משואות
|
|
הדלקת לפידי אש בראשי ההרים, כדי להודיע שנתקדש החודש.בראשונה היו מודיעים באיזה יום קידשו בית דין את החודש על ידי הדלקת לפידי אש בראשי ההרים[1].כיצד היו משיאין משואות? מביאים מוט ארוך של ארז, ומקלות עץ דקים, ועצי שמן, ונעורת של פשתן, וקושרם בחבל בראש המוט, ועולה לראש הר הזיתים ומדליק בהם אש, ומוליך ומביא את המוט הבוער מצד אל צד, ומעלה ומוריד אותו, עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כך בראש הר סרטבא, וכך היו עושים העומדים בהר גרופינא ובהר חוורן ובהר בית בלתין; ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד את המוט הבוער, עד שהיה רואה את העיר פומבדיתא שבבבל כמדורת אש, שכן כל אחד ואחד היה נוטל אבוקה ועולה לראש גגו, לפרסם את קידוש החודש, וכך היו יודעים גם המשיאים בבית בלתין, שבני בבל ראו כבר את משואותיהם והם מוסיפים להפיץ את הודעת קידוש החודש במקומותיהם.בתקופה מאוחרת יותר (משום מעשה שהיה[2]) ביטלו חכמים את המשואות, והתקינו שיהיו שליחים יוצאים להודיע באיזה יום קידשו בית דין את החודש.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ 1. בגמרא (ר"ה כג, א) מובאת ברייתא: "אין משיאין משואות אלא על החודש שנראה בזמנו לקדשו, ואימתי משיאין? לאור עיבורו", כלומר, שלא היו משיאין משואות אלא כשקידשו בית דין את החודש ביום שלושים, ואז היו משיאין ביום שלושים בערב, להודיע שהחודש שעבר היה חסר - בן עשרים ותשעה יום, והיום שעבר היה ראש חודש. ואם יום השלושים שנתקדש בו החודש חל להיות ביום שישי, היו משיאין משואות במוצאי שבת. אבל אם לא נתקדש החודש אלא ביום השלושים ואחד, לא היו משיאין משואות כלל, וכך ידעו, שאם אין משואות, ראש חודש הוא ביום השלושים ואחד.
- ↑ 2. שפעם אחת עיברו בית דין את החודש, היינו קבעו ראש חודש ביום השלושים ואחד, ולא היו צריכים למשואות, כנזכר לעיל (הערה 1), אבל הכותים השיאו משואות ביום שלושים בערב והתעו את ישראל לחשוב שנתקדש החודש ביום השלושים.