מיקרופדיה תלמודית:כתונת

הגדרה^[1] - לבוש, שהכהן לובשו על בשרו, והוא מכסה את כל גופו, אחד מארבעת בגדי-כהונה

ענינה

הכתונת היא כמין חלוק (רש"י שמות כח ד. וראה פסיקתא זוטרתא שמות כט טו), ויש לה בתי ידים ארוכים (ראה להלן: מידות השרוול שלה), והכהן לובשה סמוך לבשרו (רש"י ורבנו בחיי שמות כח ד^[2]) - על המכנסים (ראה ערכו) - וחוגר אותה באבנט (ראה ערכו. רש"י שם; פסיקתא זוטרתא שם. וראה ערך אבנט).

נמנית בין בגדי הכהונה

הכתונת, בין של כהן (ראה ערכו) הדיוט ובין של כהן-גדול (ראה ערכו), נמנית בין בגדי כהונה (שמות כח ד, ושם לט-מ; משנה יומא עא ב; רמב"ם כלי המקדש ח א וב), וכן נמנית הכתונת בין בגדי הלבן שהכהן הגדול לובש בעבודת-יום-הכפורים (ראה ערכו. ראה להלן: מבגדי לבן שהכהן לובש ביום הכיפורים). על הדינים שבכל בגדי-כהונה, ראה ערכו.

על סדר לבישת הכתונת בין שאר הבגדים, ראה ערך בגדי כהונה.

ממה היתה עשויה

הכתונת נעשית מפשתן (רמב"ם כלי המקדש ח א; מאירי יומא עא ב), שנאמר: הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ (שמות לט כז), ושש הוא פשתן (תוספתא מנחות ט ז; יומא עא ב; ירושלמי כלאים ט א (מ א), וראה פני משה שם; רמב"ם כלי המקדש ח יג), וכן נאמר: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ - היינו הכתונת (רש"י ויקרא ו ג, וראה אבן עזרא שם) - בַד (ויקרא שם), ובד הוא פשתן (יומא עא ב; רמב"ם שם. וראה ערך בגדי כהונה).

החוט שעושים ממנו את הכתונת, הוא חוט כפול ששה (רמב"ם שם ח א,ג; מאירי שם) - כחוט של שאר דברים שנאמר בהם "שש" (ראה ערך בגדי כהונה) - היינו שעושים אותו מששה חוטים שזורים יחד (מאירי וריטב"א יומא שם; משנה למלך שם ג ד"ה עוד יש לדקדק).

לא היה החוט כפול ששה - פסולה (יומא שם: וחד לעכב, ורבינו חננאל שם בביאורו; רש"י זבחים יח ב ד"ה דברים).

נעשית משובצת

הכתונת של הכהן הגדול, נאמר בה: וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת (שמות כח לט), ונאמר: וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ (שם ד), שהיא נעשית משובצת (רמב"ם כלי המקדש ח טז), כלומר נעשית משבצות-משבצות לנוי (רש"י שם, וראה רש"י ור"י בכור שור שם לט).

ונחלקו בכך המפרשים:

• יש שפירשו שהמשבצות הן כמין גומות העשויות בתכשיטי זהב לקבוע בהן אבנים טובות ומרגליות (רש"י שם ד, וראה רשב"ם שם).

• יש שפירשו שעשו בתים-בתים באריגתה כדרך שעושים האורגים בבגדים הקשים (רמב"ם שם.

• יש שפירשו שהיא מרוקמת בצבעים נאים (רס"ג (קאפח) שמות שם, וראה מה שתרגם שם לט, והערת המהדיר שם).

• ויש שכתבו שהכתונת היתה משובצת זהב, כחלוק שרוקמים בו פסים (רבנו בחיי שם).

המשבצות, יש מן האחרונים שכתבו שאין צריך לעשותן בשעת אריגת הכתונת, ואפשר לארגה אריגה פשוטה, ואחר כך לעשות בה גומות למשבצות על ידי כלי (העמק דבר שם בהשמטות, על פי לשון הכתוב שם: ושבצת הכתנת (ולא: ועשית כתונת תשבץ), שמשמע שאחרי עשיית הכתונת ישבץ בה משבצות).

האם אף של כהן הדיוט נעשית משובצת

הכתונת של כהן הדיוט - שלא נאמר בה שיבוץ - נחלקו בה ראשונים:

• יש שכתבו שאינה נעשית משובצת (אבן עזרא שמות כח לט (לז) ומא, ואברבנאל שם לט), שדווקא הכתונת של הכהן הגדול נעשית משובצת, משום כבודו (אבן עזרא שם).

• ויש שכתבו שאף הכתונת של כהן הדיוט נעשית משובצת (רמב"ם כלי המקדש ח טז^[3]; רמב"ן שמות לט כז; רלב"ג שם כח מ), שנאמר בעשיית הבגדים: וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ מַעֲשֵׂה אֹרֵג לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו (שמות לט כז), מכאן שהכתונת שווה בכולם (רמב"ן שם).

מידתה

הכתונת מכסה את כל גופו של הכהן (סנהדרין מט ב), וצריכה שתהיה כמידת הכהן הלובשה, שנאמר בה: מִדּוֹ בַד (ויקרא ו ג. וראה לעיל: ממה היתה עשויה, שמידו היינו כתונת), כמידתו (תורת כהנים צו ב; פסחים סה ב; יומא כג ב; זבחים לה א). ובכלל זה, שתהא מידת ארכה כאורך קומתו של הכהן (ראשונים דלהלן, וראה רש"י יומא שם).

