מיקרופדיה תלמודית:כפורת

הגדרה^[1] - המכסה שעל הארון

הכפורת

מקורה

מצוה מן התורה לעשות כפורת, ולהניחה על הארון (ראה ערכו), שנאמר: וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת וגו' (שמות כה יז), ונאמר: וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה (שם כא. וראה להלן). מוני המצות לא מנו את עשיית הכפורת כמצוה בפני עצמה, אלא שהמונים את עשיית הארון במנין-המצוות (ראה ערכו. ראה ערך ארון וערך מנין המצוות), הזכירו בכלל מצות עשיית הארון אף את עשיית הכפורת (רמב"ן עשין לג, ובסוף מנין המצוות שלא מנה הרמב"ם).

ביאור המילה "כפורת"

הלשון "כפורת", אמרו במדרש שהוא מלשון "כפרה", שהיתה מכפרת על ישראל (שמות רבה נ ד; תנחומא ויקהל י. וראה אבן עזרא שמות כה יז), ואמר רבי יוסי בן חנינא: יבוא הזהב של הכפורת, ויכפר על הזהב של העגל (ירושלמי שקלים א א; ספרי דברים פיסקא א).

וראשונים כתבו ש"כפורת" פירושה "מכסה" (רשב"ם שמות שם; רבנו בחיי שם כג. וראה רש"י שם יז. וראה הכתב והקבלה שם), שהארון (ראה ערכו) היה פתוח מלמעלה, והכפורת עשויה כמין דף, ומניחה על הארון לכסותו (רש"י שם, וראה רבינו גרשום בבא בתרא יד א).

גדרה

הכפורת, יש מן הראשונים שכתבו, שאינה בגדר כיסוי לארון, אלא כלי בפני עצמה (רבנו הלל לתורת כהנים אחרי מות פרשה א, בפירוש התורת כהנים שם). וקדושת הכפורת, יש שכתבו שלא היתה שווה לקדושת הארון, אלא גדר אחד לקדושתה ולקדושת הפרוכת (ראה ערכו. אור החיים שמות לה יב).

ממה נעשתה

הכפורת נעשית מזהב טהור - מזוקק (רשב"ם שמות כה יא), שמכניסים אותו לאש ואינו חסר כלום (ירושלמי יומא ד ד, ובמדבר רבה נשא יב) - שנאמר: וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר (שמות כה יז). במדרש אמרו שזהבה דומה לארגמן (במדבר רבה יב ד, ושיר השירים רבה ג ב).

זהב הכפורת היה בא מתרומת-הלשכה (ראה ערכו. ראה להלן. וראה ערך תרומת הלשכה, שכל הכלים היו באים ממנה).

היכן היתה מונחת ובאיזו צורה

הכפורת היתה מונחת על הארון (ראה לעיל), על ארבעת כתליו (רש"י שמות כה יז), ואינה מחוברת לו במסמרים, אלא מונחת עליו בלבד (דרך הקדש לתורת כהנים אחרי מות א, על פי רבנו הלל שם. וראה לשון רש"י יומא עב ב ד"ה עשרה). ויש מן הראשונים שכתבו שציפוי הזהב של הארון היה עולה למול עובי הכפורת, ומכסה את עוביה (רש"י יומא שם, ושמות שם יא, וכעין זה באברבנאל שם).

נתינת הכפורת על הארון במשכן, יש מן הראשונים שכתבו שהיא נעשית לאחר נתינת הלוחות בו (ראה ערך ארון), שנאמר: וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת (שמות שם טז), ועוד נאמר: וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת (שם שם כא), כפל הכתוב, ללמד שיתן את הלוחות בארון תחילה, ואחר כך יתן עליו את הכפורת (רש"י שם. וראה רמב"ן שם שתמה ופירש בעניין אחר).

מידותיה

אורך הכפורת שתי אמות וחצי, ורחבה אמה וחצי, שנאמר: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ (שמות כה יז. על שיעור האמה, ראה ערך אמה), כארכו ורחבו של ארון (ראה ערכו. רש"י שמות שם).

