מיקרופדיה תלמודית:כל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון

הגדרה^[1] - מצוות או איסורים או דינים שתיקנו חכמים, השוו את גדריהם ופרטיהם לגדרים ולפרטים שנאמרו במצוות ובאיסורים ובדינים שמן התורה

הכלל וגדרו

תקנות שתיקנו חכמים, תיקנו אותן כעין הדינים שבתורה (פסחים ל ב; יומא לא א; יבמות יא א; גיטין סד ב - סה א, ועוד), כדי שלא יבואו לזלזל באיסורי חכמים (שו"ת הרשב"א א סא; מאמר מרדכי [קריספין] גיטין סד ב (קי ב) על פי רש"י עירובין לו א ד"ה הואיל: דלא ליתי לזלזולי). ולפיכך יש שהחמירו באיסורים מדבריהם כשל תורה (ראה להלן), ויש שכתבו אף שיש שהקלו כשל תורה (ראה להלן). וכן בשיעורים של המצוות שמדרבנן תיקנו כשל תורה (ראה להלן), ובתקנות בדיני ממונות תיקנו כשל תורה (ראה להלן), וכן האישים שחייבום במצוות שמדרבנן, חייבו כעין של תורה (ראה להלן).

אף בחומר איסור שגזרו חכמים יש מן הראשונים שכתבו שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (ראה רא"ש חולין ז ח, שלכן אין לזלזל בחלב דרבנן).

אותה שאמרו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה (ראה ערך חכמים עשו חיזוק לדבריהם, ושם שפעמים שלא עשו חיזוק, ופעמים שעשו חיזוק יותר משל תורה), יש שכתבו שהוא משום שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (ראה שו"ת ריב"ש שס, וחקרי לב או"ח ב ריג, ועוד).

האם יש חולקים על כלל זה

כלל זה שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, יש שכתבו שאין חולק עליו (דמיון אריה ו,ז; שו"ת ובחרת בחיים כח ה, על פי גמרא גיטין סה א); ויש שכתבו שיש מן התנאים והאמוראים שחולקים (ראה הגהות מצפה איתן בבא בתרא קלט ב בדעת רב ביבמות יא, וכעין זה באילנא דחיי הלכות פסח יג ב. וראה דקדוקי סופרים יבמות שם); ויש שכתבו בדעת ראשונים שפסקו להלכה שאין אומרים כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (אילנא דחיי שם בדעת הרמב"ם יבום ו יט).

תקנות חכמים שלא תיקנום כשל תורה

יש תקנות חכמים שלא תיקנום כעין של תורה^[2] - אף שבכל מקום שלא נזכר בדברי חז"ל חילוק בזה, מן הסתם לא חילקו, ותיקנו כעין של תורה (ערך השלחן חושן משפט ז ד. וראה שו"ת מהרש"ם ה לז, ושאילת שלום (תנינא) ח) - כגון טבילת בעל-קרי (ראה ערכו) להתירו בדברי תורה, שאף שבטומאה דאורייתא פוסלת חציצה (ראה ערכו), בטבילת בעל קרי אינה פוסלת (ראה ערך בעל קרי), וכן טבילה במים שאובים ונתינת תשעה קבים מים עליו, אף שאין בהן לטהר טומאה של תורה (ראה ערך מקוה וערך שאובים), בעל קרי ניתר על ידן בדברי תורה (ראה ערך בעל קרי, וראה ספר האשכול [רצב"א] א (הלכות תפילה וקריאת שמע)).

וכתבו אחרונים שהדבר תלוי בסברת חכמים - בכל ענין בפני עצמו - איזו תקנה לתקן כעין דאורייתא ואיזו תקנה לא להקפיד בה על כך (חזון איש דמאי יז טז).

בכמה מקומות שלא תיקנו כעין של תורה, נתקשו ראשונים בטעם הדבר (ראה רמב"ן ורשב"א יבמות פב ב; שיטה מקובצת ביצה ד ב בשם תוספות, שנתקשה בדעת המקלים בביטול בשר וחלב דרבנן אף שיש לו עיקר מן התורה, וראה קהלת יעקב [אלגזי] קסא).

בדבר שאין לו עיקר מן התורה

לא הקפידו חכמים על תקנתם שתהא כעין של תורה אלא בדבר שיש לו עיקר מן התורה (ראה גיטין סד ב - סה א^[3]), כגון דין תורה שאינו נוהג אלא בזמן הבית, ותיקנו חכמים שינהג אף בזמן הזה (שו"ת עדות ביהוסף [רוזין] יד ט), אבל דבר שאין לו עיקר מן התורה, יש שתיקנו שלא כעין של תורה, כגון בדין שתופי-מבואות (ראה ערכו), שאין לו עיקר מן התורה (ראה ערך שתופי מבואות), שאף הקטן - שמן התורה אינו יכול לזכות לאחרים (ראה ערך קטן) - זוכה לאחרים בעירוב (גיטין שם. וראה שו"ת זית רענן א אבן העזר ה ט).

