מיקרופדיה תלמודית:כתיבת סתם כסדרן

הגדרה^[1] - החיוב לכתוב פרשות פסוקים ואזכרות לפי הסדר

הדין וגדרו

תפילין

תפילין (ראה ערכו), צריך לכתבן כסדרן (מכילתא בא יח; תוספות מנחות לד ב ד"ה והקורא, בשמו; תנחומא בא יד; לקח טוב שמות יג טז; אשכול (אלבק) עמ' 225, בשם שימושא רבא; רא"ש, הלכות קטנות, תפילין ב,ה, וסדר תיקון תפילין; טור או"ח לב,לד), שנאמר: וְהָיוּ הַדְּבָרִים (דברים ו ו. שו"ת הרדב"ז א שי; לבוש או"ח לב כג), בהוויתן יהיו, כלומר, כסדר שנכתבו בתורה יהיו כתובים בכל מקום שצריך לכתבם (לבוש שם)^[2], וצריך שיקדים זמן כתיבת המוקדם בפרשה לפני כתיבת המאוחר לו (כן משמע מהמרדכי, הלכות קטנות תתקנח, על פי המכילתא שם, וטוש"ע או"ח לב כג, ורמ"א שם א), שדין כסדרן נאמר אף בתיבות ואף באותיות (מרדכי שם; שו"ת הרדב"ז א שי, ושם ח ו), ואף אם חיסר אות אחת, כגון שכתב את המלא חסר, או שכתב את האות בפסול והמשיך בכתיבתו, אינו יכול לחזור ולכתוב אותה האות, משום שהוא "שלא כסדרן" (כן משמע מרמב"ם תפילין ב ג).

בכתיבת הפרשיות, נחלקו הדעות:

• יש סוברים שצריכה שתיעשה כסדרן, וצריך לגמור את הפרשה המוקדמת, קודם שיתחיל את הפרשה המאוחרת ממנה (כן משמע מהמכילתא שם, וארחות חיים, תפילין כה), שנאמר: וְהָיוּ לְטֹטָפֹת (דברים ו ח), והמילה "והיו" מיותרת, ללמד שבתפילין יש קפידא אפילו בכתיבת הפרשיות שלא יקדים המאוחרת למוקדמת לה (גינת ורדים או"ח ב ד), וכן הלכה (כן משמע מהרמ"א או"ח לב א). ואף לסוברים שהסדר בו כתובות הפרשיות בתפילין של יד, ובו מונחות הפרשיות בתפילין של ראש, אינו הסדר שהן כתובות בתורה - שבתפילין פרשת והיה אם שמוע קודמת לפרשת שמע, ובתורה שמע קודמת לוהיה אם שמוע (ראה ערך תפילין) - מכל מקום הכתיבה צריכה שתהיה כסדר שהפרשיות כתובות בתורה (תוספות מנחות לד ב ד"ה הקורא, לפי בית יוסף או"ח לב א; סמ"ג עשין כב; רא"ש, הלכות קטנות, תפילין ה, וסדר תיקון תפילין; טור שם), ולכן בתפילין של יד יש לכותב להניח את מקומה של פרשת והיה אם שמוע חלק, ולכתוב תחילה פרשת שמע, ואחר כך יכתוב פרשת והיה אם שמוע במקומה (סמ"ג שם; רא"ש שם; טור שם).

• ויש סוברים שאין להקפיד אלא בכל פרשה בפני עצמה שתיכתב כסדרה, אבל בכתיבת הפרשיות אפשר להקדים פרשה המאוחרת למוקדמת (מרדכי שם; דברי מנחם (שטיינהרט) כ, ופתח הדביר, קונטרס אחרון לאו"ח לד, בדעת רש"י מנחות לה א ד"ה בגוייתא), מהם שכתבו כן בכל פרשיות התפילין שאפשר להקדים פרשה המאוחרת למוקדמת (מרדכי שם; הר המור ב, ומשיבת נפש (צינץ) או"ח ב ד"ה ואחרי כתבי, בדעת הט"ז), ומהם שחילקו בין פרשיות "שמע" ו"והיה אם שׁמֹע" שאין צריך לכתבן כסדר, לבין פרשיות "קדש" ו"והיה כי יביאך", שצריך לכתבן כסדרן (מרדכי ש, בשם יש מפרשים).

