מצוות בפעולה ומצוות בתוצאה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
הגדרה[עריכה]
חילוק בין מצוות שהאדם מצווה לעשותן, לבין מצוות שהאדם מצווה שיקוימו (בסוגיא זו האריכו הקובץ שיעורים ח"ב כג-ו, והעיון בלומדות יג).
דוגמא למצוות בפעולה: לולב, שמצווה ליטול אותו (ולא שיהיה נטול).
דוגמא למצוות בתוצאה: פדיון שבויים, שהמצווה היא שהשבוי יהיה פדוי (ולא הפדייה עצמה).
החילוק[עריכה]
כל המצוות מתחלקות למצוות בפעולה (כגון לולב, שמצווה לנוטלו) ומצוות בתוצאה (כגון פריעת בעל חוב, שמצווה שהכסף יהיה אצלו) (והמפענח צפונות הוסיף בכמה מקומות צד שלישי של שלילה, כגון במילה - מצווה למול, להיות מהול, או לא להיות ערל (ו-כד). וכן שילוח מצורע - מצווה לשלחו, שיהיה מחוץ למחנה, או שלא יהיה במחנה (יג-ט-א)).ובהרבה מצוות דנו האחרונים האם הן בפעולה או בתוצאה:
- מצוות בפעולה: שופר (קובץ שיעורים ח"ב כג-ו), אכילת קרבן פסח ומצה (בית הלוי ח"ג נא-ג), שריפת שיער נזיר ומצורע (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קבורה גניזה שריפה).
- מצוות בתוצאה: וביערת הרע, פריעת בעל חוב, פדיון שבויים (קובץ שיעורים ח"ב כג-ו), אכילת קודשים (בית הלוי ח"ג נא-ג), הדלקת נרות המנורה (גר"ח על הרמב"ם ביאת מקדש ט-ז ד"ה והנראה (בדעת הרמב"ם)), גניזת עבודה זרה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קבורה גניזה שריפה), אגד לולב לרבי יהודה (ברכת אברהם סוכה יא: סימן "הידור מצווה ואגד לולב" יא בשם הגרי"ז), משלוח מנות (המידות לחקר ההלכה י-יח).
- מצוות שנחלקו (או חקרו) האם הן בפעולה או בתוצאה: השבתת שאור (מנחת חינוך (ט-א [א]: מחלוקת ראשונים, גר"ח חמץ ומצה א-ג: מחלוקת רבי יהודה וחכמים, וכן דן בזה המידות לחקר ההלכה י-ג), מילה (מפענח צפונות יג-ח, והוסיף צד שלישי: שלא יהיה ערל), פרו ורבו (מנחת חינוך א-ב [יד]: תוצאה, תוס' (שהביא שם): פעולה), לבישת ציצית (קובץ שיעורים כתובות רנ מסתפק בזה), תפילין (ברכת אברהם סוכה ליקוטים עמוד ערב אות י: המצווה בתוצאה, דהיינו שהתפילין מונחים עליו. מפענח צפונות יב-טו-ג: בשל ראש המצווה בתוצאה ובשל יד בפעולה), כתיבת ספר תורה (מנחת חינוך תריג-א, המידות לחקר ההלכה טו-יג), נטילת לולב (ביכורי יעקב תרנב בסופו, מקראי קודש סוכות ח"ב א. חזון איש או"ח קמט-ב: המצווה בתוצאה. קובץ שיעורים ח"ב כג-ו: המצווה בפעולה), עשיית מעקה (עיון בלומדות יג), הדלקת נר שבת (עיון בלומדות יג), הדלקת נר חנוכה (ברכת אברהם סוכה ליקוטים עמוד רסא אות א), קריעה על מת (שפת אמת שבת קה: ד"ה ואעפ"י), תגלחת נזיר ומצורע (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה תגלחת נזיר: מצווה גם בפעולה וגם בתוצאה), קבורה (המידות לחקר ההלכה טו-סט), צדקה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה צדקה: מצווה גם בפעולה וגם בתוצאה), מתנות לאביונים (בפורים) (באר היטב או"ח תרצה-ז), גמילות חסד (מהקובץ שיעורים (ח"ב כג-ו) משמע שמצוות שבין אדם לחבירו הן בתוצאה (לגבי פריעת בעל חוב ופדיון שבויים). וכן כתב האתוון דאורייתא (יג ד"ה והנה). אמנם הגר"ש שקאפ כתב שבכל מצוות גמילות חסד יש מצווה בכל פעולה שהאדם עושה בשביל חבירו, גם אם התוצאה עדיין לא נעשתה, כגון בהשבת אבידה - אפילו לקיחתה ממקום האבידה היא כבר מצווה, גם קודם שהחזירה לבעליה (שערי יושר א-ז בסופו בד"ה ועפי"ז. ומשער אפרים ומחנה אפרים שהביא שם משמע שחולקים עליו). וכן לעיל בסמוך הבאנו שדנו לגבי מתנות לאביונים בפורים). {{מקור|
נפק"מ בין מצוות בפעולה למצוות בתוצאה:
- כאשר מקיים רק את הפעולה או רק את התוצאה - אלו כמובן הנפק"מ הפשוטות ביותר. כגון מי שלא היה לו חמץ כלל (יש רק את התוצאה), וכן נולדו לו בנים ומתו (יש רק את הפעולה) (חמץ: משנה ברורה תמה-י - לכתחילה ישאיר כזית כדי לבער. פרו ורבו: מנחת חינוך א-א [יד] (ד"ה והנה) מביא שלא יצא ידי חובה, ומוכיח מזה שהמצווה בתוצאה).
