מיקרופדיה תלמודית:כל שאינו בזה אחר זה, אפילו בבת אחת אינו

הגדרה^[1] - שני מעשים הסותרים זה את זה, שאילו היו נעשים בזה אחר זה לא היה השני מועיל, אם נעשו שניהם בבת אחת אפילו אחד מהם אינו מועיל

הכלל וגדרו

הכלל

כלל זה מקורו בדברי אמוראים: אמר רבה, כל דבר שאינו בזה אחר זה, אפילו בבת אחת אינו (עירובין נ א; נדרים סט ב; קדושין נ ב), ופירשו בזה מה ששנינו: המקדש אשה ובתה, או אשה ואחותה כאחת, שאמר הרי שתיכן מקודשות לי, אינן מקודשות (משנה קדושין נ ב, ורש"י ד"ה כאחת; רמב"ם אישות ט א; טוש"ע אבן העזר מא ב), שהטעם מפני שקידושין אלו אינם בזה אחר זה, שאילו היתה אחת מהן מקודשת לו, והיה חוזר ומקדש את השניה, לא היו תופסים בה קידושין, שאין קידושין תופסים בעריות (ראה ערכים: חיבי כריתות; קדושין), ולכן אף כשמקדש את שתיהן בבת אחת אינם קידושין (קידושין שם, ורש"י ד"ה ומתניתין; פירוש ר"ח בן שמואל שם; ר"ן שם נא א).

וכן בהפרה [ביטול נדרים ושבועות של בתו, כשהיא ברשותו, או של אשתו] והקמה [הסכמת אדם לנדרים או לשבועות של אשתו, או של בתו שברשותו, שעל ידה אינו יכול עוד להפר אותם] של בעל בנדרי אשתו, אם אמר הבעל קיים ומופר לך בבת אחת, לדעת רבה מכיון שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו (נדרים סט ב), שהואיל ואין קיום אחר הפרה, ולא הפרה אחר קיום (ראה ערכים: הפרה; הקמה), אף בבת אחת אינם חלים (פסקי ריא"ז נדרים סט ב). ופירשו הראשונים שאינה לא הקמה ולא הפרה, ויכול הוא אחר כך לקיים את הנדר או להפר אותו כרצונו (ר"ן שם; תוס' רי"ד שם; פסקי ריא"ז שם; טור יו"ד רלד; שו"ע שם מד, דעה א בסתם; ש"ך שם ס"ק ס"ב).

יש סוברים שחלק מהאמוראים חולקים על כלל זה (פני יהושע קדושין נ ב, ופרשת המלך אישות ט א, בדעת הרמב"ם; המקנה קדושין סב ב, וקונטרס אחרון מ ז, בדעת הרמב"ם. וראה תוס' הרא"ש עירובין נ ב; רשב"א קדושין נא א, בדעת אביי; חידושי רבי עקיבא איגר בכורות ט ב; חזון נחום זבחים יא א; חסדי דוד לתוספתא בכורות ו ד); ויש סוברים שאין מחלוקת בכלל זה, והכל מודים בו (פני יהושע קדושין נא א, בדעת התוס').

להלכה כתבו הראשונים שכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו (רי"ף ופסקי הרא"ש נדרים סט ב; תוס' עירובין נ א ד"ה (מט ב) מאי, תמורה ד א ד"ה מעשרותיהם; ראה רשב"א עירובין מט ב; מאירי עירובין נ א, קדושין נ ב; פסקי ריא"ז נדרים שם; ראה טוש"ע יו"ד רלד מד; בית שמואל וחלקת מחוקק אה"ע מא סק"ב; ט"ז שם סק"א).

ויש סוברים בדעת חלק מהראשונים שפסקו להלכה שאף על פי שאינו בזה אחר זה, ישנו בבת אחת, וכדעת האמוראים החולקים לדעתם על כלל זה (ראה לעיל. ראה ר"י בן חכמון עירובין נ א, בדעת הרמב"ם; פני יהושע קדושין נ ב, וטיב קדושין אה"ע מא סק"א, ומקנה קדושין סב ב, וחיבת הקודש זבחים ל א, ופרשת המלך אישות ט א, בדעת הרמב"ם); ויש סוברים אף בדעת ראשונים אלה שפסקו להלכה שכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו (ראה קרית ספר אישות ט, בפירוש א; נחלת יהושע א; אבני נזר יו"ד שד).

