מיקרופדיה תלמודית:יריחו

הגדרה^[1] - עיר בארץ ישראל, סמוך לנהר הירדן, שנעשו נסים לישראל בכיבושה בכניסתם לארץ; ושיהושע החרימה, והשביע את ישראל שלא לבנותה

העיר ודיניה

שמה ומהותה

יריחו היא העיר הראשונה בארץ כנען^[2] שכבשו בני ישראל בכניסתם לארץ^[3] (ראה יהושע פרק ו); ונקראת בשם "יריחו" משום ריחם הטוב של עצי האפרסמון שהיו מצויים בה (רש"י ורד"ק יחזקאל כז יז, ורש"י ברכות מג א ד"ה שמן, בשם ספר יוסיפון), שלא היה שמן אפרסמון מצוי בכל העולם אלא ביריחו בלבד (רד"ק מלכים ב כ יג; יוסיפון לח)^[4]. וכן נקראת יריחו "עיר התמרים" (דברים לד ג; דברי הימים ב כח טו. וראה תרגום יונתן ורש"י שופטים א טז, ג יג), לפי שהיו בה תמרים רבים (רד"ק שופטים א טז).

דושנה של יריחו

יריחו מרוחקת עשר פרסאות מירושלים (יומא כ ב, ושם לט ב), והיא מנחלת שבט בנימין (יהושע יח כא), בקצה הצפוני מזרחי של נחלתם (תוס' בכורות נה א ד"ה אין). ומכל מקום בעת חלוקת הארץ, יודעים היו שעתיד בית הבחירה להבנות בחלק אחד מן השבטים, והפרישו את דושנה של יריחו שהוא מקום דשן ושמן שהיה שם (רבנו הלל לספרי דברים סב), שהיה מובחר וטוב מכל ארץ ישראל (אור החים במדבר י כט), והיה בו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (ספרי במדבר פא), ליתנו למי שייבנה בית המקדש בחלקו (ספרי דברים סב; רש"י במדבר י לב), כדי שיהיה לכל ישראל חלק בבית המקדש (רש"י שופטים א טז. וראה תוס' בבא קמא פב ב ד"ה ואין. וראה ערך בית המקדש: בעלותו).

ועד שנבנה הבית אכלו בני יתרו חותן משה מדושנה של יריחו (ספרי במדבר פא, ושם דברים סב; רש"י שופטים א טז); וכשבנו את המקדש ושרתה שכינה בחלקו של בנימין, באו בני בנימין ונטלוהו בחלקם (ספרי במדבר שם)^[5].

כיבושה

כשבאו ישראל לכבוש את העיר יריחו, היתה סגורה ומסוגרת מפניהם (יהושע ו א), והקיפו אותה ששה ימים רצופים פעם אחת בכל יום, וביום השביעי הקיפוה שבע פעמים (יהושע ו יא-טו), ואחר כך נבלעה חומת יריחו באדמה דרך נס, ולכדוה ישראל (יהושע ו כ. וראה ברכות נד ב, ורש"י שם ד"ה כיון, ומהרש"א שם)^[6]. ולפיכך הרואה את חומת יריחו שנבלעה במקומה, צריך ליתן שבח והודאה לפני המקום (ברכות נד א) ולברך: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה (ראה ערך ברכות הראיה: על נסים. טוש"ע או"ח ריח א)^[7].

קריאת המגילה

לענין קריאת המגילה שערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון קוראות את המגילה בחמישה עשר באדר, ושאר ערים קוראות אותה בארבעה עשר בו (ראה ערך קריאת המגילה), יש שכתבו שקוראים את המגילה ביריחו בחמישה עשר באדר, שלענין קריאת המגילה הולכים אחר היקף חומה שהיה בשעה שבאו בני ישראל לכבוש את העיר הזאת מיד הכנענים, ויריחו, כשבאו ישראל לכובשה, היתה מוקפת חומה (ראה טורי אבן מגילה ב ב ד"ה וכתיב התם, וראה שו"ת משנת יוסף נג א); ויש שהסתפק שמא כיון שנפלה החומה מיד בזמן הכיבוש אין דינה כמוקפת חומה (וראה שו"ת להורות נתן ב נה אות יד).

