מיתות בית דין

ארבעה אופני עונשי מוות, שבהם היו בית דין ממיתים את הנידונים למיתה, כל אחד ואחד במיתה שהוא חייב בה לפי חומרת העבירה שעבר.יש אומרים שדרוג המיתות הוא: סקילה, שריפה, הרג, חנק, ויש אומרים: שריפה, סקילה, חנק, הרג.

הרמב"ם מונה שלושים ושש עבירות שחייבים עליהם מיתת בית דין: סקילה - 18; שריפה - 10; הרג - 2; חנק - 6. יש שמנו יותר ויש שמנו פחות.

"חייבי מיתת סקילה", כגון: הבא על אמו, המגדף, בעל אוב, המסית, המדיח, המכשף ועוד.

"חייבי מיתת שריפה", כגון: בת כהן שזינתה, הבא על חמותו, הבא על בתו ועוד.

"חייבי מיתת הרג", כגון: הרוצח, אנשי עיר הנדחת. יש אומרים, כי גם מכשף, נביא שקר והמתנבא בשם עבודה זרה - מיתתם בהרג, אך אין הלכה כמותם.

"חייבי מיתת חנק", כגון: המכה את אביו או את אמו, הגונב נפש מישראל, זקן ממרא, הבא על אשת איש ועוד.

תנאי עונש מיתת בית דין: א. העובר יעבור בזדון; ב. שני עדים הכשרים להעיד יראו את מעשה העבירה ביחד ויעידו עליו ביחד בבית הדין; ג. העבירה תבוצע אחר התראה. כלומר: עושה העבירה יוזהר לפני עוברו את האיסור, שיפרוש מהמעשה אשר הוא עומד לעשותו, כי הוא מעשה אסור, וכי עונשו - אם יעבור - הוא כך וכך; ד. העבירה תבוצע סמוך להתראה, דהיינו "תוך כדי דיבור", שהוא בכדי אמירת המילים: "שלום עליך רבי", שאם לא כן, יש לחשוש שמא שכח את ההתראה; ה. שהעובר יקבל את ההתראה ויתיר עצמו למיתה ויאמר: "על מנת כן אני עושה"; ו. בית דין מוסמך יחייב את עובר העבירה.

במשנה (מכות ז, א) מובא: "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע (המוציאה משפט מוות פעם בשבע שנים), נקראת חובלנית, רבי אלעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה".

לדעות אלו, בתי הדין צריכים להמנע מלדון אנשים לעונש מוות, על ידי הקפדה חמורה על דיני הראיות, ועל ידי חיפוש צד זכות לכל נאשם.

"רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין, לא נהרג אדם מעולם", וזאת על ידי שהם היו מרבים בחקירות העדים ובבדיקתם, עד שהייתה נמצאת עדותם בלתי מכוונת, והיה הנאשם יוצא זכאי בדינו.

"רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הן מרבין שופכי דמים בישראל". כלומר: רבן שמעון בן גמליאל חולק על גישתם של רבי טרפון ורבי עקיבא, שכן גישה זו מביאה לידי ריבוי רוצחים בישראל, הואיל ואנשים לא יפחדו מן הדין.