מזוזה

מזוזה (ראה ערכו), צריך לכתבה כסדרה (ירושלמי מגילה א ט, לפי סמ"ג עשין כב, ורא"ש הלכות קטנות תפילין ג, וסדר תיקון תפילין; טוש"ע יו"ד רפח ג), שתפילין ומזוזות דין אחד להן (גינת ורדים שם)^[3].

ובכתיבת הפרשיות נחלקו הדעות:

• יש סוברים שצריכה שתיעשה כסדרן, וצריך לגמור את הפרשה המוקדמת, קודם שיתחיל את הפרשה המאוחרת ממנה (כן משמע מרמב"ם מזוזה ה א, וארחות חיים, מזוזה א), וכן הלכה (כן משמע משו"ע יו"ד רפח ג).

• ויש סוברים שאין להקפיד אלא בכל פרשה בפני עצמה שתיכתב כסדרה, אבל בכתיבת הפרשיות אפשר להקדים פרשה המאוחרת למוקדמת (כן משמע מתוספות שבת עט ב ד"ה הא, ומנחות לב א ד"ה דילמא).

ספר תורה

ספר-תורה (ראה ערכו), אין צריך לכתבו כסדרו, ואפשר לכתוב את המאוחר קודם שכותב את המוקדם לו (כן משמע מהירושלמי שם), שבתפילין הוצרכו ללמוד מן הכתוב שצריך לכתבן כסדרן (ראה לעיל), ובספר תורה שלא למדו מן הכתוב, אין צריך לכתבו כסדרו (רביד הזהב דברים ו ו). ואף על פי שספר תורה קדושתו חמורה מתפילין (ראה ערך מעלים בקודש), והיה לנו ללמוד שספר תורה צריך לכתבו כסדרו, בקל-וחומר (ראה ערכו) מתפילין (קסת הסופר, לשכת הסופר ט א), או בהיקש שהוקשה כל התורה לתפילין (באר יצחק יו"ד כא), שאילו היתה חובה לכתבו כסדר, לא היה בנמצא ספר תורה כשר (שו"ת הרדב"ז א שי; גינת ורדים שם), ולא-ניתנה-תורה-למלאכי-השרת (ראה ערכו. גינת ורדים שם)^[4].

נביאים וכתובים ומגילת אסתר

נביאים וכתובים אין צריך לכתבם כסדרן (כן משמע מהירושלמי שם), וכן מגילת אסתר אין צריך לכתבה כסדרה (כן משמע מטורי אבן מגילה יז א).

מגילת סוטה

מגילת-סוטה (ראה ערכו), נחלקו בה הדעות אם צריכה להיכתב כסדרה:

• יש סוברים שאם הקדים לכתוב את המאוחר, אף על פי שכתבו במקומו, והפרשה כולה כתובה כסדרה, מכל מקום פסולה, ולדעתם, על זה אמרו, שמגילת סוטה שכתבה למפרע פסולה, שנאמר: הָאָלוֹת הָאֵלֶּה (דברים ל ז), האלה ככתבן (סוטה יז ב; רמב"ם סוטה ד ז. רש"ש מגילה ח ב; תפארת ירושלים מגילה א ח; באר יצחק שם).

• ויש סוברים שאין בה דין כתיבה כסדרן, ודין "ככתבן" האמור במגילת סוטה, אינו אמור על מעשה הכתיבה, אלא על סדר הכתוב בה (כן משמע מרש"י סוטה שם ד"ה למפרע, וטורי אבן מגילה שם).

כשנמחקה אות

במקומות שהצריכו כתיבת כסדרן, אם כתב פרשה כסדרה, ושוב נמחקה באמצעה אות אחת, אינו יכול לחזור ולתקנה, שלעניין כסדרן אין חילוק בין כתב מתחילה שלא כסדרן, לבין כתב כסדרן ונמחק, שלעולם אינו יכול לכתוב שלא כסדרן (כן משמע מהגהות מיימוניות תפילין א יט; חסד לאברהם תנינא יו"ד סה; משנה ברורה, משנת סופרים ד"ה כתב), שדין כסדרן למדו מ"והיו" (ראה לעיל), ומשמע יהיו בכל זמן (חסד לאברהם שם).

החשוב כסדרן

כתיבת האות עצמה

בכתיבת כל אות בפני עצמה, שלא כסדרה - כגון ה"א שכתב מקודם היו"ד שבה, ואחר כך הדל"ת (ערוך השלחן או"ח לב ד) - אין פסול של שלא כסדרן (גינת ורדים או"ח ב יא; פרי מגדים, השמטה לפתיחה לאו"ח שם; משנה ברורה, משנת סופרים, בתחילתו).

