סתם נדרים להחמיר

אדם שנדר סתם, ולא פירש מה כוונתו בנדרו, וגם אחר כך אין הוא יודע לפרש את כוונתו, או שהוא אומר: "התכוונתי כמו שיפרשו חכמים", וניתן לפרש את לשון הנדר להחמיר ולהקל - מפרשים את נדרו להחמיר.

ברם, אם לאחר מכן הנודר מפרש את כוונתו בנדרו - הולכים אחר פירושו אף להקל.

לדוגמא: האומר: "הרי עלי מאכל זה כבשר מלוח" או: "כיין נסך", לא פירש אם כוונתו הייתה להתפיס את נדרו בקרבן, שהוא בשר מלוח של שמים, כמו שנאמר (ויקרא ב, יג): "על כל קרבנך תקריב מלח", או ביין המנוסך על גבי המזבח, שהוא יין נסך של שמים, שבכגון זה, חל הנדר והמאכל אסור על הנודר, שהרי התפיס את נדרו בדבר הנדור, או שמא הייתה כוונתו להתפיס את נדרו בבשר מלוח של עבודה זרה או ביין נסך של עבודה זרה, שבכגון זה, לא חל הנדר והמאכל מותר לנודר, שהרי התפיס את נדרו ב"דבר האסור" ולא ב"דבר הנדור"; וגם לאחר מכן, כשהנודר נשאל מה הייתה כוונתו בנדרו, אין הוא יודע לפרש את כוונתו, או שהוא אומר: "התכוונתי כמו שיפרשו חכמים", הדין הוא, שהמאכל אסור על הנודר, שכן "סתם נדרים להחמיר". אבל, אם לאחר מכן הנודר מפרש שכוונתו הייתה להתפיס את נדרו בבשר מלוח או ביין נסך של עבודה זרה - הולכים אחר פירושו אף להקל, והמאכל מותר לנודר, שהרי לפי פירושו התפיס את נדרו ב"דבר האסור" ולא ב"דבר הנדור", ואין נדרו נדר.