יש סוברים שנחלקו בדבר אמוראים, שיש הסוברים שאף בדבר שאין לו עיקר מן התורה תיקנו חכמים כמו של תורה (גיטין שם: ואידך כי אמרינן כו', וראה יד דוד גיטין שם, וישמח לב או"ח ו, ושו"ת ברית עולם לא ח; דברי רב חסדא ביבמות יא א, ומשכנות הרועים ז ח בדעתו; שדי חמד כ קמ בדעת הריב"ש והרשב"ש); ויש שכתבו שהכל מודים שאין לומר כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון אלא בדבר שיש לו עיקר מן התורה (שו"ת עדות ביהוסף [רוזין] יד ט).

להלכה כתבו אחרונים בדעת ראשונים שבדבר שאין לו עיקר מן התורה לא נאמר כל דתקון וכו' (ברית עולם שם בדעת הרמב"ם עירובין א כ); ויש שכתבו שהלכה שאף בדבר שאין לו עיקר מן התורה, כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (נפש חיה [לנדא] קונטרס הספיקות נג^[4]).

במקום שהתקנה תביא לידי קולא

במקום שאם תהא התקנה כעין דאורייתא הדבר יביא לידי קולא, כגון שאחד מעדי הקידושין פסול לעדות מדרבנן, ואם תיקנו כעין של תורה, היה לו לפסול את שאר העדים ששם, שכל שנמצא אחד מן העדים קרוב או פסול מן התורה, עדות כולם בטילה (ראה ערך עדות), ונמצא שאינה מקודשת ומותרת להינשא לאחר, יש שכתבו שלא תיקנו בו כעין דאורייתא, שלא תיקנו אלא להחמיר על דין תורה ולא להקל (השואל בשו"ת זכרון יהודה [לר"י בן הרא"ש] פא); ויש שנראה מדבריהם שאף להקל תיקנו כעין דאורייתא (ראה תשובת ר"י בן הרא"ש שם).

בדבר שאינו שכיח

דבר שאינו שכיח, יש שכתבו שלא תיקנו בו חכמים כעין דאורייתא (מאמר מרדכי [קריספין] גיטין סד ב (קי ב), בשם גופי הלכות רלד (רלה)); ויש שכתבו שאף בדבר שאינו שכיח כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (מגיני שלמה כתובות פ ב; יעלת חן דיני כתובה כב. וראה שו"ת מהר"י באסאן סוף סי' פ ד"ה גם אין להקשות).

בספק

ספק, שבדינים דרבנן אין דינו כדין ספק של תורה, שספק-דאורייתא (ראה ערכו) לחומרא (ראה ערך ספק דאוריתא) - מן התורה, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל, ושם שיש חולקים) - וספק-דרבנן (ראה ערכו) לקולא (ראה ארך ספק דרבנן), ולא אמרו לענין זה שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ביארו אחרונים שלא באו חכמים להחמיר בדבריהם כעין חומרות שמחמירים באיסור תורה, ולא אמרו אלא בעיקר הדין שיהא כעין דין התורה (אהלי יהודה כ, כל דתקון).

ובכמה מקומות מצינו אף לענין ספק דרבנן שאמרו שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (ראה רא"ם פירוש הרא"ם לסמ"ג מצווה ד' דרבנן; בינת אדם שער רוב וחזקה כא).

הנהגות שהנהיגו בני המדינה עליהם

הלכות-מדינה (ראה ערכו) - מנהג שהנהיגו בני המדינה עליהם (ראה ערך הלכות מדינה) - יש מן הראשונים שכתבו שכשם שכל שתיקנו כעין של תורה תיקנו, כך כל שהנהיגו, כעין של תורה הנהיגו (ראה רשב"א בבא קמא סט א ד"ה אלא).

בכללי המצוות

הרבה כללים הנוהגים במצוות של תורה, נוהגים אף במצוות דרבנן, שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון:

אין איסור חל על איסור

אין-אסור-חל-על-אסור (ראה ערכו), כתבו אחרונים שכשם שאיסור מן התורה אינו חל על איסור תורה אחר, כך אף איסור דרבנן אינו חל עליו, שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (בית האוצר מערכת א - י סוף כלל קיז^[5]).

אין שליח לדבר עבירה

אין-שליח-לדבר-עבירה (ראה ערכו), כתבו אחרונים שכשם שאינו נעשה שליח לדבר עבירה מן התורה (ראה ערך אין שליח לדבר עבירה), כך אינו נעשה שליח לדבר עבירה דרבנן (ראה ערך הנ"ל), שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (שאילת שלום (תנינא) ח).