עוביה טפח (ראה ערכו. סוכה ד ב ושם נתבאר; ירושלמי שבת א א, וסוכה א א). שיעור זה נלמד - בבנין-אב (ראה ערכו) - מהשולחן, שנאמר בו: וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב (שמות שם כה), מה להלן טפח אף כאן טפח (תני ר' חנינא סוכה ה א, וראה שם הטעם שלומדים מהמסגרת; ירושלמי שם ושם). או שנלמד ממה שנאמר: עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה (ויקרא טז יד), ואין פנים - של אדם (רש"י סוכה שם) - פחותות מטפח (רב הונא סוכה שם א; רב אחא בר יעקב בירושלמי שם ושם), ואף הפנים שנאמרו בכרובים (ראה שמות שם כ. גמרא דלהלן), אינן פחותות מטפח (רב אחא בר יעקב סוכה שם ב). וכתבו ראשונים שלא היה עובי טפח אלא בדפנות - קצוות - הכפורת, אבל באמצעה היתה דקה (תשב"ץ ג ע).

משקלה

משקל הכפורת, יש שכתבו שקבלה בידם שהוא ככר (ראה ערכו) זהב (אבן עזרא בפירושו הארוך שמות לח כד (וראה שם בשם גאון, וראה ציון הבא)^[2]); ויש שכתבו שזהב הכפורת עם זהב הארון יחד היו כיכר זהב (ראה פירוש הרס"ג [רצהבי] שם: מסתבר, ואבן עזרא בפירושו הקצר שם כו בשמו).

שם שכנה השכינה

מתחילה היתה השכינה רגילה לשכון על הכפורת (ראש השנה לא א, ורש"י שם ד"ה מכפרת), ככתוב: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כה כב. ראה ראש השנה שם), וכשחטאו ישראל נסתלקה השכינה ונסעה משם (ראש השנה שם: עשר מסעות כו', ורש"י שם).

היתה רק בבית ראשון

הכפורת והכרובים נמנו בין הדברים שהיו בבית ראשון, ולא היו בבית שני (יומא כא ב, וכעין זה במנחות כז ב), שכשגנז יאשיהו את הארון (ראה ערך ארון: זמנו. ושם שיש סוברים שלא נגנז, אלא גלה לבבל), גנז את הכפורת והכרובים עמו (מהרש"א יומא שם, על פי רש"י שם; ערוך לנר סוכה נ ב).

על ההזאות שמזים מפר ושעיר של יום הכיפורים על הכפורת ולפני הכפורת, ראה ערך הזאה (לכפרה): יום הכיפורים לפני ולפנים.

על העומד בקודש הקדשים ומתפלל, שהוא צריך לכוין לבו כנגד הכפורת, ראה ערך תפילה.

על חיוב מיתה בידי שמים לנכנס שלא כדין לקודש הקדשים, אם הוא דווקא על כניסה "אל פני הכפורת", או אף על כניסה לשאר קודש הקדשים, ראה ערך ביאת מקדש, וערך חיבי מיתות בידי שמים.

הכרובים

מצוה מן התורה לעשות שני כרובים, בשני קצות הכפורת, שנאמר: וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים וגו' מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת (שמות כה יח^[3]), והיינו כרוב אחד מכל צד, שנאמר: וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וגו' (שמות שם יט. רש"י שם, וראה מלבי"ם שם). והיו משני קצות ארכה של הכפורת (רש"י שם יח ורא"מ בדעתו, וראה שם טעמים לזה; אבן עזרא שמות שם יט; פירוש רבי אברהם בן הרמב"ם שם), וכתבו אחרונים שהיו בסופה ממש (באר יצחק [הורוויץ] שם סוף אות כ; העמק דבר שם), ומהם שכתבו שעד שלש אצבעות חשוב בסוף (העמק דבר שם, ומדמה לציצית, ראה ערכו, שעד שיעור זה חשוב קצה הבגד).

