מרא דאתרא
|
|
מרא דאתרא, מארמית "אדון העיר" הוא הרב המקומי או החכם הגדול ביותר באותו אזור. מבחינת ההלכה היהודית החלטותיו מחייבות את אנשי מקומו בזמן כהונתו.
סמכות רב היישוב[עריכה]
השופט העליון אליקים רובינשטיין בבג"ץ 2957/06 דן בנושא "סמכות הפסיקה של רב ביישוב" וכך הוא אומר: " מעמדוֹ של רב הישוב, "מרא דאתרא", כפוסק הלכה לבני מקומו מוכר בתחום התורני [1] אך כאמור גם בחוק הישראלי (לעיל), ובפסיקת בית משפט זה (בית המשפט העליון) . [2] הנושא שלפנינו ( ענין המקווה) , כפי שנאמר גם בהחלטתנו מיום 27.4.06, הוא נושא הלכתי מובהק. בכגון דא מעניק המשפט העברי לרב הישוב סמכות רחבה "כיון שהסמכות והנאמנות לרב המקומי ניתנה לו מידי הציבור המקומי, הרי שבכך מצטמצמת מאוד אפשרות הערעור על פעולותיו בפני גורמי חוץ" [3], אלא אם חרג בבירור מתפקידו [4]. אם כך הדברים בהשגות בענייני הלכה המופנות לאינסטנציה רבנית אחרת [5], כל שכן ביחס לנטיה להתערבותן של הערכאות האזרחיות, שעניינים אלה אינם בתחום מומחיותן. רוח זו עולה גם מסעיף 4(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000, לפיו סמכות בית המשפט לדון בעתירה מינהלית חלה גם על "החלטה של מועצה דתית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט רב מקומי" (ההדגשה הוספה - א"ר). סייג זה אמנם אינו שולל את סמכות בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לדון כנדרש בסמכויות כל גוף מינהלי הפועל על פי דין, והרבנות הראשית והמקומית והמועצה הדתית בכלל זה, והוא אף עושה כן לפי הצורך המשפטי, אך ניתן לראות בדברים מעין "קריאת כיוון" לגבי היקף ההתערבות בתחום שבאופיו הוא הלכתי.
פסק דינו בנושא הקמת המקווה גם כלל פיסקה באשר לתפקידו של המרא דאתרא: " מקווה טהרה חדש עמד להיבנות ביישוב אלקנה. העותרים, אנשי חב"ד המתגוררים ביישוב, מבקשים לחייב את המשיבים לבנות את המקווה באופן העונה גם על הדרישות ההלכתיות של הנוהגים במנהג חב"ד. לטענתם ראשי הישוב נוקטים נגדם בגישה מפלה ודווקנית, שמטרתה הדרת קהילת חב"ד מהישוב. המשיבים טוענים כי ההכרעה בסוגיית בניית המקווה, כמוה כהכרעה בכל שאלה הלכתית, מסורה היא לרב המקום והוא בעל הסמכות להורות על אופן בניית המקווה ( ההדגשה לא במקור). "
ההחלטה האחרונה של בית המשפט העליון ניתנה ביום 26 אפריל 2006 והיא קבעה: "העותרים והמשיבה 2 ( המועצה הדתית אלקנה) הביעו הסכמתם לשוב להליך של הכרעה בשאלה הלכתית (ובשאלה כזאת מדובר) בפני הרב מרדכי אליהו, כפי שהוסכם בשעתו. הצדדים יגישו בתוך 30 יום הודעות משלימות, וזאת לאחר קיומו של הליך זה. לאחר מכן יינתן פסק דין ככל הנחוץ. צו הביניים יעמוד בתוקפו למשך תקופה זו. רשמנו לפנינו, בלא הבעת עמדה באשר לתוצאה, כי העותרים מתחייבים לממן כל תוספת אם כך יוחלט.". באתר בית המשפט העליון כתוב ביום 23 דצמבר 2007 כי התיק נסגר.
הקשר לסמכות הרבנות הראשית[עריכה]
הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת אלון שבות דן במהות התפקיד של המרא דאתרא בימינו, במאמרו לרגל שבעים שנה ליסוד הרבנות הראשית לישראל ומשיב בתשובה לשאלה : "האם הרבנים הראשיים הם "מרא דאתרא?
