מסכת דמאי

המסכת שלישית בסדר זרעים במשנה. כשאר המסכתות בסדר זרעים (למעט מסכת ברכות) לא נכתב עליה תלמוד בבלי, אלא רק תוספתא ותלמוד ירושלמי. המסכת עוסקת בענייני דמאי- פירות הנלקחים מעם הארץ, שאינו נאמן שמפריש תרומות ומעשרות (פירוש המילה "דמאי" הוא "זה מה?").

מיקומה[עריכה]

הרמב"ם בהקדמתו למשנה מסביר שלעניים יש זכות בדמאי, בלי שתוקן, ולכן באה מסכת זו אחרי מסכת פאה העוסקת במתנות עניים. ויש שמסבירים שכיוון שבפרק האחרון במסכת פאה נאמר ש"בן לוי נאמן לעולם" ואינו חשוד על תרומת מעשר הגם שהוא עם הארץ, נסמכה לה מסכת דמאי העוסקת בנאמנותם של עמי הארצות על תרומות ומעשרות. ישנה שיטה על פיה המסכתות מסודרות על פי גודלן, ועל פי שיטה זו נסדרה מסכת דמאי לאחר מסכת פאה מפני שהיא אחריה בגדול (הרב ראובן מרגליות בספרו "יסוד המשנה ועריכתה").

תוכן המסכת[עריכה]

• פרק א – הקלות בדיני דמאי.
• פרק ב – אימתי חייבים לעשר את הדמאי.
• פרק ג – מי מותר באכילת דמאי, מי אסור ומה עושים כדי לא להכשיל אחרים באכילה.
• פרק ד – מתי עם הארץ נאמן לומר על פירותיו שהם מעושרים.
• פרק ה – כיצד מפרישים תרומות ומעשרות בדמאי.
• פרק ו – דיני אריס וחוכר.
• פרק ז – כיצד נזהרים מאכילת טבל.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• תוכן המסכת בויקיטקסט
• מבחן במסכת דמאי