מקורו

כלל זה סברא הוא (רש"י קדושין נ ב ד"ה ומתניתין; תוס' ר"י הזקן שם; פירוש ר"ח בן שמואל שם).

וכתבו הראשונים שכלל זה נאמר בדברים שאי אפשר לקיים את שניהם יחד, שסותרים הם זה את זה, ואיזה מהם תקיים (תוס' זבחים ל א ד"ה דבריו), וכגון במקדש שתי אחיות, שכיון שאי אפשר שיתפסו קידושין בשתיהן, אינם תופסים אפילו באחת מהן, שבאיזו מהן יתפסו (ר"ן קדושין נא א; תוס' עירובין נ א ד"ה כל), ואילו היו הקידושין תופסים, הרי בשתיהן היו תופסים, שאין לומר על אחת מהן שהיא מקודשת יותר מחברתה, ולפיכך אין הקידושין תופסים כלל (שיטה לא נודע למי קדושין נ ב).

ויש מהאחרונים מבארים, ששני המעשים כאחד מעכבים זה את זה מלחול (שו"ת נטע שעשועים חושן משפט מח, בדעת תוס'; חידושי רבי חיים הלוי נדרים יג כב, בדעת הרמב"ם), מכיון שעשאם שיחולו שניהם כאחת, והרי כל אחד כשיחול ימנע את חברו מלחול, ולפיכך שניהם אינם חלים (פסקי הלכות יד דוד אישות ט א), ואף על פי שעדיין לא חל אף אחד מהם, יש בכח המעשה האחד למנוע מן המעשה האחר לפעול חלות (רבי חיים שמואלביץ בספר הזכרון על שמו עמ' קצא).

וכיוצא בזה יש מהראשונים שכתבו, שהואיל ובזה אחר זה האחרון אינו חל, אף בבת אחת לא חל לא זה ולא זה, שכל אחד מהם יש לנו לומר שהוא האחרון, וכל מעשה נחשב כאילו נעשה אחרי חברו (שיטה מקובצת תמורה ד א בהשמטות אות לב, בשם תוס'; ספר תורת הקנאות סוטה יח א; אבני נזר אה"ע רי סק"ד, או"ח רנג סק"ג).

ויש מהאחרונים שכתב שלמדים את הכלל של כל שאינו בזה אחר זה מן הפסוק בענין טהרת מצורע: שְׁתֵּי צִפֳּרִים (ויקרא יד ד), שדרשו: שתים ולא ארבע (שאילתות פח)^[2], שאם הביא ארבע צפרים במקום שתים אינן מועילות לטהרו, לפי שכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו (העמק שאלה שם ס"ק לב, ומרומי שדה קדושין נ ב).

זמן החלות

"בבת אחת" שאמרו, כתבו האחרונים שהוא בזמן החלות, אף בשני מעשים שנעשו בזה אחר זה, כגון המקדש אשה לאחר שלושים יום, ואחר כך קידש את אחותה שיחולו קידושיה באותה שעה שעומדים לחול קידושי הראשונה, שאינן מקודשות (המקנה קדושין נ ב, וקונטרס אחרון אה"ע מא ב; חמדת שלמה קדושין נ ב). וכן כתבו הראשונים שהמקדש אשה לאחר ל' יום, ובא אחר וקידשה לאותו זמן, שניהם אינם קידושין, לפי שכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו (תוס' רי"ד קדושין נט ב, והובא בהגהות רבי עקיבא איגר אה"ע מ א).

שני מעשים שאינם בזה אחר זה שנעשו כדי לחול בבת אחת לאחר זמן, ולפני זמן החלות כבר נתבטל אחד מהם, כגון המקדש שתי אחיות לאחר שלושים יום, ומתה אחת מהן בתוך שלשים יום, יש מהאחרונים שנסתפקו אם מקודשת השניה, או שכבר בטלו קידושיה (טיב קידושין אה"ע מא סק"א); ויש שכתבו שמקודשת היא (חלקת יואב או"ח כג).