אין גם כל בסיס הלכתי לחייבם לעשות כן. בדרשה שנשא לפני אנשי "המזרחי" באמצע שנות החמישים, תמך מו"ר "הרב" [זצ"ל] (הגרי"ד סולובייצ'יק) בתקיפות בסמכותה של הרבנות הראשית, כשהוסיף ומנה מספר דוגמאות כדי להוכיח שמבחינה היסטורית, גם כאשר תלמידי חכמים גדולים יותר ישבו בשכנותו, דעתו של ה"מרא דאתרא" היא שהייתה קובעת בכל הנוגע להכרעה ההלכתית. ברם, האיך שלא היה המצב ההיסטורי, יהא הנושא אשר יהא, יקשה עלינו מאד ליישם עיקרון זה בנדון דנן, מכיוון שעצם זיהויו של הרב הראשי עם ה"מרא דאתרא" הוא-הוא המוטל בספק. גם הדוגלים בסמכות התורנית המרכזית, נאלצים עדיין להתמודד עם שאלת היסוד של "מי בראש" - מי מוגדר ככזה, על ידי מי וכיצד. רק כאשר יהיה קונצנזוס סביר בשאלת דרך המינוי הראויה, יוכל נושא משרה זו להיחשב כגוף בעל משקל הלכתי. בהיעדרו, הכותרת מותירה עדיין חלל גדול שטרם נתמלא".
היום, המרא דאתרא, הוא הרב של מקום: העיר, המושבה, הקיבוץ אן המושב. לפי ההלכה הוא בעל הסמכות העליונה במקום מושבו. הרב נבחר על בסיס תחיקה השרירה עדין מתקופת המנדט הבריטי.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ (ראו בין היתר שו"ת ציץ אליעזר לר' אליעזר יהודה ולדינברג (ירושלים בימינו), חלק י"ח, סימן נ'; שו"ת מנחת יצחק לר' יצחק יעקב וייס, חלק ה', סימן צ"ג "כי ענין המקוה שייכים רק להרב מרא דאתרא" (כך במקור; ההדגשה הוספה - א"ר); י' בלס, "חסינותו של מרא דאתרא", תחומין כ"ב (תשס"ב) 21, 31),
- ↑ (ראו ע"א 6024/97 פרדריקה שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג(3) 600, המחלוקת שבין השופט, כתארו אז, חשין, עמ' 622 והשופט אנגלרד, עמ' 644-643); בג"צ 1514/01 יעקב גור אריה נ' הרשות השנייה לטלויזיה, פ"ד נה(4) 267, 281 - השופטת דורנר)
- ↑ בלס, שם, עמ' 31
- ↑ עמ' 32
- ↑ ראו גם נספח מש/4 לתגובת המשיבה 2 מיום 24.4.06, לפיו נמנעו רבנים חשובים מהתערבות בשיקול דעתו של המרא דאתרא במקומם ובשעתם; שם מצוטטים שו"ת חת"ם סופר, הרב י"ש אלישיב, הרב אי"ל שטינמן, וכך עולה גם מדברי הרב מ' אליהו ראו להלן
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אליקים רובינשטיין, סמכות הפסיקה של רב היישוב - חנן חסן ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון-האגף לפיתוח מבני דת, בג"ץ 2957/06 מיון 17 ביולי 2006
- הרב דר' אהרן ליכטנשטיין, הרבנות הראשית לישראל: מבט הלכתי עכשווי, מתוך: הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה ,הוצאת "היכל שלמה" תשס"ב, מובא באתר "דעת" - אתר לימודי יהדות ורוח.
- יהונתן בלס, - "חזקת הכשרות" ורמת המהימנות של הרָשות הציבורית, אתר משרד המשפטים - המחלקה למשפט עברי - המרכז להוראת המשפט העברי ולימודומכללת "שערי משפט", פרשת קרח, תשס"א. - על מהימנות המרא דאתרא
- הרב משב צוריאל, עשה לך רב אתר ישיבה - קרית הישיבה בית אל - השער לעולם התורה - על הקשר בין "עשה לך רב" לבין "המרא דאתרא"