מיקרופדיה תלמודית:כבשי עצרת (שלמי צבור)

הגדרה^[1] - שני הכבשים לקרבן שלמים, הבאים עם שתי הלחם בעצרת, שהוא חג השבועות

מצוותם וגדרם

בכלל המצוה של הבאת שתי הלחם בחג השבועות [שהם מתירים את החדש במקדש (ראה ערך חדש וערך שתי הלחם)] אף הקרבנות הבאים עמהם, שנאמר: מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם וגו' וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַה' וגו' וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים (ויקרא כג יז-יט. ספר המצות לרמב"ם עשה מו; רמב"ם תמידין ומוספין ח א; סמ"ג עשין רב; ספר החינוך מצוה שז).

בהלכה נתייחד השם כבשי עצרת לשני הכבשים, שהם קרבן שלמים (ראה פירוש המשניות לרמב"ם מנחות ב ב). ויש שהוזכרו בשם שלמי ציבור (ראה משנה פסחים עו ב; זבחים נד ב; מנחות סא א; מעילה ט א ועוד), שאין שלמים אחרים לציבור (רש"י פסחים עו ב ד"ה זבחי; רמב"ם מעשה הקרבנות א ד).

שתי הלחם ושני הכבשים הבאים עמהם, נחלקו בהם תנאים אם הלחם עיקר, או הכבשים עיקר (ראה מנחות מה ב - מו ב), שלדעת רבי עקיבא הלחם מעכב את הכבשים, שאינם קרבים בלא לחם, ואין הכבשים מעכבים את הלחם, ומביאים לחם אף על פי שאין כבשים, ולדעת רבי שמעון בן ננס הכבשים מעכבים את הלחם, ואין הלחם מעכב את הכבשים, ומביאים כבשים אף על פי שאין לחם (משנה מנחות מה ב, ותורת כהנים אמור יג). אף להלכה יש מן הראשונים שכתב, ששתי הלחם מעכבים את הכבשים, ושני הכבשים אינם מעכבים את הלחם (רמב"ם תמידין ומוספין ח טו), ויש שלדעתם הלכה כדעת הסוברים שהכבשים עיקר (הראב"ד בהשגות שם).

כבשי עצרת הרי הם בכלל קדשי-קדשים (ראה ערכו. ראה משנה זבחים מז א, ורש"י ד"ה קדשי קדשים, וגמרא זבחים נה א; רמב"ם מעשה הקרבנות א יז, ושם ט ד), ואין לך שלמים קדשי קדשים אלא כבשי עצרת, ששלמי ציבור הם, וכתוב בהם: קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה' לַכֹּהֵן (ויקרא כג כ, רש"י ערכין יא ב ד"ה מה עולה).

שחיטתם והקרבתם

בשחיטתם של כבשי עצרת שנינו: זבחי שלמי ציבור, שחיטתם בצפון (משנה זבחים נד ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ה ג. וראה ערך שחיטה (בקדשים)), היינו בצפון המזבח (רמב"ם שם. וראה ערך מזבח החיצון). וכן קבלת הדם של כבשי עצרת בצפון (זבחים שם; רמב"ם שם. וראה ערך קבלה (עבודה)). ודמם טעון שתי מתנות שהן ארבע (זבחים שם; רמב"ם מעשה הקרבנות ה ו. וראה ערך זריקה), ושיירי הדם היה שופך על יסוד דרומי של מזבח החיצון (רמב"ם שם, וראה ערך שירי הדם).

כבשי עצרת אינם טעונים סמיכה (ראה ערכו) לפני שחיטתם (משנה מנחות סא א; רמב"ם שם ג כ. וראה ערך סמיכה (קרבנות)).

כבשי עצרת טעונים נסכים (ראה מנחות צ ב, ובתוספות ד"ה שלמי. וראה ערך נסכים).

שני כבשי עצרת מעכבים זה את זה (משנה מנחות כז א; רמב"ם תמידין ומוספין ח יד).

שחיטתם וזריקת דמם של שני כבשי עצרת, מקדשים את שתי הלחם (ראה מנחות מז א).

תנופתם עם שתי הלחם

שני כבשי עצרת טעונים תנופה מחיים עם שתי הלחם הבאים עמהם, שנאמר: וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים (ויקרא כג כ. וראה מנחות סא א). ונחלקו תנאים באופן תנופתם אם לחם למעלה, או כבשים למעלה, או שמניח זה בצד זה ומניף (ברייתא מנחות סב א).

אף לאחר שחיטה טעונים כבשי עצרת תנופה (מנחות סא א). ונחלקו תנאים: לדעת רבי תנופתם כמות שהם שלמים, וחכמים אומרים שתנופתם בחזה ושוק (ברייתא מנחות סב א). הלכה כחכמים (רמב"ם תמידין ומוספין ח יא).

על סדר התנופה ראה ערך תנופה.

אכילתם לכהנים

בין עשרים וארבע מתנות-כהונה (ראה ערכו) נמנו זבחי שלמי ציבור (ראה תוספתא חלה ב ח; ברייתא בבא קמא קי ב; חולין קלג ב; רמב"ם בכורים א ד), והם כבשי עצרת, שהם קדשי קדשים לאכול בעזרה (רש"י חולין שם ד"ה זבחי. רמב"ם שם). וכן שנינו: זבחי שלמי ציבור נאכלים לפנים מן הקלעים - שבמשכן היו קלעים היקף לחצר אהל מועד, ובמקום הקלעים היתה חומת העזרה בבית המקדש (רש"י זבחים נג א ד"ה לפנים מן הקלעים. וראה ערך הר הבית) - לזכרי כהונה (משנה שם נד ב; רמב"ם מעשה הקרבנות ט ד, ושם י ג. וראה ערך אכילת קדשים).

זמן אכילתם של כבשי עצרת הוא יום ולילה, היינו ביום הזביחה עם הלילה, עד חצות (משנה זבחים נד ב; רמב"ם מעשה הקרבנות י ז,ח. וראה ערך אכילת קדשים).

הערות שוליים