מיקרופדיה תלמודית:כתותי מכתת שיעוריה

הגדרה^[1] - חפץ העומד לאיבוד מחמת איסורו, שיעורו חשוב ככתות וחתוך, לדינים שונים

הכלל וגדרו

חפץ העומד לאיבוד מחמת איסורו (ראה להלן: האיסור הגורם את האיבוד), שיעורו חשוב ככתות וחתוך (כן משמע מראש השנה כח א, וחולין פט ב, וסוכה כט ב, ושם לב ב, ושם לג ב, ושם לד ב), ולכן התוקע בשופר (ראה ערכו) של עבודה-זרה (ראה ערכו) - או של עיר-הנדחת (ראה ערכו. ראש השנה כח א; רמב"ם שופר א ג) - והנוטל לולב (ראה ערכו) של עבודה זרה - או של אשרה או של עיר הנדחת (סוכה כט ב) - לא יצא ידי חובתו (חולין פט א), שהרי לשריפה הם עומדים (ראה ערך בעור עבודה זרה וערך עיר הנדחת. רש"י שם ב ד"ה שיעורא; מאירי שם א; ריטב"א שם).

דין זה נחלקו הדעות אם הוא מן התורה (כן משמע מיבמות קג ב, וערכי תנאים ואמוראים, רבי יוסי בן יאסין, וריטב"א סוכה לד ב), ואפילו להקל חשוב הדבר ככתות וחתוך (כן משמע מיבמות שם, ותוספות סוכה לה א ד"ה ללמדך); או שאינו אלא מדרבנן (כן משמע מפרי מגדים או"ח שסג, משבצות זהב סק"ה), ולא נאמר בשל תורה אלא להחמיר, ולא להקל (פתח הדביר או"ח לד סק"ב, בשם כמה אחרונים, ותמה; כן משמע מפרי מגדים שם).

גדרו

בגדר דין כתותי מכתת שיעוריה, נחלקו הדעות:

• יש סוברים שדבר שאומרים בו כתותי מכתת שיעוריה חשוב כאילו נפחת לגמרי משיעורו, ואין בו שום שיעור, ואינו מועיל לעניינים הטעונים שיעור (כן משמע מרי"ץ גיאת, ראש השנה, ותוספות סוטה כה ב ד"ה לאו, והמכתם ומאירי סוכה כט ב), שדבר שאינו עומד אלא לאיבוד, בטלה חשיבות שיעורו, אף על פי שעדיין לא אבד (כן משמע מתוספות רא"ש עירובין פ ב; פסקי הלכות יד דוד א אישות ג ג; מלא הרועים, כל העומד לזרוק ו).

• יש סוברים שדבר שאומרים בו כתותי מכתת שיעוריה חשוב כאילו הוא כתות וחתוך לחתיכות קטנות (כן משמע מראבי"ה, תשובות וביאורי סוגיות אלף קמ, ומאירי וחידושי המאירי עירובין יד ב), ואין כתותי מכתת שיעוריה מועיל אלא בדבר הצריך להיות שלם, כגון לולב (ראבי"ה שם; מאירי שם ושם), ולדעתם הכוונה בכתותי מכתת שיעוריה אינה על השיעור, אלא על עצמות הדבר, כאילו אמרו: נכתתה ונפסדה ונתבטלה צורתו ותמונתו (זכר ישעיהו טומאת אוכלין א כה).

• יש סוברים שכתותי מכתת שיעוריה היינו שהדבר נידון כמי שאבדה חשיבותו ואיכותו, וחשוב הוא כאילו עשוי מעפר (כן משמע מתוספות סוטה כה ב ד"ה לאו, ור"ן סוכה כט ב), ולדעתם הכוונה בכתותי מכתת שיעוריה, אינה לשיעור החפץ דווקא, אלא לאיכותו, כאילו אמרו: נכתתה איכותו ונתבטלה (ר"מ פרובינצאלו א קי; יד המלך סוכה ה יג).

• ויש סוברים שגדר דין כתותי מכתת שיעוריה הוא כדין "כל העומד להישרף כשרוף", שהחפץ נידון על שם סופו, וחשוב כמי שכבר אבד ואיננו (כן משמע משאילתות פח, ורש"י סוכה כט ב ד"ה ושל, וחולין פט ב ד"ה שיעורא).