באותה חלות

שני מעשים היוצרים אותה חלות עצמה, יש שכתבו שאם עשאם בבת אחת מועילים שניהם כאחד אף על פי שאינם בזה אחר זה, ולכן המקדש אשה בשני מעשי קידושין בבת אחת, שנתן לה שתי תמרות ואמר לה: התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו, ויש בכל אחת מהן שוה פרוטה (ראה משנה קדושין מו א), הרי היא מקודשת בשתיהן, אף על פי שאינן בזה אחר זה, שאילו היה מקדשה באחת מהן שוב לא היתה מתקדשת בשניה, מפני שאין כאן שתי חלויות סותרות, אלא שני מעשי הקידושין יחד יוצרים חלות אחת של קידושין, ואין מניעה שתיווצר חלות אחת מחמת שתי סיבות (רבי אליהו ברוך קאמיי בספר הזכרון לרבי חיים שמואלביץ עמ' שפב; רבי שמעון שקופ בספר אהל חייא עמ' רפז – רפח. וראה חזון איש אה"ע קמח לקדושין שם)^[3].

יוצאים מהכלל

הגבלות שונות נאמרו בכלל של כל שאינו בזה אחר זה כו', מהן בתלמוד ומהן בדברי הראשונים, שישנם דברים שאינם בזה אחר זה, ואף על פי כן ישנם בבת אחת:

* כשאפשר שיתקיימו שני הדברים יחד בבת אחת, ועל כך ראה להלן: כשאפשר שיתקיימו שניהם.

* כשבזה אחר זה אין הראשון מונע את השני מלחול, אלא שאין השני חל מטעם צדדי, ועל כך ראה להלן: כשאינו בזה אחר זה מטעם צדדי.

* כשישנם בזה אחר זה באופנים מסוימים, ועל כך ראה להלן: כשישנו בזה אחר זה באופן מסוים.

וכתבו האחרונים בטעמן של הגבלות אלו, שבאופנים אלו יש חילוק בין בזה אחר זה לבין בבת אחת, והחסרון המונע את חלותו של השני בזה אחר זה אינו קיים כשעושה אותם בבת אחת; כגון בדברים שאינם בזה אחר זה מטעם צדדי, שלפיכך חלים הם כשעשאם בבת אחת, כשאותו טעם צדדי אינו קיים אלא כשעושה אותם בזה אחר זה, ולא כשעושה אותם בבת אחת (ראה דבר אברהם ג י סק"ג בהגהה, לב ב). וכן בשני דברים שאפשר שיתקיימו שניהם יחד, הואיל ואפשר שיתקיימו כאחד על כרחך אינם סותרים זה את זה, אלא שבזה אחר זה ישנו טעם אחר המונע אותם מלחול, וכיון שבבת אחת אין אותו טעם קיים, הרי שניהם חלים כאחד (שערי חיים קדושין נג).

כשאפשר שיתקיימו שניהם

שני דברים שאינם בזה אחר זה, אבל אפשר שיתקיימו שניהם יחד, כתבו הראשונים שאם עשאם בבת אחת חלים שניהם (תוס' עירובין נ א ד"ה כל, בשם ר"י, זבחים ל א ד"ה דבריו בתירוץ ב; תוס' הרא"ש עירובין שם תירוץ ב, קדושין נ ב; תוס' טוך ורמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן ושיטה קדמונית קדושין נ ב; תשב"ץ ג קמז; שו"ת הריב"ש שפג). ולכן האומר על בהמת חולין: הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים, דבריו קיימים, ואף על פי שאינם בזה אחר זה ישנם בבת אחת, לפי שאפשר לקיים שניהם, שתרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים (זבחים ל א ותוס' ד"ה דבריו; רמב"ן ורשב"א וריטב"א קדושין נ ב), ולא אמרו כל שאינו בזה אחר זה כו' אלא במקדש אשה ובתה או שתי אחיות, ובהקמה והפרה בבת אחת, וכיוצא בהם (ראה לעיל: הכלל וגדרו), שאי אפשר לקיים את שניהם יחד, שאם תופסים קידושין בזו אינם תופסים בזו (תוס' עירובין שם; תוס' הרא"ש שם ושם; רשב"א וריטב"א ור"ן ושיטה קדמונית שם).