אבל לענין שלוח מחנות שהמצורע משתלח מעיר המוקפת חומה, חשובה יריחו כעיר שאינה מוקפת חומה, שיהושע קידש את העיירות שהיו מוקפות חומה לענין זה (ראה ר"ש ורא"ש ורבי עובדיה מברטנורא כלים א ז. וראה ערך שילוח מחנות), ומן הסתם לא קידש את יריחו, שהרי שרף אותה, והשביע שלא לבנותה שוב (ראה להלן: החרמתה ואיסור בנייתה. שו"ת משנת יוסף נג).

בזמן הזה, יש שכתבו שצריך לקרוא ביריחו את המגילה רק ביום י"ד בברכה כיון שזהוי המקום אינו ודאי (הגר"ש ישראלי תחומין א עמ' 123; שו"ת להורות נתן ב נה); ויש שכתבו שיש לקרא את המגילה בי"ד בברכה, ובט"ו בלא ברכה (מקראי קודש פורים ה הע' סט, בשם הרב מרדכי אליהו והרב אביגדור נבנצל).

החרמתה ואיסור בנייתה

החרמתה

בזמן כיבוש יריחו ביום השביעי למצור עליה, שעה שכבר היתה כבושה לפני ישראל (שו"ת הריב"ש קעא), החרים אותה יהושע, שנאמר: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם וגו' וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה' וגו', וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתו, וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַה' אוֹצַר ה' יָבוֹא (יהושע ו טז-יט), כלומר, מה שאינו ראוי לאוצר ה' יש לאבדו ולהכריתו לשם ה' ולכבודו, ומה שראוי לאוצר ה' יהיה חרם להקדש (ראה מצודת דוד שם יז,יט). ונאמר: וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר וגו' וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית ה' (יהושע ו כא,כד).

בטעם שהחרים יהושע את יריחו, נחלקו הדעות:

• ר' שמעון בן חלפתא אמר שכיון שיריחו נכבשה בשבת, אמר יהושע: כשם שהשבת היא קודש, כך כל מה שנכבש בשבת יהיה קודש (במדבר רבה יד א, ושם כג ו; תנחומא נשא כח; ילקוט שמעוני יהושע רמז טו; רש"י ורד"ק יהושע ו יז).

• ר' יהודה הלוי בר' שלום אמר, שיהושע לימד לישראל מה שאמר הקדוש ברוך הוא: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה (במדבר טו כ), אמר יהושע: הואיל וכבשנו אותה תחילה, נקדיש את כל שללה לגבוה (במדבר רבה יד א; תנחומא וילקוט שמעוני שם; פירוש הראב"ד תמיד ג, בשם מורי הרב החסיד)^[8].

• ר' ברכיה הכהן אמר שעשאה כעיר הנידחת שאסורה בהנאה (במדבר רבה שם; תנחומא וילקוט שמעוני שם)^[9].

איסור בנייתה

לאחר שיריחו נכבשה ונחרבה, השביע יהושע את ישראל שלא לשוב לבנותה, כמו שנאמר: וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ (יהושע ו כו), כלומר שבתחילת היסוד שיבנה בה ימות בנו הבכור ויקברנו, וילך ויקבור בניו עד שימות בנו הצעיר בגמר המלאכה, דהיינו בשעת הצבת הדלתות (רש"י יהושע שם)^[10]. ודוקא כשבנאה במזיד (ספרי ראה צה), שנאמר "לפני ה'", שלפניו גלוי אם הוא שוגג או מזיד (שיירי קרבן לירושלמי סנהדרין י ח ד"ה כאלו).

