מיקרופדיה תלמודית:כחל

הגדרה^[1] - דד הבהמה, ודיני החלב הנמצא בו

מהתורה

דד הבהמה, והוא הנקרא כחל^[2], יש בו נקבוביות וגומות ובהן חלב (ראה רא"ש חולין ח כז; סמ"ג לאוין קמ–קמא; ריטב"א חולין צז ב)^[3].

נשחטה הבהמה, ונסחט החלב מדדיה, ויצא ונתבשל עם בשר, מהתורה אין בו איסור בשר בחלב (חולין קיא א, ושם קיג ב, ורש"י שם קט ב ד"ה אמר רב; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; טוש"ע יו"ד צ א. וראה ערך בשר בחלב), ששלש פעמים נאמר בתורה: בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שמות כג יט, שם לד כו, דברים יד כא), ומאחת מהן דורשים: ולא בחלב שחוטה (חולין קיג ב), שדוקא חלב של בהמה הראויה להיות אם אסור, וזו שנשחטה שוב אינה ראויה להיות אם (רש"י שם קיג ב ד"ה ו לא (הב')), וחלב זה אינו נקרא חלב (רש"י חולין קט א ד"ה לא), ששאר חלב, משיצא מדדי הבהמה חלב הוא, וזה כיון שלא יצא מדדי הבהמה בחייה, לא בא לכלל חלב (רש"י שם ב ד"ה זה).

ויש חולקים שודאי חלב הוא אלא שלא אסרתו תורה (משמרת הבית ד א).

ויש שנראה מדבריהם שאף אם כבר נקרא עליו שם חלב, אם נעשה אחר כך חלב שחוטה התירתו תורה, ואף שיצא מחיים (וראה חינוך קיג, ומנחת חינוך סק"ה; האלף לך שלמה יו"ד קנב; יד שאול יו"ד צ).

ואפילו היה כבר כנוס בדדים ולא מובלע בהם מחיים, כתבו הראשונים שמותר (איסור והיתר יח א), ואפילו נעקר כבר החלב מחיים ועומד לצאת (שו"ת מנחת שלמה תנינא לא שאלה א אות ב בהערה).

מדרבנן

אף שחלב שחוטה מותר מהתורה, חכמים אסרו לאכול חלב שחוטה שנתבשל עם בשר (חולין קיא א; ראה רמב"ם מאכלות אסורות ט ו, ומגיד משנה שם; ראה שו"ע יו"ד צ א), שמא יבואו לאכול בשר בחלב גמור (ראה תוס' חולין קי א ד"ה (קט ב) ההוא, ותוס' הרא"ש שם; ראה רמב"ן שם קט ב; תורת הבית הקצר ג ד; רא"ש חולין ח כד; איסור והיתר שם), ואפילו כשבישלו עם בשר הכחל שממנו נסחט אסור הוא (יד יהודה צ ס"ק א); ואף כשבישלו עם בשר עוף - אסור (חידושי רבי עקיבא איגר לט"ז יו"ד צ ס"ק יב); ואף לאכול ללא בישול בשר עם חלב שחוטה אסור (ראה שפת אמת שבת קמד ב; וראה שו"ת חתם סופר יו"ד עג).

וכן בישולו של חלב שחוטה עם בשר אסור מדבריהם (יראים השלם שיב; ראה מגיד משנה ואור שמח מאכלות אסורות ט ו, בדעת הרמב"ם; לבוש יו"ד צ ח), כיון שהחלב בא ממין בהמה שחלבה אסור בבשר מן התורה (אור שמח שם); ויש מתירים (ראה פרי תואר שם ס"ק יד; וראה דרכי תשובה יו"ד צ ס"ק סט).

בשר בחלב שחוטה, יש סוברים שבאופנים שונים הקילו בו כיון שאין איסורו אלא מדרבנן (ראה להלן: איסור הכחל כברייתו: אפיה; כשנתבשל בחלבו: בשלו עם בשר), מהם שכתבו שאינו אסור אלא באכילה, אבל בהנאה מותר (הגה"ה באיסור והיתר ל ה; פרי חדש יו"ד פז סק"ג; ראה האלף לך שלמה יו"ד קנב; ערך שי יו"ד צ), ואינו כבשר בחלב גמור האסור בהנאה מהתורה, אלא כשאר בשר בחלב דרבנן המותר בהנאה, לסוברים כן (ראה ערך בשר בחלב); ויש חולקים שאסור אף בהנאה (תפארת למשה יו"ד פז).