כשאינו בזה אחר זה מטעם צדדי

"כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו" כתבו הראשונים שלא אמרו אלא כשבזה אחר זה הראשון מונע את השני מלחול, כמו בקדושי שתי אחיות, שקידושי הראשונה מונעים מקידושי השניה לחול, ולא כשיש טעם אחר בדבר שאין השני חל (ראה להלן. תוס' גיטין מב א ד"ה הא; תוס' הרא"ש שם). כגון בנותן כל נכסיו לשני עבדיו, שכתב לכל אחד מהם "כל נכסי נתונים לך במתנה" וזיכה לשניהם בבת אחת, שקנו שניהם כל אחד מחצה (ראה גיטין שם), אף על פי שאילו היה עושה כן בזה אחר זה לא היה השני קונה כלום, לפי שמה שלא היה קונה אינו אלא מפני שכבר נסתלק הנותן ואין לו כלום בנכסים, ואילו היה הראשון שזכה מקנה לשני, היה השני קונה, והרי זה כנותן כל נכסיו לשני בני אדם וזיכה להם בבת אחת, שקנו את כל הנכסים, אף על פי שבזה אחר זה לא קנה השני (תוס' שם; תוס' הרא"ש שם).

ויש מסבירים, שבאופן זה לא הדין הוא שמעכב על השני מלחול בזה אחר זה, אלא שאין מציאות שיבוא השני אחר הראשון (ספר שמן רוקח בכורות ט א; ראה חידושי רבי חיים הלוי נדרים יג כב), ואילו היתה בזה אחר זה אותה מציאות עצמה שישנה בבת אחת, גם בזה אחר זה היה חל (דבר אברהם ג י סק"ג בהגהה, לב אות ב).

כשישנו בזה אחר זה באופן מסוים

ישנו בטעות

לא אמרו כל שאינו בזה אחר זה כו' אלא כשלעולם אי אפשר שיחול בזה אחר זה, אבל כל שישנו בזה אחר זה באיזה אופן שהוא, כתבו ראשונים שישנו אף בבת אחת (ריטב"א עירובין נ א. וראה רמב"ן וריטב"א גיטין מב א).

ולכן המונה בהמותיו להפריש מהן מעשר בהמה, וכשהגיע לעשירי יצאו שנים וקרא לשניהם עשירי, שניהם קדושים, שעשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה (ראה ערך מעשר בהמה. וראה שם שאחד מהם מעשר ואחד שלמים ואין ידוע איזה הוא המעשר), ואף על פי שאילו יצאו בזה אחר זה וקרא לעשירי עשירי שוב אין אחד עשר קדוש כלל, מכל מקום בבת אחת נעשה אחד מהם מעשר (רש"י קידושין נא א ד"ה ואחד עשר; רש"י עירובין נ א ד"ה והרי מעשר בהמה). ואמרו בתלמוד בטעם שאין אומרים בזה שכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ולא יהא קדוש לא זה ולא זה, לפי שמעשר בהמה ישנו בזה אחר זה בטעות, שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, שלשתם מקודשים (קידושין שם; עירובין שם; תוס' רבינו פרץ וריטב"א ערובין שם).

כשישנו בזה אחר זה בצד אחד

שני דברים שאם עשה אחד מהם תחילה אין השני חל אחריו, ואם הקדים את השני לראשון חלים שניהם, נחלקו אחרונים מה הדין כשעשאם בבת אחת, ושלש שיטות בדבר:

* יש סוברים שחלים שניהם, הואיל וישנם בזה אחר זה בצד אחד (ראה מהרי"ט על הרי"ף קדושין סב ב, וחוסן יוסף לרבי יוסף ענגיל אות רעא, בדעתו; ראה רש"ש גיטין מב א; נהור שרגא יבמות ב ב), וכל שישנו בזה אחר זה באיזה אופן שהוא ישנו אף בבת אחת (ראה לעיל: כשישנו בזה אחר זה באופן מסוים. ובמנחת פתים אה"ע טו יג). וכן כתבו הראשונים במשחרר חצי עבדו ומוכר חציו לאחר בבת אחת, שמועילים מעשיו, אף על פי שהמשחרר חצי עבדו אינו משוחרר, לחלק מהדעות (ראה ערך גט שחרור), ונמצא שאילו היה משחרר חציו ואחר כך מוכר חציו לא היה משוחרר, מפני שישנו בזה אחר זה בצד אחד אם היה מוכר חציו תחילה ואחר כך משחרר חציו (תוס' גיטין מב א ד"ה הא דאמר, ותוס' הרא"ש ורשב"א ור"ן גיטין שם, בשם רשב"ם).