תוקפו

דין כתותי מכתת שיעוריה נחלקו אחרונים אם כלל גמור הוא, וכל דבר שאין דנים בו דין כתותי מכתת שיעוריה צריך ליתן בו טעם על שלא דנו בו דין זה (תורת האשם (אייכנשטיין) ב י); או להיפך, שאין לנו בו אלא מה שאמרו חכמים שדנים בו כתותי מכתת שיעוריה, ואין לדמות דבר לדבר, ולכן מצינו שלא דנו דין זה בעניינים מסויימים (מנחת חינוך טז ד, בדעת תוספות סוטה שם).

האיסור הגורם את האיבוד

לשון הכתוב מורה שאין אומרים כן

במקצת דברים מצינו שמלשון הכתוב דרשו שאין אומרים בהם כתותי מכתת, כגון בית-המנוגע (ראה ערכו) שהוחלט (ראה ערך נגעי בתים), שהוא מטמא (ראה ערך בית המנוגע), ואין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה - אף על פי שהוא טעון נתיצה (ראה ערך נגעי בתים) - שנאמר: וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת (ויקרא יד מה), ודרשו: אפילו בשעת נתיצה קרוי בית (יבמות קג ב).

וכן בגד-המנוגע (ראה ערכו) שהוחלט (ראה ערך נגעי בגדים), אם יש בו שלש על שלש אצבעות, ונכנס רובו לבית, הרי הוא מטמא את הבית, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל: טומאתו) - אף על פי שהוא טעון שריפה (ראה ערך הנ"ל: שריפתו) - שנאמר: וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד (ויקרא יג נב), ודרשו: אפילו בשעת שריפה קרוי בגד (גמ' שם).

סנדל המנוגע

סנדל המנוגע שהוחלט, נחלקו אמוראים אם אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה לעניין חליצה (ראה ערכו. רב פפי בשם רבא בגמ' שם); או שאין אומרים בו (רב פפא בשם רבא בגמ' שם), שכשם שהוא קרוי בגד לעניין טומאה (ראה לעיל), כך הוא קרוי בגד לעניין חליצה (רש"י שם ד"ה חליצתה; רשב"א ומאירי וריטב"א שם).

עבודה זרה של ישראל

עבודה-זרה (ראה ערכו) של ישראל, שאינה טעונה שריפה אלא גניזה (ראה ערכו. ראה ערך בעור עבודה זרה: מהותו), נחלקו בה הדעות:

• יש סוברים שכיון שאינה טעונה שריפה, אין אומרים בה כתותי מכתת שיעוריה (שאילתות פח, לפי העמק שאלה שם סק"כ; רש"י סוכה לא ב ד"ה באשרה, לפי צמח צדק אה"ע קסג; רמב"ם לולב ח א, לפי כפות תמרים סוכה לא ב; תוספות יבמות קד א ד"ה סנדל, בתירוץ השני, לפי צמח צדק שם, וחידושי הרי"מ אה"ע קכד סק"ז, והעמק שאלה שם).

• ויש סוברים שאומרים בה כתותי מכתת שיעוריה (תוספות שם, בתירוץ הראשון; המאורות ומאירי סוכה כט ב), שסוף סוף אין לה תקנה (מאירי שם), וכיון שטעונה גניזה אין לך כתותי שיעור גדול מזה (תוספות יבמות שם).

כשאינו טעון איבוד אלא מדרבנן

דבר שאינו טעון איבוד אלא מדרבנן, נחלקו בו הדעות אם אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה אף מן התורה (תוספות סוכה לא ב ד"ה באשרה, לפי שער המלך לולב ח א; כן משמע מריטב"א סוכה לד ב); או שאין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה מן התורה (כן משמע מחידושי הרי"מ אה"ע קכד סק"ה, ותפארת ישראל פסחים א ז). לדעה זו נחלקו אחרונים אם מכל מקום מדרבנן אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (בעל בית אפרים בכרם שלמה יח א; חידושי רעק"א סוכה שם); או שאין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה כלל (כן משמע מכפות תמרים וחידושי חתם סופר שם), שלא גזרו חכמים לחדש דין כתותי מכתת שיעוריה מדעתם (שבט הלוי ו פא).

כשעומד לאיבוד מחמת המציאות

דבר העומד לאיבוד מחמת המציאות, כגון ספר שנפל לתנור, שמטמא את התרומה, אף על פי שעומד להישרף במציאות, מכל מקום כיון שאינו עומד לאיבוד מחמת הדין, אין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (תוספתא שבת (ליברמן) יג ו, לפי גליוני הש"ס בבא קמא קטו ב).