וכן יש מהאחרונים שסוברים, שלא גזרו על בשר כבוש בחלב שחוטה (ט"ז יו"ד צ ס"ק יב); אבל הראשונים, וכן הרבה אחרונים, סוברים שדוקא כשנכבש בחלב שלא פירש הוא מותר, אבל אם נכבש בחלב שפירש - אסור (ראה להלן: איסור הכחל כברייתו: כבישה).

בשר הכחל

בשר הכחל הרי הוא כשאר בשר (איסור והיתר יח יג. וראה שו"ת זכרון יהודה לו), וצריך מליחה להפלטת הדם שבו (מאירי וספר המאורות חולין קט ב; ארחות חיים הלכות איסורי מאכלות אות עט; כלבו קו), ואין לבשלו בקדירה של חלב (ריטב"א חולין קי א); והאוכל כחל לא יאכל חלב וגבינה עד שישהה כשיעור שיש לשהות בין אכילת בשר, לבין אכילת חלב וגבינה (ראה ערך בשר בחלב איסור והיתר שם; שבלי הלקט ב כח; לבוש יו"ד צ ג; בן איש חי שנה ב שלח אות טז); והאוכל חלב וגבינה, כשם שאסור לו לאכול אחריהם בשר באופנים מסויימים (ראה ערך בשר בחלב), כך אסור לו לאכול כחל (ראה שו"ת מעשה הגאונים טו; כנסת הגדולה יו"ד צ הגהות בית יוסף סט, ובאר היטב יו"ד צ ס"ק כב, בשם דמשק אליעזר; בן איש חי שם).

ויש סוברים שמותר לאכול כחל וגבינה ללא קינוח הפה וללא נטילת ידים ביניהם (ריטב"א חולין קי א).

בישלו את הכחל עם חלב, הרי הוא כבשר גמור, שכל שאין ששים בחלב כנגדו נאסר החלב (רשב"א חולין צז ב, ובתורת הבית ד א, והובא בטור יו"ד צ; בדק הבית שם; מגיד משנה מאכלות אסורות ט יג, בדעת הרמב"ם; איסור והיתר יח ה; ים של שלמה חולין ז לה) מהתורה (בדק הבית שם).

איסור הכחל כברייתו

בישול הכחל

הבא לבשל כחל ולאכלו, קורעו תחילה (ראה חולין קט ב, ורש"י ד"ה הא קמ"ל), ומוציא את חלבו (משנה שם א; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; טוש"ע יו"ד צ א. על דרך הקריעה ודיניה, ראה להלן: הכשרתו), שהכחל שלא הוציאו את חלבו ממנו, אסור מדברי סופרים לבשלו (טור שם).

ונחלקו הראשונים בבישול הכחל בפני עצמו, בלא בשר אחר:

• יש סוברים שאם לא הוציאו את החלב מן הכחל, אפילו בפני עצמו אסור לבשלו (ראה רש"י חולין קט ב ד"ה הא קמ"ל; רבינו גרשום שם א; ספר הישר תעג, והובא בבעל המאור חולין קט ב; תורת הבית ג ד; הרוקח תלז,תמב), שמדרבנן החלב שבו שנבלע בבשר על ידי הבישול, דינו כחלב (ראה לעיל, שמדרבנן חלב שחוטה דינו כחלב), וגזרו בו חכמים משום בשר בחלב גמור (רא"ש חולין ח כד).

• ויש סוברים שמותר לכתחילה לבשל את הכחל בפני עצמו - כלומר כשאינו מבשל בשר אחר עמו, ואף על פי שמבשלו עם דברים אחרים (ש"ך יו"ד צ סק"ג, ופרי חדש שם סק"ג) - וכן מותר לאפותו בעיסה (ספר התרומה נז; הרוקח תמב, בדעת רבינו תם), אף על פי שלא הוציאו את חלבו (בעל המאור חולין קט ב; ספר התרומה נו,נז ורוקח תמב, בדעת רבינו תם), שתולדתו וברייתו עם חלבו (המכריע ע), ואף על פי שהחלב נפלט וחוזר ונבלע בכחל, טעמו של הכחל אינו משתנה ממה שהיה בתחילה (ראה ספר התרומה נו, ואור זרוע תסג).

