מיקרופדיה תלמודית:כבש

הגדרה^[1] - מין ממיני הצאן, בשנתו הראשונה

הכלולים ב"צאן"

כבש, כבשה, או כבשים - וכן כשב, כשבה, או כשבים (ראה להלן) - שנאמרו בקרבנות (ראה ערכו), או בבהמות הטהורות (דברים יד ג. וראה ערך בהמה), הוא אחד משני המינים הנכללים בצאן (ראה ויקרא א י, ושם ה ו). וכן שנינו: מעשר בהמה (ראה ערכו) נוהג בכבשים ובעזים, שאף על פי שהם כלאים זה בזה (ראה ערך כלאי בהמה), מתעשרים מזה על זה, שנאמר וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן (ויקרא כז לב), משמע כל צאן אחד (בכורות נג א; רמב"ם בכורות ז ד. וראה ערך מעשר בהמה).

הכלולים ב"שה"

ויש שנכללו שניהם בשם שה, כמו שנאמר בקרבן פסח (ראה ערכו): שֶׂה תָמִים וגו' מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ (שמות יב ה), וכן במנחת נסכים (ראה ערכו): אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים (במדבר טו יא). וכן בכמה מצוות שנאמר בהם שה, כגון תשלומי ארבעה וחמשה (ראה ערכו), זרוע ולחיים וקבה (ראה ערכו), ופדיון פטר חמור (ראה ערכו), אף עז בכלל (ראה ערכים הנ"ל).

ויש שכבש או כבשה הוזכרו בשם טלה, או טלייה (ראה מנחות קז ב, ורש"י ד"ה רחל).

על האליה, שהיא בכלל האמורים (ראה ערכו) בכבשים ולא בעזים, ראה ערך אליה.

בן שנתו

כל מקום שנאמר בתורה כבש, או כבשה, או כבשים, הרי אלו בני שנה (ראה פרה א ג; רמב"ם מעשה הקרבנות א יד. וראה מנחות פז א. וראה ערך אשם), היינו שלא עברה עליהם שנה (ראה להלן מחלוקת תנאים וראשונים. וראה יד רמ"ה סנהדרין יא א). והוא הדין כשב, או כשבה, או כשבים (ראה פירוש המשניות לרמב"ם הקדמת קדשים. וראה רש"י קדושין נה ב ד"ה חטאת. וראה ערך חטאת).

ונחלקו תנאים:

• לדעת רבי 'בן שנתו' האמור בתורה, שלש מאות וששים וחמשה ימים, כמנין ימות החמה (ראה ערך שנה);

• לדעת חכמים מונה שנים עשר חודש מיום ליום (פרה א ג, ופירוש המשניות לרמב"ם ור"ש שם), כמו שאנו קובעים אותם לשנת לבנה (ראה רש"י ערכין לא ב ד"ה י"ב חודש, וראה ערך שנה), ואם נתעברה שנה - נתעברה לו (רמב"ם שם. וראה ערך אדר).

הלכה כחכמים (רמב"ם מעשה הקרבנות א יא).

שעות פוסלות בקדשים

ושנינו: שנה האמורה בקדשים - כגון כבשים בני שנה (רש"י ערכין יח ב ונדה מז ב) - מעת לעת, היינו אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה, ואין הולכים אחר מנין עולם, שכשיגיע תשרי (ראה ערכו) תיחשב לו שנה (בכורות כז ב, ערכין יח ב ונדה מז ב ורש"י שם ושם ד"ה מעת).

ועוד אמרו: שעות פוסלות בקדשים (זבחים כה ב; בכורות לט ב; רמב"ם מעשה הקרבנות א יג), שאם נולד בניסן ביום ארבעה עשר ותשע שעות, ושחטו - לקרבן פסח (ראה ערכו) - בשנה הבאה ביום ארבעה עשר בתשע שעות, אסור לזרוק דמו בעשירית, שכבר עברה שנתו (רש"י זבחים שם). ודבר זה נאמר להקל, שאם נולד בחצות היום, אינו נפסל אלא בחצות היום, ואם לא היו חושבים לשעות, היה נפסל בתחילת הלילה (משנה אחרונה פרה א ג ד"ה מיום ליום).

מונים לו מיום ההרצאה

כבש בן שנתו, יש סוברים שכיון שאינו ראוי להקרבה אלא מיום השמיני והלאה (ראה ערך מחוסר זמן), אין מונים לו שנה אלא מיום השמיני (תוספות ערכין יח ב ד"ה שנתו, בשם יש מפרשים), כדרך שאמרו בבכור בהמה טהורה (ראה ערכו) שאינו נאכל אלא בתוך שנתו, ומונים לו מיום שמיני ללידתו, שהוא ראוי להקרבה (ראה ראש השנה ו ב. תוספות שם).

ויש חולקים, וסוברים שלא אמרו שמונים מיום ההרצאה אפילו בבכור, אלא לענין בל תאחר (ראה ערכו), אבל לא לענין מנין שניו (תוספות שם. וכן כתב רש"י זבחים כה ב ד"ה שעות).

על כבש לאחר שנתו הראשונה, שנקרא איל או פלגס, ראה ערך איל וערך פלגס.

על הגונב טלה ונעשה איל, אם קנהו בשינוי השם, ראה ערך הנ"ל וערך ארבעה וחמשה וערך לשון בני אדם.

על הנודר להביא קרבן כבש או איל, או להביא עולה או שלמים סתם, ועל דיני קדימה של פרים ואילים וכבשים ועזים, ראה ערך נדרים וערך קדימה במצוות וערך קרבנות.

הערות שוליים