ואמרו חכמים: אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, וכי אין אנו יודעין שיריחו שמה, אלא שלא יבנה אותה ויקרא אותה על שם עיר אחרת, ושלא יבנה עיר אחרת ויקרא את שמה יריחו (ספרי ראה צה; תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) יד ז; ירושלמי סנהדרין י ח), כדי שאפילו שם יריחו יימחה לעולם (רש"י סנהדרין קיג א ד"ה את יריחו).

ויש מהאחרונים שכתבו בדעת חלק מהתנאים, שאינו אסור אלא לבנות את יריחו, ודוקא כשקורא לה בשמה (קרבן העדה לירושלמי סנהדרין שם. וראה שו"ת ציץ אליעזר יא יב סק"ט).

יש מהראשונים שכתב בטעם שהשביע יהושע לאסור את בניית יריחו, שזהו כדי להיות המופת של נפילת חומת יריחו קיים ועומד, שכל מי שיראה את חומת יריחו שוקעת בארץ יראה בבירור שאינה כבנין שנהרס, אלא ודאי ששקעה לארץ במופת (מורה נבוכים ג נ).

השבועה שהשביע יהושע, כתבו הראשונים שלא היתה שבועה, אלא גזרה ונידוי, וזה הטעם שאף הנולדים לאחר זמן, אף על פי שאי אפשר להשביעם, אסורים הם מכח אותה גזרה (ראה ערך שבועה. שו"ת הרא"ש ה ד, ז ט).

בזמן הזה

משנבנתה יריחו, הותר לשבת בה, שלא קילל יהושע אלא את הבונה (תוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) יד ו; ירושלמי סנהדרין י ח ופני משה; רד"ק מלכים א טז לד), ונחלקו בזה האחרונים:

• יש סוברים שאין הדברים אמורים באותה יריחו שכבש יהושע, אלא במי שבנה עיר אחרת וקרא לה יריחו, שאף על פי שהיה אסור לקרותה כן, משנבנתה ונקראה כן מותרת ישיבתה, אבל אותה יריחו שכבש יהושע, אסורה אפילו לאחר שנבנתה משום החרם שהחרימה יהושע (יפה מראה לירושלמי סנהדרין יא אות לג; ראה חסדי דוד ומנחת בכורים וחזון יחזקאל לתוספתא סנהדרין (צוקרמאנדל) יד ו; שואל ומשיב מהדורה א א קכג; חוות בנימין צו, הדרן למסכת סנהדרין ס"ק ד-ה).

• והרבה סוברים שאף יריחו שכבש יהושע, לאחר שנבנתה מותר לשבת בה (שיירי קרבן לירושלמי סנהדרין י ח ד"ה מאחר; שו"ת זכרון יוסף חושן משפט ב; משך חכמה דברים יג יז; חמדת ישראל קונטרס נר מצוה לאוין כג; רבי חיים ברלין בירחון שערי תורה א קונטקס ד מב; שו"ת שם ושארית לנפש חיה ו).

• ויש סוברים יותר מזה, שלאחר שנבנתה יריחו, אם חזרה ונחרבה, מותר אף לשוב ולבנותה (משך חכמה שם; שו"ת שם ושארית לנפש חיה שם, וכתב שלכן לא הזכירו הפוסקים את איסור בנייתה); אבל יש שכתבו שאף על פי שעבר אחד ובנאה, לא הותרו ישראל לבנותה (שו"ת מהר"י בן לב א לח).

יש שכתבו שאף על פי שהותרה הישיבה ביריחו, לא הותר לבנות עיר אחרת בשם יריחו, ואף בזמן הזה אסור (רבי חיים ברלין בשערי תורה א קונטרס ד מב).

ויש שכתבו שלא נאסרה בניית עיר בשמה אלא בתחילה, אבל אחר שנבנתה יריחו הותר הדבר, שאיסור בניית עיר אחרת בשם יריחו הוא כדי שימחה שמה, וכיון שכבר נבנתה יריחו ולא נמחה שמה, שוב אין טעם לאסור קריאת עיר אחרת בשמה (ראה שערי תורה א קונטרס ו; וראה שו"ת ציץ אליעזר יא יב סק"ט).

הערות שוליים