מיתת האדון

הגדרה[עריכה]

עבד עברי משתחרר במיתת אדונו (הוזכר בקידושין יד:, הסוגיא בקידושין יז:).

מקור וטעם[עריכה]

במהותו חקרו האחרונים האם הוא שחרור, או שאין לו למי לעבוד (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה עבד עברי (אות א), שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קכב).וכתב הקונטרסי שיעורים (קידושין טו-ח) שאינו קניין שמקנה את העבד לעצמו, אלא הוא רק יציאה, משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים^[1].

הנכס[עריכה]

הנכסים הנקנים הם עבד עברי לעצמו.

מיתת האדון מוציאה לחירות רק אמה עבריה, נרצע, נמכר לעכו"ם, או כשאין לאדון בן (קידושין יז:). ובטעם שבמקרים אלו לא מועילה ירושה (שהעבד יעבוד את היורש) ביאר הקונטרסי שיעורים (טו-ד) שעבד עברי אינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים^[2].

אך כשיש בן, העבד (אם אינו נרצע או נמכר לעכו"ם) עובד את הבן. המנחת חינוך (מב) כתב שאינו מדין ירושה ממש, אלא מגזירת הכתוב, והברכת אברהם (קידושין עז בדפיו) והזרע אברהם (כג-י) כתבו שהוא כן ירושה (דן בזה מנחת נתן קידושין מט).

פרטי הדין[עריכה]

הענקה במיתת האדון - חקר הרוגאצ'ובר האם החיוב על האדון המת, והבן משלם בשבילו, או שמתחילה החיוב על הבן (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה הענקה של עבד עברי).

הערות שוליים[עריכה]