מיקרופדיה תלמודית:ישיבה
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - מצב ישיבתו של אדם, בעיקר בניגוד לעמידה[2]
ישיבה בתורת קביעות
טומאה בביאה לאוהל
המצורע (ראה ערכו) שמטמא בביאה לאוהל - היינו שאם בא לאוהל נטמא כל אשר באוהל (ראה ערך הנ"ל) - ואינו מטמא אלא כשהוא קבוע שם (ברכות כה א), יש סוברים שאינו מטמא אל אם כן ישב, שנאמר: מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ (ויקרא יג מו), מושבו טמא, ואם עומד תחת האילן, אינו מטמא את הטהור הנמצא שם (תורת כהנים תזריע, נגעים פרק יב יד, לפי רבנו הלל שם, ורש"י ברכות שם ד"ה הטמא, וקדושין לג ב ה"ג להך ברייתא)[3].
הוצאה ידי חובה בברכות הנהנין
המוציא אחרים בברכות-הנהנין (ראה ערכו) - שאמרו שאינו מוציא אותם אלא אם כן אכלו בקביעות, ולכן חבורה שישבו לאכול, אין אחד מברך לכולם אלא כשהסבו (ראה ערך ברכות הנהנין: להוציא את חברו) - כתבו ראשונים שאף באופנים שאין צריך הסבה, צריך ישיבה, ואם לא, אין זו קביעות, ואינו מברך לאחרים, וכן בזמן הזה שאין צריך הסבה, משום שאין דרך לאכול כך, ישיבה היא הקביעות, ואין אחד מברך לכולם אלא כשהם יושבים (ראה ערך הנ"ל: שם).
מעשים הטעונים ושאינם טעונים ישיבה
דיינים
הדיינים צריכים לשבת בשעת הדין, היינו בשעת קבלת עדות (ראה ערכו) ובשעת גמר דין (ראה ערך גמר דין: עמידה וישיבה)[4], ודייני חליצה צריכים לשבת בכל ענייני החליצה (ראה ערך חליצה: סידורה)[5].
ברכת המזון
להלכה, הבא לברך ברכת-המזון (ראה ערכו) צריך לברך מיושב, בין כשאכל בהליכה, או בעמידה, או בישיבה, או כשהוא מיסב (ברכות נא ב; רמב"ם ברכות ד א; טוש"ע או"ח קפג ט), כדי שיוכל לכוין יותר (טוש"ע שם).
ביקור חולים
מצות בקור-חולים (ראה ערכו), אינה צריכה ישיבה דוקא, ודי לה בעמידה (ר"ן נדרים לט א ד"ה דאפי' במקום), ולפיכך מותר למבקר את החולה ליטול שכר על הישיבה - אף על פי שעל המצוה אסור לו ליטול שכר (ראה ערך בקור חולים: אופני קיום המצוה) - אלא שיש מקומות שנהגו שלא ליטול (גמ' שם, ור"ן שם).
ישיבת סוכה
במצות ישיבת-סוכה (ראה ערכו), נחלקו ראשונים אם מה שאמרה תורה בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג מב), הוא לשון עכבה, כמו: וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים (דברים א מו), ואין שום הבדל בין ישיבה לעמידה, הן לענין קיום המצוה, והן לענין הברכה, ואף לשון הברכה "לישב בסוכה", אינו אלא להתעכב בה ולדור בה (ראה ערך ישיבת סוכה: הברכה); או שקיום המצוה הוא בישיבה בה (ראה ערך הנ"ל: שם)[6].
ישיבה על מיטת גויה
אסור לישב על מיטת ארמית - נכרית - שמא יניחו שם תינוק מת, ויעלילו על היושב שהרגו (ברכות ח ב, לגירסתנו)[7].
טבע הישיבה
אין לו לאדם להרבות בישיבה, שהישיבה קשה לתחתוניות - טחורים (רש"י שבת פא א ד"ה תחתוניות) - אלא שליש בישיבה, שליש בעמידה, ושליש בהליכה, וכל ישיבה שאין בה סמיכה, עמידה שיש בה סמיכה טובה הימנה (כתובות קיא א-ב).
הטלת מי רגלים
אין מי רגלים כלים מן הגוף אלא בישיבה (ברכות מ א), ומטעם זה אין לו לאדם להטיל מימיו מעומד, אלא באופנים מסויימים (ראה גמ' שם, ורמב"ם תפלין ד יח, וטוש"ע או"ח ג יג)[8].
הערות שוליים
- ↑ כה, טורים תרנז-תרסד.
