הקפת הראש

הקפת הראש הוא איסור תורה על גילוח השיער שבין המצח לאחורי האוזניים (פאות).

מקור וטעם[עריכה]

מקור האיסור הוא בפסוק(ויקרא יט, כז): "לא תקיפו פאת ראשכם".

טעם האיסור הוא כדי להרחיק מעבודה זרה, כפי שכתב בעל ספר החינוך (מצווה רנא): "להרחיק ממנו ולהשכיח מבין עינינו ומכל מעשינו כל ענין עבודה זרה וכל הנעשה בשבילה", שכן היתה דרך כומרי עבודה זרה לעשות.

מדיני המצווה[עריכה]

מצווה זו נוהגת בזכרים בלבד (משנה קידושין א, ז), אפילו עבדים (רמב"ם עבודת כוכבים יב, ב). עם זאת, אסור לנשים לגלח פאות זכרים. טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק.

האיסור חל על המגלח בלבד, והמתגלח אינו חייב, אלא אם כן סייע למגלח (והראב"ד כתב שמכל מקום עובר בלאו). וכן המגלח את הקטן- חייב. כל פאה ופאה הינה איסור בפני עצמה, ולכן המגלח את שתי פאותיו, אפילו בבת אחת, חייב שתיים.

חכמים לא נתנו שיעור לפאת הראש. הרמב"ם רמב"ם עבודת כוכבים יב ו כתב כי "שמענו מזקנינו" שיש להשאיר לפחות ארבעים שערות, ולדעת רש"י (רש"י מכות כ א) (וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד קפא, ט)) ששיעור הפאה הוא משיער הפדחת עד למטה מהאוזן, "מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם". לפי שיטה זו- אסור לגלח כלל את כל השטח המוזכר.

יש ראשונים שכתבו כי איסור הקפת הראש הוא רק בתער (רמב"ם שם; נמוקי יוסף בשם רבינו ישעיה, סמ"ג ועוד), ולדעתם מותר לגלח במספריים, אך דעת ראשונים אחרים (רא"ש מכות כ, א, רבינו ירוחם, סמ"ק ועוד) האיסור הוא גם במספריים, וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד קפא ג).

מנהג גידול "פאות"[עריכה]

יהודי תימני עם פאות

כתוצאה מאיסור זה, נהגו בקהילות רבות (בעיקר בקב יוצאי תימן והחסידים) לגדל פאות כאשר הפאות הן סימן זיהוי לעדה. (בקרב יהדות תימן נקראו: "סימנים".)

קישורים חיצוניים[עריכה]

• הרב יוסף קאפח, פאות, או סימנים או 'זנאניר', באתר 'דעת'

הערות שוליים