דבר שבערוה

דבר-שבערוה (ראה ערכו), שאין עד אחד נאמן בו (ראה ערך דבר שבערוה), כשם שאינו נאמן לענין איסור דאורייתא, כך אינו נאמן לענין איסור דרבנן, שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (גרש ירחים גיטין ג א ד"ה אתי לאחלופי בקיום שטרות; בית יצחק בית נאמן חדש טו; בית הלוי ג ט; אגרות משה חו"מ כד ד).

מצוות חינוך

חנוך (ראה ערכו), כשם שחייב אדם לחנך את בנו במצוות מן התורה, כך חייב הוא לחנכו במצוות דרבנן, שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (ראה ברכי יוסף או"ח תרנז, ושם שלא יתן האב לבנו קטן לולב שאול, שפסול הוא אצל גדול). וכן במצוות שמן התורה שתיקנו חכמים לקיימן אף באופן שמן התורה פטור, כגון ברכת-המזון (ראה ערכו) למי שלא אכל אלא כזית (ראה ערך ברכת המזון), לא חילקו בין גדול לבין קטן (ראה ערך חנוך) - שאינו חייב בעיקר המצוה אלא מדבריהם - שכל דתקון רבנן, כעין דאורייתא תקון (עולת תמיד קפו סק"ד. וראה שו"ת מהר"ם בן בכרי [קרימונא] ר).

חצי שיעור

חצי-שיעור (ראה ערכו), כשם שאסור הוא באיסורים דאורייתא (ראה ערך חצי שיעור), כך אסור הוא באיסורים דרבנן (ראה ערך הנ"ל, ושם שיש חולקים שאין דין חצי שיעור באיסור דרבנן), שחכמים תיקנו כעין דאורייתא (שו"ת הריב"ש רפז; פרי חדש יו"ד סח סק"ז^[6]).

מצוות דרבנן שהזמן גרמן

מצוות דרבנן שהזמן גרמן, נשים ועבדים פטורים מהן (ראה ערך אשה וערך עבד כנעני^[7]), כשם שבמצוות מן התורה פטורים הם ממצות-עשה-שהזמן-גרמא (ראה ערכו), שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (תוספות פסחים קח ב ד"ה שאף; רשב"ש תנב ותנג. וראה ערך אשה, שיש סוברים שבדרבנן חייבת אף במצות שהזמן גרמן).

מצוות צריכות כוונה

מצוות דרבנן, לסוברים שבמצוות מן התורה מצות-צריכות-כונה (ראה ערכו) - מן התורה (ראה ערך מצוות צריכות כוונה) - יש שכתבו שאף מצוות מדרבנן צריכות כוונה, שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (פרי חדש או"ח תעה סק"ד; גנזי יוסף על פתיחה כוללת לפרי מגדים ה, וראה שם ד).

במידות ושיעורים

במידות ושיעורים, תיקנו כעין של תורה, כגון לענין שיעור אכילה במצוות דרבנן, ומטעם זה יש שכתבו לענין אכילת כרפס (ראה ערכו) בליל פסח ששיעורו כזית (ראה ערכו. ראה ערך כרפס, ושם שהרבה סוברים שאין צריך כזית, ראה שם טעמם) - אף שלא תיקנו את אכילתו אלא להיכר לתינוקות (ראה ערך הנ"ל) - שכל שתיקנו חכמים כעין של תורה תיקנו, ומן התורה אכילה בכזית (ראה ערך אכילה: שיעורה. תפארת צבי על מעשה רב לגר"א).

וכן באיסורי אכילה כתבו אחרונים ששיעור אכילה בצום דרבנן שהאוכל לוקה מכת-מרדות (ראה ערכו) הוא ככותבת (ראה ערכו), כשיעור שחייבים עליו באכילת יום-הכיפורים (ראה ערכו) שאסורה מן התורה (ראה ערך יום הכיפורים: איסור אכילה ושתיה. הלכות קטנות אות ק. וראה יד מלאכי כללי המ"ם תנח).

במצוות, איסורים, ודינים שונים

בכמה מצוות שמדבריהם תיקנו חכמים את דיניהן כעין של תורה (ראה להלן, וראה בערכים המיוחדים למצוות דרבנן, כגון נטילת ידים, עירוב חצרות, ועוד):

ברכת מעין שלוש

ברכה-מעין-שלש (ראה ערכו) שתיקנו חכמים, כתבו אחרונים שתיקנוה כעין ברכת המזון שמן התורה, וזה הטעם שאינו מברך אלא על אכילת כזית (ראה ערכו. משנה ברורה רי סק"ד) - כברכת המזון (ראה ערך ברכת המזון, ושם ששיעור זה מדרבנן) - וכן אינו מברך אלא בהנאת מעיו (שו"ת פנים מאירות ב כז, באוכל חצי כזית והקיאו וחזר ואכלו).

