו, כאילו הגביהה שלושה טפחים - והרי היא לו כחצרו (רש"י סנהדרין עב א ד"ה היה; תוספות בבא בתרא פו א ד"ה והא), אף על פי שאין כאן הגבהה (רש"י סנהדרין שם) - כשם שחשובה מקום של רשות בפני עצמה לענין איסור מוציא (ראה ערכו) מרשות לרשות בשבת (ראה ערך זורק וערך מוציא. רש"י כתובות שם ד"ה כדרבא)[3].
יד האמור בתורה
ובמשמעות "ידו" ו"ידה" האמורות בתורה בגט ובגניבה, נחלקו תנאים:
- יש מפרשים ידו ממש (בבא מציעא נו ב, במסקנא; רבי עקיבא בירושלמי גיטין ח א), וזה שרשותו של אדם קונה לו למדים ממקום אחר (ראה להלן: קנינים שהם מתורת יד).
- ויש מפרשים שאין משמעותן ידו ממש אלא רשותו, כמו שנאמר: וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ (במדבר כא כו. מכילתא משפטים, נזיקין יג; תנא דבי רבי ישמעאל בירושלמי שם), ונאמר: וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ (בראשית כד י. מכילתא שם), וזה שנאמר בתורה "ונתן בידה" אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לרשותה, ואחד ידה, או חיקה, או חצרה (רמב"ם גרושין ה א), ואין לך דבר שנכנס לרשותו של אדם יותר מהבא לידו (יד רמ"ה ותוספות רי"ד בבא בתרא עו ב).
גדרו
קנין רשותו של אדם, כתבו אחרונים שאינו בגדר מעשה קנין, אלא כיון שנמצא הדבר ברשותו - נקנה לו (שו"ת מהרי"ט חו"מ מא; המקנה קדושין כו א). לפיכך, לדעתם, קונה אף בלא כוונת קנין (ראה להלן: שלא מדעתו. שו"ת מהרי"ט שם), ואפילו נתן אחר לתוך ידו, והקונה לא עשה כל מעשה (המקנה שם)[4].
מקום הקנין
ידו של אדם קונה לו בכל מקום, אפילו ברשות המוכר או ברשות הרבים, שלא תהא ידו קלה מכליו (רמ"ה ותוספות רי"ד בבא בתרא עו א).
המונח ביד ושאינו מונח בו
ידו של אדם אינה קונה לו אלא את המונח בתוכה - ואף כשיוצא מידו ובולט כנגד אויר ידו (נתיבות המשפט קצח סק"ג) - אבל מה שיוצא חוץ לידו אינו קונה (המקנה קדושין כו א; דרוש וחידוש פסחים ה ז; נתיבות המשפט שם, ורסח סק"ב בדעת רש"י, ותורת גיטין קלט טו; ועוד).
החזיק הדבר הנקנה בידו והפילו מיד, אף על פי שלא עיכב הדבר בידו, ולא אחז בו אלא כדי להפילו, קנה אותו בידו (תוספות גיטין סא א ד"ה ליקט).
היתה ידה של האשה עשויה כקטפרס - שראשי אצבעותיה נוטים כלפי מטה, שלא פשטה ידה זקופה כדרך פושטי יד (רש"י גיטין עח ב ד"ה כקטפרס) - אף על פי שהגיע גט לידה, אינה מגורשת (גמ' שם; רמב"ם גרושין ה יב; טוש"ע אה"ע קלט טו), ובטעם הדבר נחלקו ראשונים:
- יש אומרים שמכיון שהגט מתגלגל מידה אינה מגורשת, אף על פי שחצר קונה דבר המתגלגל בה (ראה ערך חצר ב: הקנין ומקורו), בגירושין אמרה תורה "ונתן בידה", וזו אינה נתינה לידה (רשב"א גיטין שם).