השלים המוקדמת לפני סיום המאוחרת

כתב מקצת אות המאוחרת, ואחריה כתב אות המוקדמת, ואחר כך השלים את האות המאוחרת, חשובה כתיבה כסדרן - וכשרה (פרי מגדים שם; קסת הסופר ט לשכת הסופר ג; ערוך השלחן שם), ואף על פי שכתב את מחציתה הראשונה של האות המאוחרת שלא כסדרן, כיון שדין כסדרן למדו מ'והיו הדברים' - בהוייתן יהיו (ראה לעיל: הדין וגדרו), יש לומר שדבר שלם צריך שיהיה כתוב כסדרו, ולא חצי דבר (דברי יהודה יח א)^[5].

מחיקת הנכתב שלא כסדרן

דילג תיבה או אות אחת, והמשיך לכתוב אחריה, יש לו תקנה במחיקת כל שנכתב שלא כסדרו (ארחות חיים, תפילין כה, בשם רבנו יונה), ואינו צריך למחוק את כל האותיות אלא יגרור בכל אות ואות עד שתקלקל צורתה, ואחרי שישלים החסר הקודם להם, יחזור ויתקנן, כי מה שמתקנן עתה כסדרן הרי זה ככתיבה חדשה (קסת הסופר שם; שלחן מלכים, קדושת השם יג, שלום ואמת יח)^[6].

למשוך אות או לעבות אותה

הבא למשוך או לעבות אות הכתובה כהלכתה, אחרי שכבר כתב אותיות שאחריה, אם היא אות שלא משתנית צורתה על ידי המשיכה או העיבוי, אף כשצריך לעשות כן לצורך הכשר, אין בזה משום כתיבה שלא כסדרן (שו"ת חתם סופר, השמטות קפט; קסת הסופר ט, לשכת הסופר ו), ויש לו להיזהר שתוך כדי המשיכה והעיבוי לא תתבטל צורת האות, כגון אם בא למשוך אות כ"ף (ראה ערכו), ימשוך מעט למעלה ומעט למטה וחוזר חלילה, עד שיאריכנה כרצונו, אבל לא ימשוך מיד את כל שיעורה למעלה, שאז תאבד מהאות צורתה, ותיקונה אחר כך הוא כתיבתה, ונמצא שנכתבה שלא כסדרה (מלאכת שמים ח, חכמה ו; קסת הסופר שם ה,ז).

כשאין צורת האות

כתב אות באופן שאין שמה וצורתה עליה, והמשיך לכתוב אחריה, אינו יכול לחזור ולתקנה, שכיון שאין שמה עליה, התיקון הוא עיקר הכתיבה, וחשוב שלא כסדרן (הגהות מיימוניות תפילין א יט; כן משמע משו"ע או"ח לב כה), ואפילו אינה דומה בחסרונה לאות אחרת (משנה ברורה שם ס"ק קיד), ולכן ו"ו שכתבה דומה ליו"ד אינו יכול לתקנה אחר שהמשיך לכתוב אחריה (הגהות מיימוניות שם).

תגים

תגים (ראה ערכו) שעושים בראש אותיות שסימנן שעטנ"ז ג"ץ, אף לסוברים שאם לא עשאם אין האות כשרה (ראה ערך תגים) - וכל שכן שאר תגים שנהגו הסופרים להוסיף מעצמם (מלאכת שמים ח, חכמה יב) - אפשר לעשותם אף אחרי כתיבת הפרשה (התרומה רא, בשם הרב קרשביהו הנקדן), ואין בזה משום שלא כסדרן (ב"ח או"ח לו א; מגן אברהם שם סק"ג; שלחן ערוך הרב שם ה; ערוך השלחן או"ח לב ד; משנה ברורה לו ס"ק טו), שהרי צורת האות עליה (ב"ח שם; ערוך השלחן שם; משנה ברורה שם).