- ↑ על משמעויות אחרות לישיבה, כגון שליטה או שהייה במקום מסוים, ראה ערכים: ארץ ישראל ב; חזקה א - בתורת קנין; ארץ ישראל ב; חוץ לארץ; ישיבת סוכה.
- ↑ על פרטי דין הקביעות, ואם הוא דוקא באילן או אף בבית, ראה ערך מצורע וערך בית המנוגע.
- ↑ על עמידה על ידי סמיכה, אם היא נחשבת ישיבה לענין זה, ראה ערך דיני ממונות: עמידת בעלי הדין, וערך סמיכה.
- ↑ על התרת נדרים בפתח או בחרטה, אם הדיינים המתירים צריכים לשבת בשעת ההתרה, ראה ערך התרת נדרים: ההתרה; על סדר ישיבת דייני הסנהדרין, ראה ערך בית דין הגדול: ישיבתם.
- ↑ על ישיבה בליל הסדר, באכילת ושתיית הדברים הטעונים הסבה, ראה ערך הסבה; על קדושת "יוצר" ו"קדושה דסידרא", שהן נאמרות במיושב, ואם צריך דוקא לשבת בהן, ראה ערך ברכות קריאת שמע וערך קדושה; על תפלין (ראה ערכו) של יד, אם יש לשבת או לעמוד בשעת הנחתן, ובשעת ברכת "להניח תפלין", ראה ערך הנחת תפלין; על חליצת תפלין אלו, שדינה כהנחתן לענין ישיבה, ראה ערך הנ"ל.
- ↑ על האיסור לשבת בעזרה, ראה ערך אין ישיבה בעזרה; על ישיבת האבל, ראה ערך אבל; על ישיבה על גבי כסא וספסל בתשעה באב עד חצות, ראה ערך תשעה באב; על האיסור לשבת בארבע אמותיו של מנודה או מוחרם, ראה ערך ארבע אמות ב; אם אף במצורע הוא כן, ראה ערך מצורע; על האיסור לשבת במושב לצים, ראה ערך ליצנות; אם אסור לשבת על גבי מטה או ספסל שמונחים עליהם ספר תורה או שאר ספרי קודש, ראה ערך ספר תורה וערך ספרים; על ישיבה על האוכלים, או על גבי קופה שיש בה אוכלים, ראה ערך בזוי אוכלים; על האיסור לשבת בארבע אמותיו של המתפלל, ראה ערך ארבע אמות ב וערך תפילה. על האופנים שמותר, ושמלפניו האיסור הוא בכמלא עיניו של המתפלל, ראה ערך הנ"ל; על האיסור לאדם לשבת במקום המיוחד לאביו ואמו או רבו, ראה ערך מורא אב ואם וערך כבוד רבו; על האיסור לשבת על כסאו של מלך, ראה ערך מלך; על המצוה בישיבה בבית הכנסת, ואם הכוונה לישיבה דוקא או לשהייה, ראה ערך בית הכנסת; על תלמיד חכם, שאנו צריכים להושיבו מפני כבודו, אף באופנים ששאר כל אדם צריך לעמוד, ראה ערך כבוד חכמים; על דברים שאין לעשותם בישיבה, לא משום שיש בישיבה חסרון מצד עצמה, אלא משום שהם טעונים עמידה, ראה ערך עמידה. על דברים נוספים שדנו בהם אם טעונים עמידה, ראה ערכים: ברכות הודאה; ברכת המצוות; גמר דין; דיני ממונות; הגבהה; הוצאה והכנסה; הלל; הפטרה; הפרשת תרומות ומעשרות; הקהל; חולה; יושב; עדות; שבועת הדיינים; תפילה.
- ↑ על איש או אשה ערומים, אם כשהם יושבים, חשוב הדבר ככיסוי לערוה, ומותר להם לברך ברכה וכדומה, ראה ערך ערוה וערך הפרשת חלה; על האשה שהטילה מים כשהיא יושבת, ונמצא בהם דם, אם חוששים שהדם בא מן המקור והיא טמאה, ראה ערך נדה; על המטיל מים מיושב, לענין הכנסת תפלין לבית הכסא, ראה ערך בית הכסא; על המשמש מיטתו מיושב, ראה ערך צניעות; על שחיטה במיושב, אם יש לחוש בה שהיא פסולה משום שהוא דורס, ראה ערך דרסה; על ישיבה בפני חכם או רבו או אביו או אב בית דין או נשיא, ראה ערך קימה והידור; על גילוי ראשו של אדם, אם אסור כשהוא יושב, ראה ערך גלוי ראש.