להלכה, יש מתירים לבשל את הכחל בפני עצמו (ר"ן חולין קט ב, בשם ספר התרומה; רא"ה שם; ריטב"א שם); ויש אוסרים (רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; טוש"ע יו"ד צ א).

אפיה

אפיה של הכחל בעיסה, כתבו הראשונים שהיא כבישול לכל דבר, וכשם שאסור לבשל את הכחל בפני עצמו ללא תיקון, לסוברים כן (ראה לעיל), כך אסור לאפותו ללא תיקון (ספר הבתים שערי בשר בחלב ב סק"ד. וראה שערי דורא כט).

צליה

בא לצלות את הכחל, יש מן הראשונים שכתבו שמותר לכתחילה לצלות כחל כמו שהוא, ואינו צריך להוציא את חלבו ממנו תחילה (רי"ף חולין קט ב; רמב"ן שם; ותורת הבית ג ד; ראב"ן יז).

ויש ראשונים שסוברים שאין לצלות את הכחל אלא לאחר שיוציא את חלבו ממנו (רש"י חולין קיא ב ד"ה והלכות; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; שו"ע יו"ד צ א).

מליחה

מליחת הכחל, נחלקו בה הראשונים:

• יש שכתבו שהיא מותרת, ואפילו על בשר (תורת הבית ג ד; רא"ש חולין ח כז; צדה לדרך מאמר ב ב י; שו"ע יו"ד צ ד: בשם יש מתיר), ואפילו לא קרע את הכחל (פרישה יו"ד צ ס"ק יט; ש"ך שם ס"ק כו), שמלח אינו מפליט חלב (תורת הבית שם; רא"ש שם).

• יש סוברים שאין למלוח כחל עם בשר (ראה שערי דורא כד,כט, וציונים שם; ראה אגודה חולין ח קכא. וראה סמ"ג לאוין קלז, ואיסור והיתר יח ב).

• ויש שכתבו עוד, שאף אין למלחו אלא לאחר שיוציאו את חלבו (ראה ספר הבתים שערי בבשר בחלב ב אות ג,ה; ראה איסור והיתר יח א; ים של שלמה חולין ח מז), אבל מדברי האחרונים נראה, שלא אסרו למלחו לבדו (ראה שו"ע ורמ"א יו"ד צ ד, ולבוש שם ב; פרי חדש שם ס"ק כא; חכמת אדם מא יד; ערוך השלחן שם טו; בן איש חי שנה ב שלח אות ד).

כשאינה מניקה

הכחל שאין לבשלו ללא קריעה, הרי זה בין כחל של בהמה מניקה, ובין כחל של בהמה שאינה מניקה (שו"ת הרמב"ם (בלאו) קמג, ורמב"ם מאכלות אסורות ט יב; ארחות חיים איסורי מאכלות עט; ספר הבתים שערי בשר בחלב ב ב; סמ"ג לאוין קמ-קמא; ר"י מלוניל חולין קט א; מאירי שם קי א; איסור והיתר יח יא; טוש"ע יו"ד צ א, וראה ש"ך שם סק"ב), ואפילו קטנה שלא היה לה עובר מעולם ולא הניקה (רמב"ם שם; מאירי שם; שו"ע שם), ואפילו כחל של בהמה בת יום אחד אסור, שאי אפשר לה בלא צחצוחי חלב (שו"ת הרמב"ם קמג; פרדס הגדול רמה; שו"ת מעשה הגאונים טו).

ויש מן הראשונים שכתבו להלכה שלא אסרו אלא כחל של בהמה מניקה (הרוקח תלז, וראה בית דוד יו"ד צ, בדעתו; מאירי חולין קי א, בשם גדולי פרווינצא; ריטב"א חולין שם; ספר הבתים שם).