הוסיף אות

הוסיף אות אחת על תיבה שבתפילין ובמזוזה, והמשיך לכתוב אחריה, להלכה שהתפילין או המזוזה פסולות באופן זה (ראה ערך חסרות ויתרות), מכל מקום אפשר לגרד את האות, ועל ידי כך להכשירן, ואין בכך משום שלא כסדרן (רא"ש, סדר תיקון תפילין; טוש"ע או"ח לב כג), והוא הדין אם כתב תיבה יתירה, שאף על פי שהתפילין או המזוזה פסולות עד שימחק אותה תיבה (ראה ערך מזוזה וערך תפילין), אפשר למחוק את התיבה אף אחר שהמשיך בכתיבתו, ואין בזה פסול של שלא כסדרן (שו"ת הרדב"ז ד פב; מגן אברהם שם ס"ק לג; פרי מגדים שם, משבצות זהב סק"כ; משנה ברורה שם ס"ק קיא), וכן אם הוסיף אות בין שתי תיבות, ועל ידי כך נראות שתי התיבות כתיבה אחת - כגון שבמקום: בחֹזק יד (שמות יג ג), כתב: בחזקליד - אפשר לגרור את האות היתירה, ואינו נפסל משום שלא כסדרן (גט פשוט קכה ס"ק לו).

הוסיף אות יתירה, שיש בהן בכדי לשנות את משמעות התיבה או העניין, והמשיך לכתוב אחריה, שכל שאינו מתקן את האות עצמה, מותר למחוק את האות היתירה, ואין בכך משום שלא כסדרן (תורת חיים (סופר) לב ע; ארץ צבי (תאומים) או"ח ג)^[7].

שתי תיבות דבוקות

שתי תיבות שנדבקו ונראות כתיבה אחת, מותר להפריד ביניהן - על ידי מחיקת עובי האות - ואין בזה משום שלא כסדרן (בית דוד או"ח כב; דעת קדושים לב ס"ק כג), שהתיקון אינו דרך כתיבה כלל (דעת קדושים שם).

תיבה שיש בה הפסק

תיבה שיש בה הפסק ונראית כשתי תיבות, שהיא פסולה (ראה ערך סת"ם), אפשר לתקנה ולהכשירה אחר שהמשיך לכתוב, ואין בכך משום שלא כסדרן (פרי מגדים או"ח לב, אשל אברהם ס"ק לג; מלאכת שמים ח, בינה ו), ואף אם שני חצאי התיבה יש להם משמעות בפני עצמן, כגון אם כתב במקום: ובלכתך בדרך, "בד רך", מותר לחברם (דעת קדושים שם), שכשהתיבה מופרדת אין זה כאילו אינה כתובה כלל (גט מקושר (צינץ) סדר הגט צ), וכל שאינו צריך לתקן את האות עצמה בכתיבה בגוף האות, אינו נפסל משום שלא כסדרן (פרי מגדים שם ומשבצות זהב סק"כ).

כשיש הפסק הפוסל בין שתי תיבות

שתי תיבות שיש ביניהן הפסק הפוסלן (ראה ערך סת"ם), מותר להאריך את האות שבסוף התיבה הראשונה כדי להכשירן, ואין בזה משום שלא כסדרן (כן משמע ממגן אברהם לב ס"ק לג, ופרי מגדים שם, אשל אברהם ס"ק לג, ומשנה ברורה שם ס"ק קי).

כשהשורות אינן מסתיימות בשוה

כתב מזוזה (ראה ערכו) באופן שאין השורות מסתיימות בשוה, אלא כקובה, כזנב, או כעיגול, שהיא פסולה (ראה ערך מזוזה) - וכן תפילין (ראה ערכו), לסוברים שהן נפסלות בכך (ראה ערך תפילין) - אפשר לתקן אחרי הכתיבה על ידי שימשוך את האותיות שבפנים שיסתיימו השורות בשוה, ואין בזה משום שלא כסדרן, שאין הפסול בצורת האות, וכשם שמותר למשוך אותיות למלא הפסק שבתוך התיבה (ראה לעיל. דעת תורה או"ח לב לג).

העברת קולמוס

על גבי כתיבה שלא כסדרה

כתב שלא כסדרן, ובא להעביר עליו קולמוס ולכתוב כסדרן, לסוברים שבכתב-על-גבי-כתב (ראה ערכו), אין הכתב העליון חשוב כתב אלא כשהוא מוסיף בכשרות הכתיבה (ראה ערך כתב על גבי כתב: באותו הכתב), נחלקו אחרונים אם מכשיר את הכתיבה בכך:

• יש סוברים שלא מועילה העברת הקולמוס להכשיר הכתיבה, שכיון שאין הפסול בגוף הכתב, אין הכתב העליון חשוב תיקון לתחתון ואינו כתב, ואין כאן אלא כתב התחתון שנכתב שלא כסדרן (מחנה חיים ב יו"ד מח; כן משמע מחזון נחום א ט ד).

