נעליים

מה שנועלים על כפות הרגלים כהגנה מפני דקירת הרגל או בחורף מפני הגשמים.

נעסוק במנעל מנקודת המבט היהודית.

חשיבות הנעליים[עריכה]

חשיבות נעילת נעליים ביהדות היא גדולה מאוד, עד שנאמר עליה: "אמר רב יהודה אמר רב: לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו...". (שבת קכט.)

ומבאר שם רש"י: "שאין לך ביזוי (יותר) מן המהלך יחף בשוק".

כן מצינו שרבי עקיבא ציווה את בנו שלא ימנע מנעלים לרגליו (פסחים קיב.).

מצינו גם שאחי יוסף מכרוהו תמורת נעליים, ודרשו עליהם את הפסוק: "כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (עמוס ב, ו').

אמנם מצינו על כך ביקורת בחז"ל, ולפי המדרש עשרת הרוגי מלכות נהרגו ככפרה על כך, וכך כותב המדרש: "פעם אחת היה יושב (הקיסר) ועוסק בתורה ומצא כתוב "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" (שמות כ"א ט"ז). והלך וטח הבית כלו בנעלים ודבקם בכתלים, ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחביריו ואמר להם: מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו? אמרו לו חייב מיתה, אמר להם אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו: למה? אמר להם: בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף דכתיב: "וימכרו את יוסף" (בראשית ל"ז כ"ח), וכתיב: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" (עמוס ב' ו'), ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר בעבור נעלים, בדמי נעלים... ואותו קיסר הרשע היה יודע שמכרוהו בנעלים ואמר להם קבלו עליכם דין שמים...".

איסור "נעילת הסנדל"[עריכה]

אסור לנעול נעלים ביום הכיפורים שבו יש מצווה לענות הנפש, וזה אחד מעשרה עינויים. ברם מנעלים שלא מעור מותר. ויש שאוסרים בנעלים נוחות אע"פ שאינם מעור (ולאחרונה נידון בין הפוסקים דין סנדלי שורש וקרוקס^[1]).

גם בתשעה באב אין נועלים נעלים כחלק מדיני אבילות.

אבל אינו נועל נעליים.

בהר הבית נאסרה נעילת הסנדל.

סדר הנעילה[עריכה]

ככל דבר ביהדות מקדימים את הימין לשמאל לבד מקשירה הנלמדת מתפילין, שבה פותחים בשמאל. ולכן בנעילת נעלים - נועלים קודם את הנעל הימנית ואח"כ את השמאלית, ואז קושרים את השמאלית ואח"כ את הימנית. אך כל זה רק ממידת חסידות (פניני הלכה תפילה, השכמת הבוקר).

לגבי הורדת הנעלים חולצים את נעל שמאל תחילה, שזהו כבודה של ימין. לגבי ערב יום כיפור שחליצת הנעלים היא הימנעות מעבירה חידש הרב קוק שבמקרה הזה דווקא לחלוץ את ימין תחילה זהו כבודה של ימין. אך חלקו עליו הגרש"ז אויערבך ור' חיים קנייבסקי(עיין פסקי תשובות סימן ב).

דין של הקדמת שמאל שייך גם בסקוטש ורוכסן כי גם זה בכלל קשירה(שו"ת רבבות אפרים ח"א סי' ה).

בדיעבד, מי שנעל של שמאל תחילה, כתב הרב אליעזר מלמד (פניני הלכה תפילה ז,ג) שפשוט שלא צריך לחלוץ. אך בפסקי תשובות כתב לחלוץ.

ברכתן[עריכה]

על נעילת נעליים נתקנה בברכות השחר ברכת "שעשה לי כל צרכי".

לרוב הפוסקים אין מברכים שהחיינו על נעליים חדשות מעור מאחר שהרגו בע"ח בשבילם, או שאינם חשובות כ"כ.

כן אין מאחלים לקונה נעלים חדשות "תתחדש" אלא "תלך בדרכים ישרות".

חליצה[עריכה]

אשה שנתחייבה יבום (היינו שמת בעלה בלא בנים ויש למת אח - שחייבוהו התורה לשאתה, וזהו הנקרא יבום), יכולה להיפטר ע"י חליצה, היינו שתחלוץ את נעלו של היבם שאינו רוצה לשאתה ותירק בפניו ויקרא שמו בישראל "בית חלוץ הנעל".

נטילה אם נוגע בנעלים[עריכה]

כתוב בשולחן ערוך (או"ח ד) שהנוגע במנעליו צריך ליטול ידיו.

המשנה ברורה סובר שטעם הדבר אינו אלא נקיות, ולכן אין ענין להזדרז ליטול, רק יש להקפיד לא לומר דברים שבקדושה קודם הניקוי. לברכות ולימוד תורה מספיק ניקוי ב"מידי דמנקי" (דבר שמנקה בארמית) כגון שפשוף במכנסים. לתפילה וקריאת שמע יש ליטול ידים במים.

לכאורה מטעם נקיות יש לשאול- הרי הנעלים בימינו לא כל כך מלוכלכות? ואולי מטעם זה הורה החזון איש (הובא בארחות רבינו ובפסקי תשובות) שבנעלים שאינם מעור אין דין זה שייך.

יש סוברים שיש בדבר גם רוח רעה (הובאו בילקוט יוסף כרך השכמת הבוקר).