נחלת שבט יהודה

מפת חלוקת הארץ לשבטים - נחלת שבט יהודה: בכתום למטה מקור:ויקישיתוף, יצר: יוסי הראשון, כיתוביות בעברית: ברי"א ודניאל צבי

נחלת שבט יהודה נקבע על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. קלאי מציין כי התיאור של גבול שבט יהודה הוא מן הברורים ביותר. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו:"גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון.

בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.

תאור הנחלה[עריכה]

וכך נאמר בספר יהושע: " וַיְהִי הַגּוֹרָל, לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם: אֶל-גְּבוּל אֱדוֹם מִדְבַּר-צִן נֶגְבָּה, מִקְצֵה תֵימָן. וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח, מִן-הַלָּשֹׁן, הַפֹּנֶה נֶגְבָּה. וְיָצָא אֶל-מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, וְעָלָה מִנֶּגֶב, לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה, וְנָסַב הַקַּרְקָעָה. וְעָבַר עַצְמוֹנָה, וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם, והיה (וְהָיוּ) תֹצְאוֹת הַגְּבוּל, יָמָּה; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל נֶגֶב. וּגְבוּל קֵדְמָה יָם הַמֶּלַח, עַד-קְצֵה הַיַּרְדֵּן; וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה, מִלְּשׁוֹן הַיָּם, מִקְצֵה, הַיַּרְדֵּן. וְעָלָה הַגְּבוּל, בֵּית חָגְלָה, וְעָבַר, מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה; וְעָלָה הַגְּבוּל, אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן. וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה, מֵעֵמֶק עָכוֹר, וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל-הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר-נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים, אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל; וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל-מֵי-עֵין שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל-עֵין רֹגֵל. וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן-הִנֹּם, אֶל-כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב--הִיא, יְרוּשָׁלִָם; וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-רֹאשׁ הָהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי גֵי-הִנֹּם יָמָּה, אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק-רְפָאִים, צָפוֹנָה. וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר, אֶל-מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, וְיָצָא, אֶל-עָרֵי הַר-עֶפְרוֹן; וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה, הִיא קִרְיַת יְעָרִים. וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה, אֶל-הַר שֵׂעִיר, וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף הַר-יְעָרִים מִצָּפוֹנָה, הִיא כְסָלוֹן; וְיָרַד בֵּית-שֶׁמֶשׁ, וְעָבַר תִּמְנָה. וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל-כֶּתֶף עֶקְרוֹן, צָפוֹנָה, וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה, וְעָבַר הַר-הַבַּעֲלָה וְיָצָא יַבְנְאֵל; וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל, יָמָּה. וּגְבוּל יָם, הַיָּמָּה הַגָּדוֹל וּגְבוּל; זֶה גְּבוּל בְּנֵי-יְהוּדָה, סָבִיב--לְמִשְׁפְּחֹתָם.(ט"ו,א'י"ב').

הגבול הדרומי[עריכה]

הגבול מוגדר על ידי נקודות. מדבר צין הוא אזור רחב ואפשר להניח את קיומו בשני מקומות או שהשם מתייחס לשטח רחב מאוד. עם המדבר קשור לאדום הרי הוא במזרח ואם לקדש ברנע הרי הוא במרכז. מכל המקום, תחילת הגבול היא "מקצה ים המלח". התוספת "לשון" אולי מתיחס ללשון במזרח ים המלח, קצת צפונה יותר. משם יורד הגבול למעלה העקרבים המזהה גם היום עם "נקב צפי". בספר יחזקאל מצויינת "תמר" - אולי "עין חצב" - היום חצבה.

קדש ברנע מזוהת עם "עין-קודיס וניל קדיראת. המשך הגבול הוא עם נחל מצרים הוא "ואדי אל עריש" עד הים.

הגבול המערבי[עריכה]

הוא לכאורה פשוט: "הימה" הוא הים התיכון. קלעי סבור כי דווקא תאור גבול זה היא "מלאכותית", שכן הנחלה לא הגיע לקרבת הים. תחום זה היה, רוב הזמן, בידי הפלישתים, המצרים ואחרים.

הגבול הצפוני[עריכה]

הגבול הצפוני גובל בנחלת שבט דן ובנחלת שבט בנימין ומכאן חשיבות הדיוק בהתווית הגבול. ההתחלה היא משפך נהר הירדן לים המלח, מגיע עד "עמק עכור" - מזוהה עם "וואדע נעימה" - צפונה מיריחו, למעלה אדומים - המוכר כ"טלעת א-דם", מגיע למעין, המוכר גם היום: "עין שמש" - מזרחית לכפר הערבי "אל-עיזריה", המשך לעין רוגל היא "דיר איוב" וגי בן הינום - שניהם דרומית לעיר דוד - ירושלים.

מכאן יורד הגבול מפרשת המים מערבה: עמק רפאים, לרוממה של היום - הכפר הערבי "ליפתא", מוצא המקראית, הקסטל אולי "הר עפרון, קרית יערים - מערבית לאבו גוש, "הר שעיר" - הרכס של בית מאיר, יורד לבית שמש וממשיך בנחל שורק

הר הבית היה מחולק כך שגם ליהודה היה חלק בו, ואף במזבח. מובא בגמרא: "קרן מזרחית-דרומית, לא היה לה יסוד. מאי טעמא? אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף (בנימין); דאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל בחלקו של יהודה אמה..." (זבחים, נ"ג ע"ב)

ערי יהודה[עריכה]

לשבט יהודה ניתנו 48 ערים, כולל אלה אשר הועברו לשבט שמעון (6) ולשבט לוי - כמו שאר שבטי ישראל (4)

הערים מוצגות בקבוצות, כאשר הקבוצה הגדולה היא בנגב - ליד אדום, בשפלה ובמדבר. הרשימה כוללת ערים ששבט יהודה עדיין לא נחל אותן כמו: עזה, אשדוד, עקרון ותמנע.

ערי יהודה

לקריאה נוספת[עריכה]

• זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967