כשעומד לאיבוד מחמת הספק

דבר העומד לאיבוד מחמת הספק - כגון שנתערב בחפץ אחר העומד לאיבוד, באופן שיש לאבד את שניהם מחמת הספק (ראה ערך תערובת) - אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מאיגרא רמה סוכה שם; אלה המצוות ג א), ולכן אתרוג של עבודה זרה השייך לישראל ולגוי בשותפות - שבחלק הגוי מועיל ביטול, ובחלק הישראל לא מועיל (ראה ערך בטול עבודה זרה: המבטל) - שכיון שאי אפשר לברר את חלק הגוי מחלק הישראל, לסוברים כן (ראה ערך הנ"ל: שם, וערך ברירה: בחלוקת שותפות), וסוף סוף שניהם לשריפה עומדים, אומרים בשניהם כתותי מכתת שיעוריה (עונג יום טוב לה).

שריפה לצורך גבוה

דבר שיש בו חיוב שריפה לצורך גבוה, ולא כדי לאבדו, נחלקו בו הדעות: יש סוברים שאומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מתוספות סוטה כה ב ד"ה לאו); ויש סוברים שאין אומרים בו , שלא אמרו כן אלא בדבר הטעון איבוד מחמת גרעון ופחיתות, מה שאין כן בדבר החייב שריפה לגבוה, שכיון ששריפה זו חשיבות היא אצלו, אין חשיבות הדבר בטילה מחמתה (אגודת אזוב (בורנשטיין) כתותי מכתת שיעוריה ד).

כשמותר ליהנות ממנו

דבר העומד לאיבוד, אלא שמותר ליהנות ממנו בדרך כל שהיא - כגון אתרוג של תרומה טמאה, שמותר ליהנות ממנה בשעת שריפתה (ראה ערך תרומה טמאה) - נחלקו ראשונים אם אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מתוספות סוכה לה א ד"ה לפי, לפי פני יהושע שם, וכתוב שם לראב"ד שם, ומלחמות לרמב"ן סוכה כט ב, ומאירי שם, בשם יש מוסיפין), שסוף סוף לאיבוד הוא עומד (כן משמע מהר"ן שם; ערוך לנר שם לה א, לדעה זו); או שאין אומרים בו (כן משמע מהמאור סוכה לה א, ופסקי ריא"ז שם ג ה, לפי ערוך לנר שם; תוספות רי"ד ופסקי רי"ד שם, לפי שפת אמת שם; מנחת ברוך צו).

כשאינו עומד לאיבוד בפועל

אף חפץ של איסור, שאינו עומד לאיבוד בפועל, כגון ששייך לגוי (ראה ערכו), שאינו מצווה לאבדו, אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מתוספות סוכה לב א ד"ה ואשרה, ויבמות קד א ד"ה (קג ב) סנדל, וחולין פט א ד"ה והתניא, בשם רבנו תם, ורמב"ם לולב ח א, לפי הכסף משנה שם).

כשיש לו היתר

עבודה זרה של גוי

עבודה זרה של גוי, שיש לה ביטול (ראה ערך בטול עבודה זרה: המבטל), נחלקו בה ראשונים:

• יש סוברים שאין אומרים בה כתותי מכתת שיעוריה (רש"י יבמות קג ב ד"ה חליצתה; המאור חולין פט א; תוספות סוכה לא ב ד"ה באשרה, וחולין שם ד"ה והתניא; המכתם סוכה כט ב; מאירי עירובין פ ב וסוכה שם ועבודה זרה מז א; ר"ן סוכה שם, בשם הראב"ד; שו"ע או"ח תקפו א), שכיון שיש לה תקנה בביטול, אינה חשובה עומדת לאיבוד (רש"י יבמות שם; ר"ן סוכה שם, בשם הראב"ד).

• ויש סוברים שכל עוד לא נתבטלה, אומרים בה כתותי מכתת שיעוריה (תוספות סוכה שם, ויבמות קד א ד"ה (קג ב) סנדל, וחולין שם, בשם רבנו תם; רמב"ם לולב ח א, לפי הכסף משנה שם; כן משמע מרמ"א שם ג, בשם יש מחמירים).

אף לדעה הראשונה, אם זכה ישראל בעבודה זרה אומרים בה כתותי מכתת שיעוריה (המאור סוכה לה א; תוספות סוכה לא ב ד"ה באשרה, וחולין שם; השלמה סוכה לא ב; מאורות שם כט ב; רא"ש ראש השנה ג ט, ותוספות רא"ש סוכה שם, וחולין שם ב; טוש"ע או"ח תקפו ג, ושם תרמט ג, ורמ"א שם), שבאופן זה הרי אין מועיל בה ביטול (כן משמע מהמאור שם, ותוספות שם ושם).