גוף כל כרוב היה בחצי רוחב הארון (הדר זקנים לבעלי התוספות שם ד"ה ועשו ארון), במרחק שוה מקצה הכפורת (אבן עזרא שמות שם יח).

ממה נעשו

הכרובים היו נעשים מזהב (שמות כה יח) טהור (משך חכמה שם י, שכיון שעשויים מקשה מגוף הכפורת, אי אפשר שלא יהיו מאותו מין). ומגוף הכפורת היו נעשים, שנאמר: מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים (שמות שם יט), שאין עושים אותם בפני עצמם, ומחברים אותם לכפורת (רש"י שם), וכתבו ראשונים, שזהו שנאמר: מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת (שמות שם יח), שמטילים בכפורת זהב הרבה בתחילת עשייתה, ומכים בה בפטיש כדי לעשות את הכרובים (רש"י שם); ויש מהראשונים שפירשו לשון מקשה, שיהיה גוף הכרובים אטום, בלא חלל (פירוש רבי אברהם בן הרמב"ם שמות שם בשם רס"ג, וכן כתב מלבי"ם שם), אבל יש מהראשונים שכתבו שגוף הכרובים היה חלול (רוקח סוף פרשת נשא).

איך היו עומדים

בכרובים נאמר: וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו (שמות כה כ), ונחלקו אמוראים בדבר:

* יש סוברים שאין הכוונה אלא שהיו מצודדים זה לזה - כתלמיד הנפטר מרבו (ראה ברייתא בבא בתרא שם, וראה רשב"ם שם: כאדם המדבר אל חברו, והופך ראשו קצת לצד אחר) - אבל פניהם היו לכיוון הבית - ההיכל (ריטב"א בבא בתרא צט א ד"ה ודילמא בשם רשב"ם, וראה רשב"ם שם), או לכיוון אחורי ההיכל (ריטב"א שם בשם יש מפרשים).

* ויש סוברים שהיו פניהם לגמרי איש אל אחיו (ראה בבא בתרא שם, מחלוקת אמוראים בכרובים שעשה שלמה המלך, ושבברייתא אמרו בשם אונקלוס שהיו פניהם מצודדים, וראה גמרא שם, ורשב"ם שם ד"ה הכתיב, וריטב"א שם, שמבואר שהוא הדין בכרובים שעל הכפורת^[4]), בזמן שישראל עושים רצונו של מקום (בבא בתרא שם, שאם אינם עושים רצונו של מקום, פניהם לבית לדעה זו, וראה רבנו בחיי שמות כה שם, שנראה שכן הוא בכרובים שעל הכפורת), ומעורים זה בזה (ראה יומא נד א^[5]), להראות לישראל חיבה יתירה שהקדוש ברוך הוא מחבבם (יומא שם, ורשב"ם בבא בתרא שם, ופסיקתא זוטרתא שמות כה כ). ופונים אל אמצע הכפורת (רשב"ם ואבן עזרא שם, בביאור הכתוב שמות שם: אל הכפרת יהיו פני הכרבים), ויש שכתבו שהיו כפופים למטה אל הכפורת (דעת זקנים שם), כתלמיד הנותן עיניו למטה מפני אימת רבו (רבנו בחיי שם יח).

כנפיהם פרושות למעלה

הכרובים היו להם כנפיים פרושות למעלה, שנאמר: וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות כה כ, וכעין זה שם לז ט), דהיינו שלא היו הכנפיים שוכבות, אלא פרושות וגבוהות אצל ראשיהם (רש"י כה שם), והיו הכנפיים למעלה מראשם, סמוך לראשם, שנאמר: פֹרשׁי כנפים למעלה (שמות שם), ומשמעותו למעלה מראשם סמוך לראשם, ולא גבוהות יותר, שכן לא נאמר: למעלה למעלה (סוכה ה ב ורש"י).

והיו הכרובים סוככים בכנפיהם על הכפורת (שמות שם), ומכסים בכנפיהם את כל רחבה (הדר זקנים שם).

