מיקרופדיה תלמודית:ימין

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - יד ימין, איבר ימני משני איברים מקבילים וצד ימין של אדם

יד ימין ורגל ימין, ביחס לשכנגדם הנקראים יד שמאל ורגל שמאל, נידונים בהלכה כעיקר שימושו של אדם למלאכה, ובעבודות שבמקדש, שרק העבודה בימין כשרה בהם.

כמו כן נידון איבר ימיני במצוות שהם באחד משני איברים מקבילים, וצד ימין לענין כבוד וחשיבות.

כעיקר שימושו של אדם

יד ימין היא עיקר שימושו של אדם (רש"י שבת פח ב ד"ה למיימינין), והמיומנת - מזומנת (מלבי"ם ויקרא ד ו, על פי יונה ד ג) - למלאכה (רש"י שבת סג א ד"ה למיימינין) אצל רוב בני אדם (אבן עזרא קהלת י ב).

  • ולכן אמרו במלאכת-שבת (ראה ערכו) - שאין חייבים בה אלא במלאכת-מחשבת (ראה ערכו), ולא במלאכה כלאחר יד (ראה ערך מלאכת שבת) - שהכותב (ראה ערכו) אינו חייב אלא ביד ימין, שדרך כתיבה בכך (גמ' שם קג א; רמב"ם שבת יא יד)[2]. ומכל מקום במוציא (ראה ערכו) מרשות לרשות בשבת, חייב בין בימינו בין בשמאלו (משנה שם צב א; רמב"ם שם יב יב), לפי שדרך להוציא בשמאל כמו בימין, מה שאין כן כתיבה, שהיא מלאכה דקה, אין דרך לכתוב בשמאל (חידושי הר"ן שם).
  • וכן בהנחת-תפילין (ראה ערכו), יש שלמדו על תפילין של יד שמקום הנחתן ביד שמאל, מהכתוב: וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה (שמות יג טז) - יד כהה (רב אשי במנחות לז א), היינו יד שמאל, שאין בה כח (רש"י שם ד"ה מידכה); ויש שלמדו כן מהכתוב: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וגו' וּכְתַבְתָּם וגו' (דברים ו ח-ט), מה כתיבה בימין - שרוב בני אדם כותבים בימין (רש"י מנחות שם ד"ה מה מזוזה) - אף קשירה בימין (רבי נתן במכילתא בא, פסחא יז, וספרי ואתחנן לה וגמ' שם), וכיון שקשירה בימין, הנחה בשמאל (גמ' שם), שאם ההנחה היא על ימין שוב אינו יכול לקושרה בימין (רש"י שם).
  • וכן בספר תורה ותפילין ומזוזה - שנאמר בהם דין כתיבה (ראה ערך כתיבת סת"ם) - צריך לכותבם ביד ימין (התרומה רה; סמ"ג עשין כב; טוש"ע או"ח לב ה, ובית יוסף ושו"ע יו"ד רעא ז, ושם רפח א), כיון ששנינו שהכתיבה בימין (ראה לעיל. התרומה וסמ"ג שם).
  • וכן גט (ראה ערכו) שנאמרה בו כתיבה (ראה ערך הנ"ל: הציווי לכתיבתו) לכתחילה יכתוב אותו הסופר בידו הימנית (רמ"א אה"ע קכג).

בהליכה

אף בהליכה אמרו שההולך עוקר רגל ימין תחילה (יומא יא ב; מנחות לד א), ויש שעוקר רגל שמאל תחילה, ואף הוא בכלל אטר (ראה ערכו. בכורות מה ב). וכן דרשו חכמים את הכתוב במזוזה (ראה ערכו): וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ (דברים ו ט, ושם יא כ) - דרך ביאתך מן הימין (ספרי ואתחנן לו; יומא שם, ומנחות שם, וחולין קלה א), וכשהוא נכנס לביתו, רגלו הימנית נכנסת תחילה (רש"י חולין שם ד"ה דרך), ושמטעם זה קובעה בימין הכניסה לבית (גמ' שם ושם ושם; רמב"ם מזוזה ו יב; טוש"ע יו"ד רפט ב).

בבהמה

אף בבהמה כתבו ראשונים שצד ימין הוא הצד החזק שבה (כן משמע מתוספות בבא קמא מה ב ד"ה מועד; מאירי שם), ופירשו כן מה שאמרו: מועד (ראה ערכו) לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל (ב"ק שם, וראה ערך מועד), שקרן ימין מזומנת להזיק יותר מקרן של שמאל (תוספות שם).

בעבודות המקדש

עבודה במקדש אינה אלא בימין (רמב"ם ביאת מקדש ה יח), ונמצא בתורה בפירוש בטהרת-מצורע (ראה ערכו), שנאמר: וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית (ויקרא יד טז), ושאר עבודות, אף על פי שלא נאמרה בהן יד ימין, למדו אותן בגזרה-שוה (ראה ערכו) מטהרת מצורע (זבחים כד א, ומנחות י א)[3]. וביארו ראשונים שמטעם זה אמרו שאטר (ראה ערכו) יד ימינו פסול לעבודה (בכורות מה ב), והוא אחד ממומי כהנים (רמב"ם שם ח יא), ולכן פסלו איטר רגל (גמ' שם; רמב"ם שם יג), שנאמר לַעֲמֹד לְשָׁרֵת (דברים יח ה), כדרך שאר עמידה (ראה ערכו), שעיקרה הוא בימין (רש"י בכורות שם ד"ה איטר).