חיוב נשים בהבדלה

הבדלה (ראה ערכו), שיש סוברים שאפילו אם חיובה מדרבנן נשים חייבות בה (ראה ערך הבדלה), יש מן הראשונים שכתבו שהוא משום שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (ריטב"א פסחים נד א ד"ה ומדאמרינן, ונראה שרצונו לומר שעשאוה כקידוש).

תרומות ומעשרות

בהפרשת-תרומות-ומעשרות (ראה ערכו), שאין תורמים ממין על שאינו מינו (ראה ערך הפרשת תרומות ומעשרות: בשני מינים), הרי זה אף במינים שחיובם אינו אלא מדרבנן (ראה ערך תרומות ומעשרות), שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (בכורות נד א).

וכן בעור-מעשרות (ראה ערכו) נוהג אף במעשרות בזמן הזה, אף שאינם אלא מדרבנן, לסוברים כן (ראה ערך תרומות ומעשרות. ראה רמב"ם מעשר שני יא ד), שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (מנחת חינוך מצוה תרז ב).

הנחת תפילין ביום טוב שני של גלויות

יום-טוב-שני-של-גלויות (ראה ערכו), אף שאינו אלא מדרבנן (ראה ערך יום טוב שני של גלויות), אין מניחים בו תפילין, שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכשם שאין מניחים תפילין ביום טוב שמן התורה (ראה ערך הנחת תפילין: זמנה, ושם שיש חולקים), כך אין מניחים תפילין ביום טוב שני של גלויות שאינו אלא מדבריהם (ראה ערך הנ"ל. שו"ת הרשב"א א סא, הובא בבית יוסף או"ח תקכו; אהל מועד שער תפילין ד^[8]).

שבות דרבנן

שבות (ראה ערכו) דרבנן, שיש מן הראשונים שכתבו שאינה נדחית מפני עשה, שכיון שאיסור שבת חמור הוא ואינו נדחה מפני עשה (ראה ערך עשה דוחה לא תעשה, ושם בטעם החומרא), כך אף שבות דרבנן, שכל דתקון רבנן, כעין דאורייתא תקון (רשב"א ביצה ח ב ד"ה והא. וראה ר"ן ראש השנה לב ב. וראה בית יצחק [שמלקס] דרוש ד (נדפס בחלק חו"מ)).

בדיני ממונות

בדיני ממונות, יש שתיקנו כעין של תורה, כגון המזיק באופן שאין חיובו אלא מדרבנן - שהזיק בגרמי, או הזק-שאינו-נכר (ראה ערכו), שיש סוברים שהחיוב בנזקים אלו אינו אלא מדרבנן (ראה ערך גרמא בנזקין; גרמי, וערך הזק שאינו נכר, ושם ושם שיס סוברים שחייב באלו מהתורה) - חייבוהו לשלם ממיטב (ראה ערכו), כמזיק בידים שחייב מן התורה (ראה ערך אדם המזיק), שחייב לשלם ממיטב (ראה ערך מיטב וערך נזיקין), שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (חדושי הראב"ד בבא קמא דף ה ד"ה מטמא בהזק שאינו ניכר; ש"ך חו"מ שפח ס"ק יב, בגרמי. וראה המאיר לעולם ד בתשלומי ד' וה').

במכת מרדות

במלקות, שתיקנו חכמים מכת-מרדות (ראה ערכו) לעובר על דבריהם, יש שכתבו שלוקה ארבעים מלקות, כעין מלקות (ראה ערכו) של תורה (ראה ערך מלקות), שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (שו"ת הרשב"א ד רסד; ברכת ראש נזיר כ ב).

בפסולי עדות

בפסולי-עדות (ראה ערכו), שהעובר עבירה מדרבנן יש סוברים שהוא פסול לעדות מדרבנן (ראה ערך פסולי עדות, מחלוקת ראשונים), יש שכתבו שהוא משום שתיקנו כעין של תורה (שושנת העמקים כלל ט).

בשבועה מדרבנן

שבועת-המשנה - שבועה מדרבנן, נקראת "שבועת המשנה", משום שנתקנה בתקופת המשנה - (ראה ערכו), כתבו ראשונים שהיא בנקיטת חפץ - היינו באחיזת ספר תורה - כמו שבועה של תורה (ראה ערך שבועה), שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (פירוש המשניות לרמב"ם שבועות לח ב^[9]).

גלגול-שבועה (ראה ערכו), כשם שמגלגלים משבועה של תורה, כך יש לגלגל משבועה דרבנן (ראה ערך גלגול שבועה: בשבועה דרבנן), שכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון (רי"ף שבועות מח ב^[10]).

הערות שוליים