מקדש מעט

כינוי לבתי כנסיות ובתי מדרשות. בדברי הנביא יחזקאל: "ואהי להם למקדש מעט" מצאו חכמינו, שכוונתו היתה לבתי כנסיות ובתי מדרשות, שהם בתי מקדש בזעיר אנפין.

ערכה של תפילה הנאמרת בבית כנסת, רב הוא. לכן, גם מי שאינו מוצא מניין והוא מתפלל ביחידות, ישתדל להתפלל בבית הכנסת, מפני שהמקום קבוע לקדושה והתפילה מתקבלת שם ביותר.

מצוה למהר לבית הכנסת, שנאמר (הושע ו, ג): "נרדפה לדעת את ה'", וכן נאמר (תהלים קיט, לב): "דרך מצותיך ארוץ". אבל כאשר אדם יוצא מבית הכנסת, אסור לו לרוץ או למהר, אלא אם כן הוא הולך לדבר מצוה או ללמוד תורה.

כאמור, קדושת בית הכנסת היא מעין קדושת בית המקדש, ומוזהרים אנו לירא מה' השוכן במקומות אלו, שנאמר (ויקרא יט, ל): "ומקדשי תיראו". חובה היא איפוא לנהוג כבוד, דרך ארץ וקדושה כלפי "מקדש מעט". אין להקל בו ראש ואין לדבר בו שיחות בטלות.

אין נכנסים לבית הכנסת כדי להסתתר בו מפני החמה, הצינה או הגשמים. אם עליו להכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לחברו וכדומה, יאמר תחילה פסוק או דבר תורה ואחר כך יקרא לחברו. אם אינו יודע לומר פסוק וכדומה, ישב שם מעט, כי גם הישיבה בבית הכנסת היא מצוה.

אם לבית הכנסת יש שני פתחים, אין להשתמש בבית הכנסת כמקום מעבר, כדי לקצר את דרכו, כלומר, שיכנס בפתח אחד ויצא בפתח השני. אולם, אם נכנס באחד מפתחי בית הכנסת כדי להתפלל או ללמוד, מצוה לצאת בפתח השני, לאחר הלימוד או התפילה, כדי שיהיה נראה כמחבב את המקום.

אין אוכלים, שותים או ישנים בבית הכנסת. אנשים הלומדים תורה בקביעות בבית הכנסת, מותר להם לאכול ולישון שם, כדי שלא יאלצו ללכת למקום אחר ויתבטלו מלימודם.