• ויש סוברים שהעברת הקולמוס מועילה (כן משמע מאמרי יושר א כו ג ו, ואפרקסתא דעניא ג קצו).

על גבי אותיות שנמחקו קצת

אותיות או תיבות שנמחקו קצת - ועדיין עומדות בכשרותן, ותינוק קורא כהוגן (תרומת הדשן מח; שו"ע או"ח לב כז) את צורת האותיות שנשתיירה מהן (גדולי הקדש שם ס"ק לז) - אפשר להעביר עליהן קולמוס, כדי שלא ימחקו יותר (תרומת הדשן שם), וכדי להטיב את הכתב ולחדשו (מהרי"ל ושו"ע שם) - ואין בזה משום שלא כסדרן (תרומת הדשן שם; שו"ת מהרי"ל קיט; מהרי"ק סט; שו"ע שם), שכתב העליון אינו חשוב כתב, כיון שאינו מוסיף הכשר על התחתון (תרומת הדשן שם).

בשמות הקדושים

ספר תורה אין צריך לכתבו כסדרו (ראה לעיל: הדין וגדרו), ובשם הוי"ה שבספר-תורה (ראה ערכו), נחלקו אחרונים:

• יש סוברים שצריך לכתבו כסדר (מים רבים ב יו"ד נט; שו"ת ר"י טיאה וויל יו"ד סט; שמש צדקה יו"ד נב; תשובה מאהבה ג שצא), שהרי יש סוברים שלמדו שאמירת ההלל תהיה כסדרה מהכתוב: יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ (תהלים קיג ב. רב אויא במגילה יז א), שכהוייתו של שם יהיה הילולו (ראה רש"י שם ואחרונים דלהלן בדעתו, וראה מהר"ם שיק דלהלן, שמפקפק אם כוונת רש"י לזה), ומכאן שהוייתו של שם, דהיינו כתיבתו, צריכה להיות כסדרה (מהריא"ז ענזיל נט; מהר"ם שיק יו"ד רסח).

• יש סוברים שלכתחילה יש לכתוב השם כסדרו, ובדיעבד כשר אף אם כתבו שלא כסדרו (חידושי רבי עקיבא איגר יו"ד רעו יא; צמח צדק יו"ד ריג).

• ויש סוברים שאין צריך לכתוב את השם כסדרו (שו"ת הרדב"ז ו ב אלפים קכא; זכרון יוסף יו"ד טז), שהרי דין כסדרן למדו מן הכתוב: והיו (ראה לעיל: הדין וגדרו), ומכתוב זה אין למדים לעניין אזכרות שבספר תורה (צמח צדק שם, לדעה זו).

כשנמחק או נפסלו האותיות

כתב את השם כסדרו, ואחר כך נמחקו או נפסלו אותיות ראשונות שבו, אף לסוברים שצריך לכתוב את השם כסדרו, היינו דווקא בשעת כתיבת השם, שאינו מתקדש אלא בכתיבה כסדר, אבל אחרי שנתקדש אין קדושתו פוקעת במחיקת חלק מאותיותיו, ולכן אפשר לחזור ולכתוב את האותיות הראשונות אחר האותיות האחרונות הקיימות כבר (באר יצחק יו"ד כא; מהר"ם שיק יו"ד רסח).

שאר שמות

שאר השמות הקדושים, נחלקו בהן אחרונים:

• יש סוברים שאף אותם יש לכתוב כסדרן, שהושוו השמות כולן לכמה דינים (גינת ורדים או"ח ב יב; ספר יהושע יו"ד נו, בדעת בית יוסף או"ח לב נב, בשם ר"י אסכנדרני ורמ"א שם), ולכן בקשירת רצועות התפילין (ראה ערכו) של יד ושל ראש, שנרמז בקשרים שם שדי, יקשרן לפי סדר אותיות השם (ראה ערך תפילין. בית יוסף שם, בשם ר"י אסכנדרני; רמ"א שם).

• ויש סוברים ששאר שמות נכתבים שלא כסדרן (זרע אמת ב קכ, בדעת הגינת ורדים שם; כן משמע מחידושי רבי עקיבא איגר יו"ד רעו יא, בדעת נודע ביהודה תנינא יו"ד קעא; כוכב מיעקב א כב).

הערות שוליים