וכן כתבו האחרונים בדעת חלק מהראשונים בנותן לאשה שתי פרוטות, ואמר לה: באחת התקדשי לי היום, ובאחת התקדשי לי מעכשיו ולאחר שאגרשך, לסוברים שמקודשת לאחר שיגרשנה (ראה רמב"ם אישות ז יד), שהקידושין השניים חלים מעכשיו, ואינו יכול לחזור בו קודם שיגרשנה, שאף על פי שהקידושין השניים אינם בזה אחר זה לאחר הראשונים, שהמקדש את אשתו מעכשיו ולאחר שיגרשנה אין בדבריו כלום, הרי ישנם בזה אחר זה בצד אחד, אם הקדים וקידשה מעכשיו ולאחר שיקדשנה ויגרשנה, וחזר וקידשה סתם, ולכן אף בב"א ישנם (מהרי"ט על הרי"ף קידושין סב ב).

* ויש סוברים שאותו דבר החל בזה אחר זה לאחר חברו חל אף בבת אחת, שאין חברו מעכב עליו מלחול, ואילו אותו דבר שאינו חל לאחר חברו אף בבת אחת אינו חל (ראה המקנה בקונטרס אחרון מ ז; ראה רש"ש לרמב"ם אישות י ב; ראה שו"ת כתב סופר אה"ע כב; ראה אור שמח איסורי ביאה ב ז; חוסן יוסף שם, בשם האחרונים), כגון במקדש בשתי פרוטות אחת מהיום ואחת מעכשיו ולאחר שיגרשנה, שחלים רק הקידושין הראשונים, שהם ישנם בזה אחר זה אם הקדים וקידשה מעכשיו ולאחר שיגרשנה, אבל הקידושין השניים שאינם בזה אחר זה אכן אומרים בהם כל שאינו כו' (ראה המקנה שם).

* ויש סוברים בדעת חלק מהראשונים ששניהם אינם חלים, ולכן אף לסוברים שקידושין תופסים בבת אשתו הארוסה שלא נישאה לו (ראה ערך אשה ובתה), המקדש אשה ובתה אינם קידושין, שכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו, אף על פי שאילו היה מקדש את האם ואחר כך את הבת, היו קידושיה קידושין, לפי שאילו היה מקדש את הבת ואחר כך את האם לא היו קידושיה קידושין, שאין קידושין תופסים באם אשתו הארוסה לו, וכל שאינו בזה אחר זה אף בצד אחד אינו בבת אחת (מנחת פתים אה"ע טו יג ותקנת עזרא מעילה ז א, וכתבי קהילות יעקב החדשים יבמות ב, בדעת תוס').

בדברים החלים מאליהם

חלות הבאה מאליה, שלא על ידי מעשה האדם, יש מהראשונים שכתבו שאין אומרים בה כל שאינו כו', שלא מסתבר לומר כן אלא בדבר התלוי במעשה, כמו במקדש שתי אחיות, ולא בקדושה הבאה מאליה. ולכן יש אומרים בפדיון פטר חמור, שאתון שילדה שני זכרים בבת אחת, נותן טלה אחד לכהן (ראה בכורות ט א), אף על פי שאם היו נולדים זה אחר זה לא היה השני קדוש, ואין אומרים שכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו, ולא יתקדש לא זה ולא זה, לפי שהיא קדושה הבאה מאליה (תוס' בכורות ט ב ד"ה (ע"א) אמר; תוס' שאנץ שם; תוס' חיצוניות בשיטה מקובצת שם).

ויש שכתבו בדעת חלק מהראשונים שאף בדבר הבא מאליו אומרים כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו (ראה נחלת יהושע א דף ג-ד, ושמן רוקח שם, בדעת תוס'; קובץ הערות יבמות כה, בדעת הרי"ד), וזה שבפדיון פטר חמור אין אומרים כל שאינו כו', יש שכתבו שהוא מטעם אחר, שלא אמרו כל שאינו כו' אלא בשני מעשים שכל אחד מהם הוא סיבה בפני עצמו לחלות נפרדת, והם סותרים זה לזה, מה שאין כן כשאין כאן אלא סיבה אחת לחלות על אחד משני דברים, ובבכורה אין הלידה מקדשת מעיקרה אלא אחד מהולדות, שהרי כך הוא דין התורה שלא יתקדש אלא אחד מהם (שערי חיים קדושין נג, בדעת תוס' שם).

הערות שוליים