- ויש אומרים שהדברים אמורים כשאין הגט ראוי לנוח בידה, ולפיכך אינה מתגרשת בו, כשם שחצר אינה קונה, לדעתם, דבר המתגלגל כשאינו ראוי לנוח שם (רמב"ן וריטב"א שם).
מהו יד
נתינת גט לאשה, לאו דוקא לידה, אלא הוא הדין בכל מקום שבגופה (רמב"ן ומאירי גיטין כא א), והיד והגוף דבר אחד הם (גליון הש"ס בבא מציעא ט ב), שכשתופס אדם דבר בידו, התפיסה מתייחסת לכל הגוף (קהלות יעקב בבא מציעא יא).
הקונים ביד
קטנה
הקטנה שאין לה אב, כשיודעת לשמור את גיטה, מתגרשת בו כשהגיע לידה (גיטין סד ב; רמב"ם גרושין ב יט; טוש"ע אה"ע קמא ו), אפילו כשקידושיה מן התורה (טוש"ע שם, על פי גמ' שם); אבל אם אינה יודעת לשמור גיטה - אינה מתגרשת (משנה שם סד ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שנאמר: ונתן בידה (דברים כד א) - מי שיש לה יד לגרש את עצמה (יבמות קיג ב), אף על פי שהגירושין אינם צריכים דעת האשה, שהרי מתגרשת בגט בעל כורחה (ראה ערך גרושין: דעת המתגרשת), מכל מקום צריכה האשה שתהא לה יד לקבל את הגט, וזו אין ידה חשובה יד (תורי"ד גיטין סד ב). ולא מיעטה תורה אלא את זו שאינה יודעת לשמור, אבל כשיודעת לשמור, יש לה יד (רש"י בבא מציעא י ב ד"ה כי).
היה לה אב שיקבל את גיטה, והיא קטנה היודעת לשמור גיטה, נחלקו הדעות אם יש לה יד לקבל את הגט:
- יש סוברים שאין לה יד (ירושלמי גיטין ו ב; רש"י גיטין סד ב ד"ה היא, לפי תוספות גיטין שם ד"ה נערה; רי"ף גיטין סה א; רמב"ם גרושין ב יח; רמב"ן קדושין מג ב, וטור אה"ע קמא, בשם רב האי גאון; שו"ע שם ד, בסתם), לפי שבטלה ידה לגבי אביה, ועוד שהאב יש לו זכות בבתו (ראה ערך אב: זכויות האב. שיטה לא נודע למי קדושין שם). ונחלקו הפוסקים אם הוא הדין לענין זכיית ממונות (בית יוסף חו"מ רמג כד, וב"ח שם, בדעת הנמוקי יוסף); או שלא עקרה תורה את זכות היד מן הקטנה כשיש לה אב אלא בגט, אבל לענין זכיית ממונות יש לה יד (ש"ך שם ס"ק יא, בדעת הנמוקי יוסף).
- ויש סוברים שאף כשיש לה אב יש לה יד לקבל את גיטה (רש"י קדושין שם ד"ה נערה; תוספות גיטין שם, שרש"י חזר בו מדעתו הראשונה, ושכן עיקר; המאור שם, שכן דעת כל הגאונים מלבד רב האי; טור שם, בשם ר"י; שו"ע שם, בשם יש אומרים).
וכשם שיש לקטנה יד לקבל את גיטה, כך יש לה יד לזכות במציאה (בבא מציעא יא א) ובמתנה (רמב"ם זכיה ד ט), ונחלקו ראשונים אם יש לקטנה יד לזכות במציאה מדאורייתא (חידושי הר"ן שם; ש"ך חו"מ רמג סק"ו, בדעת הרי"ף והרא"ש); או רק מדרבנן (תוספות שם ד"ה ילפינן, ויבמות יט ב ד"ה גמרינן; תוספות הרא"ש יבמות שם; שיטה מקובצת בבא מציעא י ב, בשם הראב"ד ותוספות שנץ).
