מקלקל

עשיית מלאכה בשבת לתכלית של קלקול והשחתה בלבד.

כוונת התורה באומרה: "לא תעשה כל מלאכה", נמסרה למשה בתורה שבעל פה; ובמסורת זו נאמר, שכל שלושים ותשע המלאכות שהוצרכו למלאכת בניין המשכן במדבר וכל המלאכות הדומות להן נכללות באיסור מלאכה בשבת.

ואמנם, לא רק את מהות המלאכות למדו חז"ל ממלאכת המשכן, אלא גם את איכות עשייתן. במלאכת המשכן נאמר שהיא "מלאכת מחשבת", כלומר: מלאכת אומנות; לפיכך כל מלאכה שאינה נעשית בדרך עשיית מלאכת מחשבת, אינה אסורה בשבת מן התורה, ואין צריך לומר שאין חייבים עונש או קרבן על עשייתה.

אחד מתנאי "מלאכת מחשבת" הוא, שהמלאכה תיעשה לשם תיקון. העושה מלאכה בדרך קלקול - פטור. הוא שאמרו חכמים: "כל המקלקלים - פטורים".

לדוגמא: החובל והוציא דם מבעל חיים לצורך הדם - חייב, אך אם חבל דרך השחתה - פטור.

דוגמא נוספת: המחתך עורות - חייב, אך אם חתך כדי לקלקל - פטור.

דוגמא נוספת: המבעיר - חייב, אך אם הב�יר על מנת לשרוף - פטור, כי אינו חייב, אלא אם כוונתו לתקן, כגון: המבעיר אש כדי לחמם את הבית או כדי לבשל תבשיל או כדי להאיר וכיוצא בזה.

אמנם המקלקל על מנת לתקן - חייב; ועל כן, הקורע על מנת לתפור ולתקן - חייב (כגון: חייט החותך את הבד כדי לתפור ממנו בגד); וכן הסותר על מנת לבנות - חייב; וכן המוחק על מנת לכתוב במקום המחוק - חייב; כי כל אלו הנם מקלקלים שסוף כוונתם לתקן.

חכמים גזרו גם על מלאכות שנעשות דרך קלקול ואסרום.

בחובל ומבעיר[עריכה]

לדעת רבי אבהו בחובל ומבעיר גם המקלקל חייב‏^[1]. לעומת זאת רבי יוחנן סובר שגם במלאכות אלה מקלקל גמור פטור, ורק המבעיר שצריך את האפר והחובל שצריך את הדם חייבים. הרמב"ם פסק כרבי יוחנן.

הערות שוליים[עריכה]