יש מן הראשונים הסוברים שהכתונת מגעת עד למעלה מן העקב (רמב"ם כלי המקדש ח יז), מעט (חינוך מצוה צט); ויש שנראה מדבריהם שהיא מגעת עד הארץ (רש"י פסחים סה ב ד"ה כמידתו: שווה לארץ); ויש מן האחרונים שכתבו שאינה מחלוקת, אלא שבתחילת לבישתה מגעת הכתונת עד הארץ, שזו היא מידתה, ולאחר חגירת האבנט היא מגעת עד למעלה מן העקב (קרית ספר על הרמב"ם שם פרק ח, ויריעות שלמה שם יז).

מידות השרוול שלה

אורך בית היד של הכתונת הוא עד פס - כף - ידו של הכהן (ברייתא בגמרא יומא עב ב (בבית יד של בגדי כהונה); רמב"ם כלי המקדש ח יז (בכתונת)), משום "מדו - כמידתו" (ראה לעיל בסמוך), ולא יותר, שיוכל לעבוד עבודה בידו (קרית ספר על הרמב"ם שם); ויש מן הראשונים שכתבו שבית היד של הכתונת מגיע עד קשרי אצבעותיו (רבנו גרשום ערכין ג ב).

רוחב בית היד של הכתונת הוא כרוחב יד הכהן (רמב"ם שם), משום "מדו - כמידתו" (ראה לעיל שם. קרית ספר והר המריה שם).

מספר הכותנות שעשו לכל כהן

במספר הכותנות שעושים לכל כהן, נחלקו תנאים: חכמים סוברים שעושים שתי כותנות לכל אחד ואחד, שנאמר: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת (שמות כח מ), ור' יוסי אומר אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד (ברייתא בירושלמי יומא ג ו, וחגיגה א א), וזה שנאמר: תעשה כתנת, לשון רבים, היינו שלכהנים רבים עושים כותנות רבות (ירושלמי שם ושם: למאה בני אהרן תעשה כותנות. וראה אבן עזרא פירוש הקצר שמות כח ל), כתונת אחת לכל כהן (פני משה שם).

בדעת חכמים, שעושים שתי כותנות לכל אחד ואחד, יש מן האחרונים שביארו שהוא כדי שיהיה לכל כהן כתונת פחותה להוצאת הדשן (ראה ערך דשון מזבח החיצון. חתם סופר חגיגה ג א; משך חכמה שמות שם, ומשמע מדבריו שהוא הדין בשאר בגדי כהונה); ויש שביאר שהוא כדי שיהיה לכל כהן כתונת להחלפה, שהכתונת דבוקה לבשר ודרכה להתלכלך מזוהמת הגוף (תורה תמימה שמות שם, ולפי זה כתב שם שזה דוקא בכתונת).

מבגדי לבן שהכהן לובש ביום הכיפורים

הכתונת היא אחד מבגדי הלבן שהכהן הגדול לובש בעבודת יום הכיפורים (ראה ערך בגדי כהונה וערך עבודת יום הכיפורים. רמב"ם כלי המקדש ח ג), שנאמר: כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ (ויקרא טז ד), בד, שתהיה של בוץ (תורת כהנים אחרי מות א), שהיא נעשית מפשתן (רמב"ם שם), והיא שווה לכתונת של כהן הדיוט (יומא יב א, ורש"י שם ד"ה אמר, ששאר בגדי לבן שווים הם לבגדי כהן הדיוט, וראה תוספות שם ב ד"ה אלא), ושל הכהן הגדול בכל השנה (משנה למלך שם ג ד"ה בגדי לבן), והיתה משובצת (משנה למלך שם טז).

על מה היתה מכפרת

הכתונת מכפרת על שפיכות דמים (זבחים פח ב; ערכין טז א; ירושלמי יומא ז ג; שיר השירים רבה ד, על הפסוק כמגדל דויד; תרגום יונתן שמות כח לט) - כשאר בגדי הכהונה, שכל אחד מהם מכפר על עוון מיוחד (ראה ערך בגדי כהונה: כפרתם) - היינו שהיא מכפרת על הציבור שלא ייענשו על עוון שפיכות דמים (ראה ראשונים דלהלן), שנאמר: וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם (בראשית לז לא. גמרא וירושלמי שם, ומדרש שם), רמז שהכתונת עתידה לכפר על הדם, שטבילה היינו כפרה (רש"י זבחים שם ד"ה ויטבלו, וכעין זה ברבנו גרשום ורש"י ערכין שם). וכפרתה היא כשידוע מי הרוצח, והרג במזיד ולא התרו בו (זבחים וערכין שם. וראה שם הטעם).

אם הכתונת מכפרת על הרוצח עצמו, נחלקו ראשונים: יש שכתבו שאינה מכפרת (רש"י זבחים שם ד"ה ידיע וד"ה במזיד, וערכין שם ד"ה אהנו; תוספות זבחים שם ד"ה מכפרים); ויש שכתבו שהיא מכפרת, אבל אינה מצילה אותו אלא מעונש מיתה, ונגעים ויסורים באים עליו (תוספות זבחים שם בשם יש מפרשים; תוספות ערכין טז א ד"ה הא בשם ר"י).

בירושלמי ובמדרש אמר ר' סימון שהכתונת מכפרת על לובשי כלאים (ירושלמי יומא ז ג; ויקרא רבה י ו; שיר השירים רבה ד, על הפסוק כמגדל דויד), שנאמר: וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (בראשית לז ג. ויקרא רבה ושיר השירים רבה שם^[4]).

על השימוש בבלאות הכתונת לפתילות למנורה, ראה ערך הדלקת המנורה.

הערות שוליים