שוטה
שוטה אין לה יד לקבל את גיטה (יבמות קיג ב), ולא לזכות בה בממונות (קצות החושן רמג סק"ה).
גוי
גוי יש לו יד לקנות בה (תשובת מהרש"ק בנחלת שבעה ל; מחצית השקל או"ח תמח סק"ד; ועוד).
עבד כנעני
עבד כנעני ושפחה כנענית יש להם יד לקבל גט שחרור מרבם (משנה קדושין כב ב, וגמ' שם כג א), שהגט והיד באים להם כאחד (ראה להלן: קנייתו וידו באות כאחת), אבל מתנה שמקבל העבד, קנאה רבו (קדושין כג ב; רמב"ם זכיה ג יב; טוש"ע יו"ד רסז כב), וכן מציאה שמצא, הרי היא של רבו (משנה בבא מציעא יב א; רמב"ם גזלה יז יג; טוש"ע חו"מ ער ב), שיד העבד כיד רבו (גיטין עז ב; בבא מציעא צט א; רמב"ם שאלה ב ה, ושם ג א; טוש"ע חו"מ שמ ו,ח). ונחלקו תנאים האם יש לעבד יד לזכות המתנה לעצמו, אלא שרבו זוכה ממנו (רשב"א קדושין כג ב, בשם הראב"ד, בדעת חכמים בגמ' שם); או שאין לעבד יד לזכות לעצמו, והנותן לעבד כאילו נתן לרבו (רשב"א שם, בשם הראב"ד, בדעת רבי מאיר בגמ' שם).
שלא מדעתו
המחזיק בידו חפץ ואינו מתכוין לקנותו, נחלקו ראשונים אם קונה אותו:
- יש סוברים שידו קונה לו שלא מדעתו, כשם שחצר קונה לו שלא מדעתו (ראה ערך חצר: שלא מדעתו), שחצר מתורת יד נתרבתה. ודוקא כשאינו יודע שהחפץ מונח בידו, שאילו היה יודע, מתכוין היה לקנותו (כן משמע מתוספות בבא בתרא נד א ד"ה אדעתא). והוא הדין כשיודע שהחפץ בידו אלא שלא נתכוין לקנותו משום שלא ידע שאפשר לזכות בו, שאילו היה יודע שאפשר לזכות בו היה מתכוין לקנותו (מחנה אפרים, קנין משיכה ה, בהשמטות, בדעת התוספות), אבל אם יודע שהחפץ מונח בידו, ויודע שאפשר לו לזכות בו, ואף על פי כן אינו מתכוין לקנותו - לא קנה (תוספות שם), שמכיון שלא נתכוין לקנותו משמע שאינו רוצה בו (אבני נזר אה"ע קסא ב), והוא הדין כשסבור שהוא שלו, ולא נתכוין לקנותו (שו"ת הרשב"א ד רמ; מחנה אפרים שם).
- ויש סוברים שאפילו אם ידע שהחפץ בידו ולא נתכוין לקנותו - קנאו (תוספות גיטין סא א ד"ה ליקט, לפי שו"ת מהרי"ט א קנ, ובאר יצחק יו"ד טו; רמב"ם זכיה א ט, לפי ש"ך חו"מ ערה סק"ג).
ישן
בעל שנתן גט ביד אשתו והיא ישנה, אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך (משנה גיטין עח א; רמב"ם גרושין א ט; טוש"ע אה"ע קלח ג), לפי שכשהיא ישנה אין הגט שמור בידה, ואין היד קונה לה אלא כשהיא משתמרת לדעתה (המאור ורשב"א ור"ן גיטין עח א), או לפי שהישנה אין בה דעת כלל (רא"ש שם ח ד), והוא הדין במתנה, שהנותן מתנה לידו של ישן - לא קנאה (כן משמע מריטב"א גיטין עח א, בשם הרא"ה), לפי שאין לו יד כלל, ואין קניינו קנין (מחנה אפרים, קנין חצר יב; שו"ת רבי עקיבא איגר תנינא צב).
