ספק ממזר

ספק על האדם האם הוא ממזר, מקילים בו ומותר גם בישראלית כשרה וגם בממזרת (ורק מדרבנן גזרו על שתוקי משום שמעלה עשו ביוחסין) (הסוגיא בקידושין עג.).

לדוגמא, שתוקי, שאין ידוע מי אביו, ואולי הוא ממזר (קידושין עג.).

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מהפסוק "ממזר" ודאי ולא ספק, "בקהל" ודאי ולא ספק (קידושין עג.).

ומכאן הקשו על שיטת הרמב"ם וסיעתו שספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא^[1] - לדבריהם למה צריך גזירת הכתוב מיוחדת להתיר ספק ממזר. ותירץ המהרי"ט שצריך פסוק מיוחד להתירו גם בישראלית וגם בממזרת בבת אחת (ח"ב א ד"ה ועל, הובא בשב שמעתתא א-א. ובקונטרסי שיעורים קידושין כג חקר האם לרמב"ם דין ספק ממזר הוא מדין ספיקא דאורייתא לקולא, או שהם שני דינים נפרדים).

טעמו מגזירת הכתוב. וזו הנהגה, כלומר אנו רק פוסקים את הדין, אך באמת לא ידוע לנו האם הוא ממזר.

חוזק[עריכה]

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[2].

חזקה דמעיקרא, מתוס' משמע שחזקה נחשבת ודאי, ולכן אם יש חזקה שהוא ממזר יהיה אסור, שהרי כבר לא נחשב כ"ספק ממזר" אלא כ"ממזר ודאי". אך האחרונים כתבו שלא נחשבת לוודאי, משום שהיא רק הנהגה (פסיקת דין), ולכן יהיה מותר, שעדיין נחשב "ספק ממזר" (קובץ שיעורים כתובות עד. ופני יהושע המובא בו).

הערות שוליים[עריכה]