כשנתבשל בחלבו

כחל שבשלו

הכחל שנתבשל כברייתו, שלא קרעוהו להוציא את חלבו, אפילו נתבשל כך בקדירה עם בשר, האוכלו אינו עובר על איסור בשר בחלב (משנה חולין קט א; תוס' שם קי א ד"ה (קט ב) ההוא; בעל המאור ורמב"ן שם), ואינו לוקה על בישולו של הכחל, ולא על אכילתו (רש"י שם קט א ד"ה לא קרעו), שאיסור חלב שחוטה אינו אלא מדרבנן (רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; ר"י מלוניל חולין שם; שו"ע יו"ד צ א. וראה לעיל: איסור הכחל כברייתו).

בשלו עם בשר

נתבשל הכחל - ללא קריעה - עם בשר, הכחל אסור (חולין צז ב; רמב"ם מאכלות אסורות ט יג; טוש"ע יו"ד צ א) באכילה (איסור והיתר יח טו, ובהגהה לאיסור והיתר ל ה; מנחת יעקב כט ס"ק מה; פרי מגדים שם שפתי דעת סק"ג; חכמת אדם מא ד; בן איש חי שנה ב שלח אות ב) מדרבנן (תוס' חולין קי א ד"ה (קט ב) ההוא; ספר הישר תעג; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; שו"ע יו"ד צ א).

ואפילו היה בבשר שנתבשל עמו ששים כנגד הכחל - ולפיכך אותו הבשר שנתבשל עמו מותר (ראה להלן) - הכחל עצמו אסור (חולין צז ב; רמב"ם וטוש"ע שם), ואף כשיש בבשר מאה כנגדו (רשב"א חולין שם; איסור והיתר יח ד; פרי חדש שם סק"ה).

שיעורו בששים

הבשר שנתבשל עם הכחל משערים אותו בששים, שאם אין בתבשיל ששים כנגד הכחל - אסור מדרבנן (חולין צז ב; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; טוש"ע יו"ד צ א, צח ח). וכן הקדירה שנתבשל בה כחל עם בשר, נאסרת אם אין שם ששים כנגד הכחל (ראה רמב"ם מאכלות אסורות ט יג; סמ"ג לאוין קמ,קמא; ראה רשב"א עבודה זרה לח א; איסור והיתר יח ד,י).

כשמשערים הכחל בששים, משערים כמו הכחל כולו (חולין צז ב; טור יו"ד צח, וראה שו"ע שם ג. וראה ערכים: אומד; בטול בששים), שאם יש בקדירה פי ששים מהכחל, הבשר מותר, ואם לא, הרי זה אסור אף על פי שהכחל עצמו היתר הוא, ואין בו איסור אלא משום החלב שבו (רמב"ן ורא"ה חולין שם), שאין אנו יודעים כמה חלב נפלט מהכחל (ראה חולין שם), לפיכך אנו אומדים בכולו, כדי לסלק מעלינו כל ספיקות שבעולם (תמים דעים ז, ושו"ת הראב"ד צב, בדברי השואל; רשב"א חולין שם; טור יו"ד צח; ט"ז שם סק"ו, וש"ך שם סק"ט).

הכחל עצמו מצטרף למנין הששים (חולין צז ב; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב,יג, טו יח; טוש"ע יו"ד צ א), כלומר שהוא מתבטל בחמישים ותשעה חלקים כמותו (שו"ע שם צח ח, וראה טור שם ודרישה שם סק"ב), שכיון שאיסורו אינו אלא מדרבנן, הקילו בשיעורו (רמב"ם שם טו יח; סמ"ג לאוין קמ,קמא; ארחות חיים איסורי מאכלות עט; רבי עובדיה מברטנורא חולין ז ה; מהרש"ל בהגהות לשערי דורא כט ד).

