מעשה דרש"י (מליחה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
הכינוי מעשה דרש"י מתייחס למקרה שהביאו בעלי התוס' במסכת חולין דף קיב עמוד ב בתוס' ד"ה ודגים רפו קרמייהו. במקרה המתואר, בשר ששהה במלח זמן שראוי להוציא ממנו את הדם ולהתירו, ואח"כ ניתן בתוך גיגית, עם המלח שעליו, ובמשך הלילה המשיכו נוזלים להיפלט מהבשר לתוך הגיגית, ושהה הבשר בתוכם עם המלח. לכאורה, היה מקום לאסור בשר זה, משום שיש מקום לחשוב שהמלח המשיך במשך הלילה בפעולתו ושאב דם נוסף מהבשר, והבשר שרה עם המלח בתוך הדם, וחזר ונבלע בו, שהרי מלוח כרותח. בכל זאת זאת, רש"י הורה להתיר את הבשר, שכיון שהבשר כבר שהה במלח פרק זמן שראוי להכשירו, אם כן הנוזלים שהמשיכו להפלט מהבשר אחר כך אינם דם אלא מוחל מותר בעלמא.[1]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ תוספות חולין דף קיב/ב והיכא ששהה הבשר במלח כשיעור צליה על דף אחד ואח"כ הושם בגיגית ושהה שם כל הלילה ואחר כך נמצא הכלי מלא מיץ מן המליח שיצא מן הבשר אירע מעשה בביתו של רש"י והשיב דמאחר ששהה הבשר במלח כדי שיעור קודם שהושם בכלי אין המים הנמצאים בכלי מין דם אלא מוחל בעלמא וכן נראה ותדע שאותו המוחל הוא היתר מיד כששהה שיעור צליה הוא מותר להדיחו ולבשלו בקדרה אע"פ שלא נפלט ממנו המוחל היוצא אח"כ ואין לאסור נמי המוחל מחמת המלח שעל הבשר שנמחה בתוכו דאם מכח זה באנו לאסור בשר הנופל באותו מוחל לפי שיש בו רוב מלח שעל הבשר ואין נאכל מחמת מלחו ליחשב כרותח ואוסר את הבשר א"כ גם מטעם זה יאסר כל הבשר שבעולם כשמניחין אותו בתוך הכלי להדיחו שנמחה המלח שעל הבשר במים דמה לי מים מה לי מוחל כיון דשניהם של היתר אלא צריך לומר שהדם שבמלח מתייבש בו ואין בו כח ליבלע בבשר אלא עומד במקומו אע"פ שנמחה בתוך אותו מוחל כמו שפי' גבי אותן גומות שבבשר דמה לי גומא מלאה ציר ומה לי כל הבשר בתוך הציר או מטעם שפסק כח המלח מחמת שהפליט הבשר ולא חשיב כרותח כדפרישית לעיל ומ"מ אין להקל שכבר נהגו העם איסור.