פירוש המשנה לרמב"ם

פירוש המשנה לרמב"ם הוא חיבורו המקיף של רבי משה בן מימון על ששת סדרי המשנה. פירוש זה הוא היחיד מתקופת הראשונים המקיף את כל מסכתות המשנה. החיבור הראשון שהרמב"ם הפיץ בציבור^[1]. בחלק מהמקורות נקרא חיבור זה בשם המאור^[2], אולם אין זה השם שכינה אותו הרמב"ם.

נכתב במקורו בערבית, ומצויים בידינו מספר תרגומים עבריים שלו (ראה לקמן). חלק מחיבור זה הן הקדמות הרמב"ם, הכוללות את הקדמותיו לפרוש המשניות, למסכת אבות ולפרק חלק.

הרקע לכתיבתו[עריכה]

בהקדמתו, מסביר הרמב"ם את הסיבה העיקרית לחיבורו, שהיא לאפשר ללמוד את המשנה לאור התלמוד, משום "שהתלמוד עושה במשנה מעשה שאי אפשר להבינו בסברא לעולם, שהוא מנהיג כללים ואומר לך שמשנה זו בנויה כך וכך או שמשנה זו חסרה בלשונה ותקונה הוא כך, או שמשנה זו היא לפלוני וסברתו כך ועוד שהוא מוסיף בלשונה ומחסר מנה ומגלה טעמיה".

הוא מבאר ארבע תועלות בחיבור זה:

• להסביר את כוונת המשנה על פי התלמוד, משום שגם לחכמים דבר זה קשה מפני שהמשנה מפורשת במספר מקומות בתלמוד ולעיתים קשה לדלות מן הסוגיה את המסקנה וכד', ולכן ריכז את המסקנות בחיבור אחד.

• לדעת כדעת מי נפסקה ההלכה במחלוקות המשנה.

• ליצור מעין 'מבוא' לבאים בשערי התלמוד, על מנת שיקבלו בסיס ויסוד.

• לשינון למי שכבר למד את הסוגיות, במקום לחזור עליהן שוב יוכל לשים לנגד עיניו את תמצית העניינים.

זמן כתיבת החיבור[עריכה]

כתיבת פיהמ"ש לקחה שבע שנים. היא התחילה בשנת ד' אלפים תתקכ"א (כשהרמב"ם היה בגיל 23 בלבד) ונסתיימה בשנת ד'תתקכ"ח, בהיותו בן שלושים. הוא נכתב במהלך נדודיו של הרמב"ם. תחילתו בפאס שבמרוקו, לשם נמלט עם משפחתו מקורדובה, וסיומו בפוסטאט שבמצרים, שם קבע את מושבו, וחלקו נכתב גם במהלך הפלגה באניות^[3] .

דרכו[עריכה]

כאמור לעיל, מטרת החיבור היתה לבאר את המשנה על פי התלמוד. לכן, דרכו להביא את ההסבר שהתקבל למסקנה בגמרא, ולא הסברים אפשריים שהעלתה הגמרא שנדחו לבסוף. כמו כן, מציין את הטעמים שהסביר התלמוד להלכות המובאות במשנה, וכן פוסק ההלכה כפי שמשתמע מן התלמוד, גם כאשר מדובר במחלוקות של יחיד ורבים וכד', שבהן ישנם כללים ברורים (שדי חמד כללי הפוסקים סי' ה אות ט). הוא אינו עוסק בהרחבת הדין ובירור נושאים שהמשנה לא עסקה בהם^[4].

דרכו לקצר בלשון, "כי אין חיבורנו לבונן אבנים אלא לבונן מי שמבין".

במבואו מביא את מקורותיו: "מים התלמוד משיתיהו, ומספרי התוספתא יסדתיהו, ובפוך ספרא רבצתיהו, ומזהב ספרי טחתיהו ודבדרי הגאונים סמכתיהו". כמו כן הוא מציין שהיו למול עיניו חידושים מאביו רבי מיימון הדיין ומרבו של אביו, רבי יוסף אבן מיגאש.

פירוש המשנה כחיבור הלכתי[עריכה]

כאמור לעיל, אחת ממטרות הרמב"ם היתה פסיקת ההלכה, ועל כן כתב בכל מחלוקת כמי נפסקה ההלכה. לעיתים גם כאשר אין מחלוקת ציין שדברי התנא נפסקו להלכה^[5].

עם זאת, ישנם אחרונים שכתבו כי פירוש המשניות אינו מכוון בדוקא להלכה, ולא תמיד פירש המשנה על פי מסקנת התלמוד. לדבריהם יש להתייחס לחיבור זה כחיבור פרשני בלבד, ולא כחיבור הלכתי, ולכן יתכנו מחלוקות בין פיהמ"ש לבין משנה תורה^[6].

אולם, מקובל ברוב ספרי הראשונים והאחרונים כי דברי הרמב"ם נכתבו להלכה ולמעשה על פי סוגיות התלמוד, ולכן יש להתייחס לסתירות בחיבורו וליישבן להלכה^[7]. במקומות מסוימים כתבו מפרשי הרמב"ם כי הראב"ד לא ראה את פירוש המשניות (כי בימיו עוד לא הגיע התרגום העברי לפרובנס), ולכן השיג את השגותיו, משום שעל פי פירוש המשנה מתיישבים דברי הרמב"ם^{(דרוש מקור)}.

הקדמות[עריכה]

ערך מורחב - הקדמות הרמב"ם

מקום בפני עצמן תוספות שלוש הקדמות מרכזיות שכתב הרמב"ם בחיבורו, והן הקדמתו לפירוש המשנה, הקדמתו למסכת אבות והקדתו לפרק חלק. הקדמות אלו עוסקות בעניינים שאינם הלכתיים, ומהוות נדבך חשוב בספרות האמונה היהודית. בהקדמתו לפירוש המשנה, פורש הרמב"ם את השתלשלות התורה ממשה עד חתימת הלתמוד, ומסביר עקרונות חשובים בענייני התורה שבעל פה. בהקדמתו למסכת אבות (המכונה "שמונה פרקים") פורש הרמב"ם את תורת הנפש, החל מחלקי הנפש ועד בירור דרך תיקון המידות. בהקדמתו לפרק חלק מברר הרמב"ם את י"ג העיקרים שחובה על כל יהודי להאמין בהם.

הקדמות אלו זכו להדפסות נפרדות בפני עצמן, ובדורנו הודפסו בתוספות ביאורים בשתי מהדורות, במהדורת "רמב"ם לעם" (בהוצאת מוסד הרב קוק), ובההדרתו של הרב יצחק שילת.

תרגומים[עריכה]

הרב יוסף קאפח תרגם מחדש את כל פירוש המשנה, והדפיסו בצמוד לנוסח המשנה שהגיה הרמב"ם בעצמו בשלושה כרכים בהוצאת מוסד הרב קוק.

מכון "המאור" תרגם מחדש את כל פירוש המשנה והוציא לאור מהדורה של כל המשנה עם פירוש הרמב"ם בתוספת מבואות, ביאורים והערות.

הערות שוליים