הכשרתו

קריעה שתי וערב

הבא להכשיר את הכחל לאכילה לבשלו, ויש סוברים שאף לצלותו (ראה לעיל: איסור הכחל כברייתו), קורעו תחילה ומוציא את חלבו (משנה חולין קט א; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; טוש"ע יו"ד צ א), ומועיל הכשר זה אף לכחל של בהמה מניקה (תוספתא חולין (צוקרמאנדל) ח ח; תוס' חולין קי א ד"ה דאתנייה; ראה רמב"ם שם, ושו"ע שם א, וש"ך שם סק"ב, וביאור הגר"א שם סק"ה; סמ"ג לאוין קמ,קמא; תורת הבית ג ד; רא"ש חולין ח כה; איסור והיתר יח יא; טור שם).

קריעה זו שאמרו, הכונה שהוא קורע את הכחל שתי וערב וטחו בכותל (חולין קט ב), כלומר קורעו לאורך ולרוחב (ארחות חיים איסורי מאכלות עט; כלבו קו; הגהות שערי דורא כט; ביאור הגר"א יו"ד צ ס"ק טו), כדי לחתוך את כל מקורות החלב, שיש מהם שהולכים לאורך, ויש מהם שהולכים לרוחב (ארחות חיים וכלבו שם), ובקריעה זו הוא מוציא את החלב שבעין שכנוס בכחל (איסור והיתר יח א), ואחר כך כובשו בידיו לכותל כדי לסחוט ממנו את החלב שנותר דבוק בו (רש"י חולין קט ב ד"ה וטחו; ראב"ן שם; איסור והיתר שם), וטחו כמה פעמים עד שלא תישאר בו לחלוחית חלב (רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; שו"ע יו"ד צ א).

טיגון

טיגון הרי הוא כבישול, וצריך לקרוע את הכחל שתי וערב ולטוחו בכותל כשם שמכשירו לבישול, קודם שמטגנו (שו"ע יו"ד צ ב). ולדעת הסוברים שאין לבשל כחל עם בשר, אפילו לאחר קריעה גמורה (ראה לעיל) אף אין לטגנו עם בשר (ראה שו"ע שם).

צליה

הבא לצלות כחל, לסוברים שצריך הוא להכשירו קודם צלייתו (ראה לעיל: איסור הכחל כברייתו), יש מן הראשונים שסוברים שמספיק לקרוע את הכחל קריעה מועטת (ראה רש"י חולין קיא ב ד"ה והלכות; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; ראה טוש"ע יו"ד צ א - ב), דהיינו קריעה של שתי או של ערב (ראה רש"י חולין קט ב ד"ה הא קמ"ל), או קריעה שתי וערב (ראה ספר התרומה נו וסמ"ק ריג), שלא הצריכו קריעה גמורה, לדעתם, אלא לבישול הכחל (רש"י חולין קט ב ד"ה הא קמ"ל, לגירסתו בגמרא שם; רשב"א שם, בדעת הרמב"ם), אבל בצליה, כיון שקרעו קצת החלב זב דרך הנקב והאש שואבתו (ראה רשב"א חולין שם, ותורת הבית ג ד). ויש שכתבו שמלבד הקריעה, צריך אף למרק את החלב שבכחל (ראה רמב"ם מאכלות אסורות ט יב, ורשב"א חולין שם, בדעתו), ומכל מקום אין צריך טיחה בכותל, שהאש שואבת את כל הלחלוחית שבכחל (ר"י מלוניל ור"י אלמדארי חולין קט ב).

ויש סוברים שצריך לצליית הכחל קריעה שתי וערב וטיחה בכותל (ראה ספר המכריע ע, בשם ר"י; ים של שלמה חולין ח מז, ובהגהות לשערי דורא כט א). וכן יש שכתבו שנהגו קודם צליית הכחל לקרעו שתי וערב ולטוחו בכותל (איסור והיתר יח א; דרכי משה יו"ד צ סק"ב ותורת חטאת כט ט; רמ"א שם ב).

לאחר הוצאת החלב

בזמן התלמוד

הכחל, אף על פי שמעיקר הדין מותר לאכלו, כשהוכשר כדין, נהגו בסורא שלא לאכול כחל כלל, אפילו צלי ואפילו לאחר שנקרע, כדי שלא יבואו לזלזל באיסור בשר בחלב (חולין קי א, ורש"י ד"ה בקעה).