קנייתו וידו באות כאחת
אף על פי שיד העבד כיד רבו, שקנוי הוא לו (ראה ערך עבד כנעני), שטר שחרור שנותן הרב ליד עבדו הכנעני, משתחרר הוא בו על ידי קבלת עצמו, לסוברים כן (ראה לעיל: הקנין, מקורו וגדרו), לפי שגיטו וידו של העבד באים לו כאחד (גיטין עז ב, וקדושין כג א; רמב"ם עבדים ה ג; טוש"ע יו"ד רסז מא), שעל ידי השטר באה לו ידו עם נתינתו (רש"י גיטין שם ד"ה גיטה), ויש לו כח לזכות בשטר (תוספות שם כג ב ד"ה ונעשה), ואין אומרים שלא הוציא רבו את הגט מרשותו, ואין זו קבלה (רש"י קדושין שם ד"ה באין).
יד אחרים
שליח האשה
השליח שאשה יכולה למנות לקבל לה גיטה מיד בעלה (ראה ערך שליח לקבלה) - ידו כידה (רמב"ם גרושין ה א; טור אה"ע קמא), וכשהגיע הגט לידו הרי זה כאילו הגיע לידה (רמב"ם שם ו א), שהתורה נתנה לה כח שתוכל לעשות לה עוד יד לקבל את גיטה (צפנת פענח תניינא עמ' 126)[5].
קניינים שהם מתורת יד
קנין חצר בגט
קנין חצר (ראה ערכו) בגט למדים מיד, שנאמר: וְנָתַן בְּיָדָהּ (דברים כד א), אין לי אלא ידה, גגה חצרה וקרפיפה מנין, תלמוד לומר: ונתן, מכל מקום (גיטין עז א; ירושלמי שם ח א)[6]. חצר זו היא כידה (בבא מציעא יא א; רמב"ם גרושין א ג) הארוכה של האשה (ירושלמי גיטין א א), ולכן חצר המשתמרת קונה לו אף כשאינו עומד בצידה, לפי שכיד ארוכה היא לו (חידושי הר"ן בבא מציעא יב א).
הגבהה
הגבהה (ראה ערכו), יש מהראשונים שכתבו שקונה אף ברשות הרבים, משום שהדבר בידו וזו רשותו, ולסוברים שחצר משום יד היא (ראה לעיל) אף הגבהה כן, שלא תהא ידו קלה מחצרו (רמ"ה ותוספות רי"ד בבא בתרא עו ב).
הערות שוליים
- ↑ כא, טורים תרפד-תרצז.
- ↑ או שאף בגט אינה זוכה בו אלא כשמגביהה אותו שלושה טפחים מן הארץ (שיטה מקובצת שם, בדעת רש"י).
- ↑ ובגניבה שנאמר בה "ידו" נחלקו אחרונים אם לדעה זו אין קנינו בתורת יד, אלא בתורת הגבהה (מגיני שלמה שם, בדעת רש"י); או שקניינו בה הוא קנין יד ולא הגבהה (אמרי בינה חו"מ קונטרס הקנינים ו, ודבר אברהם א כא כג, בדעת רש"י).
- ↑ ויש שנסתפק בדבר (פני יהושע כתובות לא א).
- ↑ ויש המפרש שבירושלמי נסתפקו האם שליח האשה כידה; או שדינו כשליח אחר (שדה יהושע ירושלמי גיטין ו ב, בדעת הירושלמי שם).
- ↑ על מחלוקת האמוראים אם הקנין הוא משום שליחות או משום יד, ראה ערך חצר ב: גדרו; על מחלוקת האמוראים אם למדים קטן מקטנה שחצרו תזכה לו, ראה ערך הנ"ל: שם.