מצוות שנאמרו באיבר ימין

מצוות שנאמרו באחד משני איברים מקבילים, מצינו בחלקם שאמרה בהן תורה בפירוש שיהיו בשל ימין, כגון בטהרת-מצורע (ראה ערכו): וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית וגו' וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית וגו' (ויקרא יד יד,יז).

ויש שנאמרו באחד מן האיברים סתם, ואמרו שמצוותן בימין, מלימודים מיוחדים, כגון באזן האמורה ברציעת עבד-עברי (ראה ערכו וערך רציעה): וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וגו' (שמות כא ו), שהיא אזן הימנית, ולמדו כן בגזרה שוה ממה שנאמר בטהרת מצורע: עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית (ויקרא יד יד), מה להלן ימין, אף כאן ימין (מכילתא משפטים, נזיקין ב; ספרי ראה קכב; קדושין טו א; יבמות קד א; ירושלמי יבמות יב ב; רמב"ם עבדים ג ט).

במקום של כבוד וחשיבות

ימין מצינו שהוזכר בכל מקום לענין כבוד וחשיבות, כמו שנאמר: יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ וגו' (שמות טו ו), וכן נאמר: זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ (בראשית מח יח), ועוד.

וכן הוזכר בכל מקום ימין לפני השמאל, כמו שנאמר: וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וגו' וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי (מלכים א ז כא).

ומטעם זה מצינו מן התנאים שקראו לו תלמידיו עמוד הימיני (ברכות כח ב), שהימיני לעולם חשוב (רש"י שם ד"ה עמוד). וכן דרשו את הכתוב בתלמוד-תורה (ראה ערכו): אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד (משלי ג טז), בימינה, למיימינים בה - שמפשפשים טעמיה בדקדוק ובוררים, כימין המיומנת למלאכה (רש"י שבת סג א ד"ה למיימינין), או: לאותם שעוסקים בה לשמה (רש"י שם סג א ד"ה למשמאילין, בפירוש השני) - ובשמאלה, למשמאילים בה (שבת שם), שאין יגעים בה כל צרכם (רש"י שם, בפירוש הראשון), או: שעוסקים בה שלא לשמה (רש"י שם, בפירוש השני).

אף בגורל של שני שעירי-יום-הכפורים (ראה ערכו), שנינו: טרף בקלפי, והעלה שני גורלות (ראה ערך גורל), אחד כתוב עליו לשם, ואחד כתוב עליו לעזאזל (ראה ערך שעירי יום הכפורים), והיה עולה גורל אחד בימינו, וגורל אחד בשמאלו (משנה יומא לט), ופירשו: למה טרף, שלא יתכוין ויקח (גמ' שם), שלא יבין במשמושו איזה של שם ויטלנו בימין, לפי שהוא סימן יפה כשהוא עולה בימין (רש"י שם ד"ה דלא).

מטעם זה שהימין חשוב מן השמאל, מצינו בכמה מצוות ודינים, שאף על פי שלא נאמר בהם ימין, יש לעשותם בימין משום חשיבות:

  • בכוס-של-ברכה (ראה ערכו) - היינו של ברכת המזון - נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין (ברכות נא א; טוש"ע או"ח קפג ד. וראה ערך הנ"ל), שהיא החשובה יותר, לכבוד הכוס (ט"ז שם סק"ב), וכל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו, צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך (טוש"ע או"ח רו ד, על פי ברכות מג ב)[4] משום חשיבות (משנה ברורה שם ס"ק יח)[5].
  • אף בכל דבר של ברכה ושל מצוה, ראוי לו שיאחז בימין (ראבי"ה ברכות קכ; מרדכי ברכות קמט, בשמו), וכן בהוצאה-והכנסה (ראה ערכו) של ספר תורה מהארון לקריאה בציבור אמרו שהמוציא את ספר התורה יוציאו בזרוע ימין, ונותנו לשליח ציבור בימין, שכן נתינתה מהר סיני, שנאמר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג ב. מטה משה, עמוד העבודה רכד, על פי סופרים ג י; אליה רבה קלד סק"ד, בשמו), והשליח ציבור שקיבל את ספר התורה מחזיקו בימין, שנאמר: וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי (שיר השירים ב ו. מהרי"ל, קריאת התורה ב; דרכי משה שם סק"א, בשמו).
  • אף בדבר של מצוה שיש לאחוז בשתי ידיו, אמרו שאת החלק החשוב יש לאחוז בימין, כגון במצות נטילת-לולב (ראה ערכו), שאמרו: לולב בימין, ואתרוג בשמאל, לפי שבלולב יש שלש מצוות - היינו אגודה של שלשה מינים (ראה ערך הנ"ל) - ובאתרוג מצוה אחת (סוכה לז ב; רמב"ם לולב ז ו,ט; טוש"ע או"ח תרנא ב), וכל שיש בו רוב חלקי המצוה ראוי ליטלו בימין (מאירי שם).
  • חשיבות ימין במצוות היא אף בקביעת מקום המצוה, כגון בנר חנוכה (ראה ערכו) - שמצוה להניחו בטפח הסמוך לפתח בכניסתו (ראה ערך הנ"ל: מקומה) - יש מן האמוראים שסוברים שמניחו מימין (רב אחא בריה דרבא בשבת כב א), לכבוד המצוה (הגהות מימוניות חנוכה ד ז), והלכה שמניחו משמאל, כדי שתהיה מזוזה מימין, ונר חנוכה משמאל (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע או"ח תרעא ז), אבל אם לא היתה מזוזה לפתחו - מניחו מימין (טוש"ע שם), שהימין עדיפה לכבוד המצוה (הגהות מיימוניות שם, ובר"ן שם: בימין כדרך כל מצוות).
  • אף בדיני כבוד-רבו (ראה ערכו) וכבוד-חכמים (ראה ערכו), מצינו חשיבות לצד ימין, כגון בכבוד רבו, שבזמן ששניהם מהלכים בדרך, נותנו לימין ואין נותנו לשמאל (דרך ארץ רבה (וילנא) ד; דרך ארץ (היגר, בן עזאי ב ב), והמהלך לימין רבו הרי זה בור (יומא לז א), שאין בו חכמת דרך ארץ (רש"י חולין צא א ד"ה ה"ז בור), וכן שלשה שהיו מהלכים בדרך - הרב באמצע, גדול מימינו, וקטן משמאלו (יומא שם; דרך ארץ רבה (וילנא) שם; דרך ארץ (היגר) שם).
  • אף בעומד בתפילה מצינו חשיבות לצד ימין, כגון המתפלל - כשגומר התפילה - צריך שיפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ונותן שלום לימין, ואחר כך לשמאל, שנאמר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג ב), ואומר: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ (תהלים צא ז), וימין שאמרו, היינו שמאל של עצמו, שהוא ימינו של הקדוש ברוך הוא (יומא נג ב; רמב"ם תפלה ה י; טוש"ע או"ח קכג א), שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה מול פניו, שנאמר: שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח. רש"י יומא שם ד"ה לשמאל).
  • מטעם זה שהימין חשוב בכל התורה, אמרו שיש לאדם לחלוק כבוד לימינו, ולעולם יקדים ימינו על שמאלו בכל דבר (כן משמע משלחן ערוך הרב או"ח ב ד, ומשנה ברורה שם סק"ה, על פי שבת סא א), ומטעם זה אמרו שכשהוא נועל מנעליו - נועל של ימין, ואחר כך של שמאל, וכשהוא חולץ - חולץ של שמאל, ואחר כך של ימין (שבת שם; דרך ארץ רבה (וילנא) י; דרך ארץ (היגר), הנכנס א), שזהו כבודו של ימין (רש"י שם ד"ה חולץ); ויש אומרים שאף נועל של שמאל תחילה, שסובר מה תפילין בשמאל (ראה ערך הנחת תפילין), אף מנעלים בשמאל (רבי יוחנן בשבת שם), ואמרו שירא שמים יוצא ידי שניהם, ונועל של ימין תחילה, ולא יקשרנו, ואחר כך נועל של שמאל, ויקשרנו ויחזור ויקשור של ימין (מסקנת הגמ' שם; טוש"ע או"ח ב ד), וכן כשלובש את שאר מלבושיו, ילבש תחילה על יד ימין, או רגל ימין (שלחן ערוך הרב שם ד), וכן כשהוא רוחץ וסך, רוחץ וסך של ימין, ואחר כך של שמאל (גמ' שם).
  • וכן יד ימין מצד עצמה אמרו שיש לכבדה, ולכן אין מקנחים בימין אלא בשמאל (ברכות סב א; דרך ארץ רבה (וילנא) ז; רמב"ם דעות ה ו; טוש"ע או"ח ג י)[6].

הערות שוליים

  1. כד, טורים תרמג-תרנח.
  2. ואותה ששנינו שחייב בין בימינו בין בשמאלו (משנה שם), היינו בשולט בשתי ידיו (מסקנת גמ' השם; רמב"ם שם).
  3. ומכל מקום הקטר חלבים ואברים כשרים אף בשמאל (ראה ערך הקטרה א: ההקטרה).
  4. ואטר, אוחזו בימינו שהיא שמאל כל אדם (ראה ערך אטר).
  5. וכן בהבדלה (ראה ערכו) במוצאי שבת, שמברך על היין ועל הבשמים, אוחז את היין בימינו, ואת ההדס בשמאלו, ומברך על היין, ושוב נוטל את ההדס בימינו, ואת היין בשמאלו, ומברך על ההדס, ומחזיר את היין לימינו (ראבי"ה ברכות קכ; מרדכי ברכות קמט, בשמו).
  6. לטעמי הכבוד ליד ימין, ראה מספר דעות של תנאים ואמוראים בגמ' שם, ובדרך ארץ שם.