אולם בפומבדיתא נהגו לאכול כחל (חולין שם), וכן הלכה (ראה רמב"ם מאכלות אסורות ט יב ואילך, וטוש"ע יו"ד צ)^[4], ואף כחל של מניקה מותר (ראה תוס' חולין קי א ד"ה דאתנייה; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; שו"ע יו"ד צ א, וש"ך שם סק"ב, וביאור הגר"א שם סק"ה).

המנהג בזמנינו

לאחר זמן התלמוד, כתבו הגאונים שנהגו כל ישראל שאין מבשלים כחל אף בפני עצמו, ואין אוכלים אותו אלא צלוי (תשובות הגאונים חמדה גנוזה קנט; ראב"ן חולין רעא; ראבי"ה אלף קי; אור זרוע תסג; שערי דורא כט,ל; וראה ארחות חיים איסורי מאכלות עט; וראה ים של שלמה חולין ח מז, ורמ"א יו"ד צ ב), ואף של בהמה שאינה מניקה ואינה חולבת (ראה מהרי"ל איסור והיתר ט), שכיון שחששו לדעת הסוברים שאין לבשל כחל עם בשר אפילו לאחר שקרעו שתי וערב וטחו בכותל, אף בפני עצמו נהגו שלא לבשלו מטעם זה, לפי שסופו לבשל בשר באותה קדירה, והרי זה כמבשל כחל עם בשר, ואפילו יש לו קדירה מיוחדת לכחל אין לסמוך על זה, שאין רגילים כל כך בכחל עתה, ויש לחוש שיטעה לבשל אחר כך בשר באותה הקדירה (הגהות סמ"ק ריג, בשם מורו ר' יחיאל; ראה אגודה חולין ח קיח; הגהות מיימוניות (קושטנטינא) מאכלות אסורות ט יב), או שחששו שמא יבא לבשל בשר עם הכחל ביחד (הגהות רבינו פרץ לסמ"ק שם).

וכתבו האחרונים שאפילו כחל שנצלה, אסור לבשלו או לטגנו (עצי לבונה יו"ד צ ב; חמודי דניאל בשר בחלב כז; יד יהודה שם ס"ק יא), משום אותה הגזירה (ים של שלמה חולין ח מז). ויש סוברים, שאף אחר הגזירה כחל שנצלה מותר לבשלו (איסור והיתר יח ב; תורת חטאת כט יד. וראה רמ"א יו"ד צ ג).

עוד כתבו האחרונים שגזירה זו חשובה כדבר שנאסר במניין, וישראל קיימו וקבלו עליהם לאסור, ולפיכך אף בדיעבד שעבר ובישלו, אף לאחר קריעה - אסור (ים של שלמה שם, ובהגהות לשערי דורא כט יב, ל ג; ב"ח יו"ד צ), ואף בבישלו ללא בשר (ים של שלמה שם), אם לא כשיש ששים כנגד הכחל (פרי מגדים יו"ד צ משבצות זהב סק"ח); ויש אומרים שאף כשיש ששים כנגדו אסור (תורת האשם כט ב, בדעת מהרש"ל).

ויש מתירים בדיעבד כחל שנקרע כדינו וטחו בכותל שנתבשל בפני עצמו (ראה רמ"א יו"ד צ ב, וש"ך שם ס"ק טז, בדעתו; ב"ח שם. וראה חוות דעת שם סק"ב), ובמקום הפסד מרובה אפילו נתבשל עם בשר (רמ"א שם, ובתורת חטאת כט ג) שמתחילה לא נהגו וקבלו בו אלא שיהא אסור לכתחילה, ולא בדיעבד (מנחת יעקב כט סק"ט).

ויש חולקים וסוברים שאף בזמן הזה נהגו לבשל כחל (רמב"ם מאכלות אסורות יב ט; הגהות מיימוניות (קושטנטינא) מאכלות אסורות ט יב; טוש"ע יו"ד צ ב).