- זמן המצווה - עשה את הפעולה בזמן שחיוב המצווה עדיין לא חל, אך התוצאה קיימת גם בזמן החיוב: במצוות בפעולה לא יצא יד חובה ובמצוות בתוצאה יצא. כגון בימינו שאנו שורפים את החמץ קודם שעה שביעית - האם אנו יוצאים ידי חובת "תשביתו שאור" דאורייתא (מנחת חינוך ט-א [א] ד"ה לפי), וכן הוליד בנים בגויותו ונתגייר (מנחת חינוך א-א [יג] ד"ה ואם גוי).
- שליחות פסולה - כגון בשליח גוי, פעולת המצווה אין בו, שהרי הוא פסול, אך תוצאה על כורחך יש בו, כגון השולח צדקה ע"י גוי, שלא נחשב שנתן את הצדקה, אך כמובן שלעני יש עכשיו כסף (קובץ שיעורים כג-ו).
- מצוות צריכות כוונה - לשיטת הקובץ שיעורים, שסובר שהחיסרון במצווה בלא כוונה הוא שנחשב כאילו המעשה נעשה מאליו ולא האדם עשאו, ע"פ זה כתב שבמצוות בתוצאה, קיים את המצווה אפילו אם לא התכוון (גם לדעה שמצוות צריכות כוונה) (וכן כתבו סברא זו ספר המקנה נג-ג ד"ה ובזה, מנחת חינוך א-ג [כט] ד"ה וידוע, בית הלוי ח"ג נא-ג לגבי אכילת קודשים).
- מצווה הבאה בעבירה - הדין שמצווה שהתקיימה ע"י עבירה אינה מצווה, נאמר רק במצוות של פעולה, אך במצוות של תוצאה, כגון הוליד בן ממזר, וכן המל (מילה שלא בזמנה) בשבת, כיוון שסוף סוף התוצאה נעשתה, קיים את המצווה[1] (עונג יום טוב ל בסוף הסימן ד"ה אחרי, קובץ שיעורים כתובות רמט, קובץ הערות יא-א).
- גרמא - קיום ע"י גרמא מועיל רק למצוות בתוצאה, שהרי התוצאה התקיימה בגרמתו, אך לא למצוות בפעולה, כי עדיין לא נחשב שעשה את המעשה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה בגדי כהונה הקורע מעיל. אמנם הר צבי על טור או"ח רסג הסתפק אולי גם במצוות עשה של פעולה יוצא ידי חובה בגרמא).
- שלא כדרך - במצוות בתוצאה, כגון אכילת קרבן, שהעיקר שהקרבן יאכל (ולא שהאדם יאכל), יצא ידי חובה גם בשלא כדרך, כי אעפ"כ התוצאה נעשתה (בית הלוי ח"ג נא-ד)[2].
- פחות מכשיעור - במצוות בתוצאה אין צריך שיעור, ולכן באכילת קרבן אין צריך כזית, שהעיקר שהקרבן נאכל, אך אכילת מצה צריך כזית, כי צריך שהאדם יאכל (בית הלוי ח"ג נא-ד)[3]{{מקור|}.
- מצווה בו יותר מבשלוחו - י"א שלא נאמר דין זה על מצוות שעיקרן בתוצאה (מנחת אשר לך לך סי' ט"ו אות ב')
ראה גם[עריכה]
איסורים בפעולה ואיסורים בתוצאה (שם דנו באותו חילוק לגבי עבירות)
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ע"ע מילה#מקור_וטעם (ד"ה במהותה) שיש חולקים וסוברים שהמצווה בפעולה.
- ↑ אמנם יש דעה שמצוות אכילת קודשים היא בפעולה, הובאה בערך אכילת קודשים#מקור_וטעם ד"ה מהות המצווה.
- ↑ אמנם יש דעה שמצוות אכילת קודשים היא בפעולה, הובאה בערך אכילת קודשים#מקור_וטעם ד"ה מהות המצווה.