נתבטלה העבודה זרה (ראה ערך בטול עבודה זרה: עבודה זרה שנתבטלה) בידי גוי, מותרת בהנאה, ואין אומרים בה כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מתוספות סוכה שם, ויבמות שם, וחולין שם, בשם רבנו תם; אגודה אזוב (בורנשטיין), כתותי מכתת שיעוריה ג).

כשיש פדיון

דבר שיש לו פדיון אין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה (השלמה סוכה לא ב; רבי אברהם מן ההר שם לא ב, בשם איכא מאן דמפרש; מאורות שם כט ב; מאירי שם).

כשאפשר להישאל

דבר האסור שאפשר להישאל עליו (ראה ערך שאלה), כגון תרומה-טמאה (ראה ערכו) ביד הבעלים, אין אומרים בו כתותי מכתת שיעוריה, שכיון שאפשר ליהנות ממנו על ידי שאלה, אינו חשוב כעומד לאיבוד (מהר"ם מינץ ה; יהודה יעלה או"ח קלח; מרכבת המשנה לולב ח ב).

השיעור

כשאינו טעון שיעור

דבר שאינו טעון שיעור, נחלקו הדעות אם דנים בו כתותי מכתת שיעוריה:

• יש סוברים שאין דנים דין כתותי מכתת שיעוריה אלא בדבר הטעון שיעור (כן משמע מרי"ץ גיאת, ראש השנה, ותוספות סוטה כה ב ד"ה לאו, ור"ן וחידושי הר"ן גיטין כ א; ריטב"א שם, בשם רבו).

• יש סוברים שאף בדבר שאינו טעון שיעור, דנים דין כתותי מכתת שיעוריה (תוספות שם, ור"ן סוכה כט ב, לפי יד המלך סוכה ה יג; שאילתות פח, ורש"י סוכה שם ד"ה ושל, וחולין פט ב ד"ה שיעורא, לפי ערוך לנר סוכה שם).

• ויש סוברים שדין זה מועיל בכל דבר הצריך להיות שלם, אף אם אינו טעון שיעור, כגון בבהמת עיר הנידחת שהוקדשה לקרבן, שאף על פי שאין בהמה טעונה שיעור לקרבן (ראה ערך קרבנות), מכל מקום צריכה היא להיות שלימה (ראה ערך בעל מום ב. תוספות חולין קמ א, לפי ערוך לנר סוכה שם).

הטעון שיעור בארכו בלבד

דבר הטעון שיעור בארכו בלבד, אבל לא ברחבו ובעביו, נחלקו בו ראשונים:

• יש סוברים שאין דנים בו כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מרש"י עירובין פ ב ד"ה כל שכן, ורמב"ם שבת יז יב, ומאירי סוכה שם), ואף כשהוא דין שיש בו מצוה מן התורה (כן משמע מהמאירי שם); ויש שמחלקים בין עניינים שמן התורה לעניינים דרבנן, שבעניינים של תורה דנים דין כתותי מכתת שיעוריה אף אם אינם טעונים שיעור אלא בארכם בלבד, ובעניינים דרבנן אין דנים כן (כן משמע מתוספות שם, ותוספות רא"ש וריטב"א שם, ואור זרוע שם); ויש סוברים שאף עניינים דרבנן שאינם טעונים שיעור אלא בארכם בלבד מועיל בהם כתותי מכתת שיעוריה (כן משמע מתוספות ותוספות רא"ש שם, בשם ה"ר אברהם, וראב"ד שבת יז יב).

שיעור שאינו קצוב

שיעור שאינו קצוב - כגון בסנדל של חליצה (ראה ערכו), שאף על פי שצריך שיהיה חופה רוב רגלו של היבם (ראה ערכו), מכל מקום משתנה הוא מאדם לאדם, הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו (ראה ערך חליצה: הנעל) - נחלקו הדעות אם הכל סוברים שדנים בו כתותי מכתת (כן משמע מרש"י יבמות קג ב ד"ה ושל, ושם קד א ד"ה ושל, ומחזה אברהם או"ח לח, ואגודת אזוב (ברונשטיין) כתותי מכתת שיעוריה ד); או שמחלוקת אמוראים בדבר (מקראי קדש (אבולעפיא) לולב ח ד"ה וליתא, ומעשה רקח יבום ד כ, בדעת כסף משנה לולב ח א, בתירוץ השני, בדעת הרמב"ם, שתלוי במחלוקת האמוראים בדין סנדל של חליצה).

הערות שוליים