אפייה

אף על פי שנהגו שלא לבשל כחל, יש שהיו נוהגים לאפות את הכחל בתוך עיסה בתנור (ארחות חיים איסורי מאכלות עט; כלבו קו; הגהות שערי דורא כט; איסור והיתר יח ח,י; רמ"א יו"ד צ ב) בלא בשר (איסור והיתר דם) לאחר קריעה שתי וערב וטיחה בכותל (איסור והיתר יח ח), שאף על פי שאנו מחמירים בכמה דברים שהאפיה חשובה כבישול, מכל מקום בזה שאינו אסור אלא בצירוף כמה חומרות, אין לאסור (איסור והיתר שם; ראה ש"ך יו"ד צ ס"ק יט). אלא שכתבו שתלמידי חכמים המדקדקים מושכים את ידיהם אף מזה (הגהות שערי דורא כט; רמ"א שם).

וכתבו האחרונים שעתה נהגו העולם לדקדק כצנועים שמושכים את ידיהם מכחל שנאפה (ים של שלמה חולין ח מז).

טיגון

לנוהגים שלא לבשל כחל (ראה לעיל), אין מטגנים אותו (רמ"א יו"ד צ ב), שכשם שהחמירו בבישול משום שסופו לבשל בכלי זה בשר, אף בטיגון סופו להשתמש בכלי זה בבשר (הגר"א שם ס"ק כא; חמודי דניאל בשר בחלב כז).

בישולו עם בשר

בישול הכחל עם בשר, אף לאחר שקרעו את הכחל שתי וערב וטחוהו בכותל, יש סוברים שמדין התלמוד הוא אסור (ראה לעיל: הכשרתו).

ויש סוברים שאף על פי שמן הדין מותר לבשלו עם בשר, לאחר זמן התלמוד החמירו בדבר (ראב"ן יז, והובא במרדכי חולין רמז תרצח, ובשערי דורא כט; ראה רמב"ן ור"ן חולין קט ב), ואפילו אחר צליה (ראה דמשק אליעזר חולין ח ט נה), שמא יבא לבשלו עם בשר בלא קריעה (ראב"ן יז), או שחששו שמא לא יקרענו יפה יפה (רמב"ן ור"ן חולין קט ב).

ויש מתירים אף לבשלו עם בשר (ראה עי' רמב"ם מאכלות אסורות ט יב, ורבינו ירוחם טו ה יא; וראה שו"ת רשב"ש תקעז, ושו"ת בית יהודה (עייאש) יו"ד לו).

אכילתו אחר בשר

האוכל בשר, יש מן הראשונים שאסרו לאכול אחריו כחל, כשם שאסורה אכילת חלב אחרי הבשר (ראה ערך בשר בחלב. פרדס הגדול רמה, ושו"ת מעשה הגאונים טו, בשם רבנו קלונימוס; וראה שו"ת רש"י מז; וראה הרוקח תלז); והנוהגים להמתין שש שעות לאחר אכילת בשר קודם שיאכלו חלב, יש להם להמתין שש שעות בין אכילת בשר לאכילת כחל (הלכה פסוקה צ סק"ט).

ויש חולקים וסוברים שמותר לאכול כחל שקרעו כדינו, ובישלו או צלאו, אחר בשר, ואין צריך קינוח ולא הדחה, ואף אינו צריך לחטוט את שיניו ביניהם (איסור והיתר יח יג; ראה רמ"א יו"ד צ ג); אבל לאכלו עם בשר אסור (ראה איסור והיתר שם); ויש סוברים שמותר אף לאכלו עם בשר (ראה רי"ף חולין קט ב, ורמב"ן במלחמות ור"ן שם, בדעתו; רמב"ם מאכלות אסורות ט יב; המכריע ע; סמ"ג לאוין קלז, קמ - קמא; שו"ע יו"ד צ א).

אכל כחל, יש שכתבו שמותר לאכול אחריו בשר, שהרי בין שהכחל בשר ובין שהוא מין חלב, מותר לאכול אחריו בשר, ואף אין להצריכו קינוח והדחה, שחומרא יתירה היא (ספר הבתים שערי בשר בחלב ד ח; ים של שלמה חולין ח ט ובהגהות לשערי דורא כט); ויש שכתבו שצריך הוא קינוח והדחה (פרדס הגדול רמה), כדין אוכל בשר אחר גבינה (ראה ערך בשר בחלב: בשר אחר גבינה. ספר הבתים שם; ים של שלמה שם).

הערות שוליים