מידתם

גבהם של הכרובים היה כלה בשליש הבית (ברייתא סוכה ה ב ורש"י. וראה ברייתא שם המקור לזה. וראה רבנו בחיי שמות שם יח) - המשכן, שגבהו עשר אמות שהן ששים טפחים (סוכה שם) - כלומר בגובה עשרים טפחים (גמרא שם), והכנפיים למעלה מזה (גמרא שם, ורש"י ורבנו בחיי שמות שם כ בביאורה).

בשיעור גבהם של הכרובים - בין הארון לראשם - נחלקו תנאים - ותלוי במחלוקתם בגובה הארון (ראה ערך ארון, ושם שהלכה כרבי מאיר דלהלן. סוכה שם) - ר' מאיר סובר שהיה גבהם עשרה טפחים, ור' יהודה סובר שהיה גבהם אחד עשר וחצי טפחים (סוכה שם).

צורת פניהם

פני הכרובים היו כפני תינוק, שלשון "כרוב" פירושו כ"רביא", ובבבל קוראים לתינוק "רביא" (סוכה ה ב. וראה גור אריה שמות כה יח (וע"ש כו א)^[6]); ויש שכתבו שאפשר שרק פני אחד מן הכרובים היה כפני תינוק, והשני כפני אדם (רבינו בחיי שמות שם: היה אפשר, שהוא כמראה שראה יחזקאל (ראה יחזקאל י יד, וגמרא סוכה שם)).

וכתבו ראשונים שכרוב אחד היה כמראה זכר, והשני כמראה נקבה (רבנו בחיי שם; אברבנאל שם; ספורנו שם כ). גובה פני הכרובים היה טפח (רב אחא בר יעקב סוכה שם: גמירי).

גוף הכרובים, כתבו ראשונים שהיה בצורת עוף (רשב"ם ורבי אברהם בן הרמב"ם וחזקוני שמות שם יח^[7]).

איסור עשייתם במקום אחר

הכרובים נמנים בין הדברים שאף שהם אסורים בעשייה במקום אחר, יש שמצוה לעשותם, שאף שאמרה תורה: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה (שמות כ ד), ציוותה התורה לעשות כרובים על הארון (מדרש אגדה (בובר): לך לא תעשה אבל לי עשה, ופסיקתא זוטרתא שמות כה יח), שלא נעשו להשתחוות להם, אלא דוגמת הכרובים של כסא הכבוד (רשב"ם שמות כ יט; חזקוני שם כה יח).

ומכל מקום אסור לעשות כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שעושים בבית עולמים (מכילתא מסכתא דבחדש פרשה י, הובא ברש"י שם כ כ). ואף בבית המקדש אסור להוסיף על הכרובים, ואם הוסיפו על שני כרובים הרי הם כאלהי זהב (מכילתא שם, וכעין זה ברש"י שם: אם עשית ארבעה, וראה גור אריה שם), וכן אסור לעשותם משל כסף (ראה ערך כלי שרת), ואמרו שאם אינו עושה את הכרובים משל זהב הרי הם כאלהי כסף (מכילתא שם^[8]).

יש מהראשונים שכתבו שלא הזהיר הכתוב אלא שלא להוסיף כרובים על הכפורת, אבל על הארון מותר (ריב"א שמות כה יח בשם ר"י מאורלייניש ופענח רזא פרשת תרומה, בטעם שהותר לשלמה המלך להוסיף כרובים); ויש שכתבו שאף הוספה על הארון היא בכלל האזהרה, אבל מותר להוסיף כרובים אחרים שאינם עומדים על הארון (שו"ת רדב"ז ו סי' ב"א רפט. וראה מלבי"ם שמות כ כ).

על הכרובים שעשה שלמה המלך בבית המקדש מעץ, וציפם זהב, והעמידם בקודש הקדשים (ראה מלכים א ו כג-כח, ודברי הימים ב ג י-יג) על הקרקע לצד הארון (ראה ברייתא דמלאכת המשכן ז, ורש"י מלכים שם כג, ודברי ימים ב ה ח, ורשב"ם בבא בתרא צח ב וצט א), ראה ערך כלי המקדש וערך קודש הקדשים.

הערות שוליים