פירות שביעית
|
|
גידולי קרקע שגדלו בארץ ישראל בשנת השמיטה, שחלה עליהם קדושת שביעית.
דיני פירות שביעית[עריכה]
משום קדושת שביעית חלים על "פירות שביעית" מספר דינים:
- חובת הבעלים להשמיט ולהפקיר כל מה שתוציא הארץ, שנאמר (שמות כג, יא): "והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה"; וכל הנועל את כרמו או סג את שדהו בשביעית, ביטל מצות עשה; וכן אסור לאדם לאסוף את פירות שדהו לתוך ביתו, אפילו על מנת לחלקם לעניים; אלא יפקיר הכל, ויביא לתוך ביתו מעט מעט.
- איסור עשיית סחורה בפירות שביעית, שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חכמים: "לאכלה" - ולא לסחורה.
- איסור הפסד פירות שביעית, שכן דרשו חז"ל מהפסוק דלעיל: "לאכלה" - ולא להפסד. פירות שביעית נועדו לשימושם הרגיל, כגון לאכילת בני אדם, לאכילת בהמה, להדלקה ולצביעה, ואסור להפסידם או לקלקלם.
- חובת ביעור פירות שביעית מן הבית בזמן שכלו הפירות מן השדה, שנאמר: "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך, תהיה כל תבואתה לאכול", ודרשו חז"ל: כל זמן שחיה אוכלת מן השדה - בהמה אוכלת בבית, כלה לחיה שבשדה - כלה לבהמתך שבבית.
סוגי פירות שביעית[עריכה]
"פירות שביעית" נחלקים לשני סוגים: א. פרי האדמה - גידולים חד שנתיים הנזרעים מדי שנה בשנה מחדש, כגון: תבואה, קטניות וירקות; ב. פרי העץ.
מועד החלות[עריכה]
קדושת שביעית חלה על תבואה ועל רוב מיני הקטניות - לפי המועד שבו חל שליש גידול, על שאר מיני הקטניות - לפי גמר הפרי, על פירות האילן - לפי זמן החנטה, ועל ירקות - לפי לקיטה.
גזירת ספיחין[עריכה]
מן התורה, פירות שביעית עומדים לאכילה, שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", ואולם חז"ל גזרו על פירות האדמה הקדושים בקדושת שביעית, גזירת ספיחין (ראה: ספיחין) האוסרת אותם באכילה.
המחלוקת בפירות שגדלו בשדה גוי[עריכה]
פירות שביעית שגדלו בארץ ישראל בשדה שבבעלות גוי, האם חלה עליהם קדושת שביעית, נחלקו בכך חכמי צפת כבר לפני כארבע מאות שנה: לדעת מרן רבי יוסף קארו: בעלות גוי מפקיעה את הפירות מקדושת שביעית, ומשום כך אין איסור לסחור בפירות אלו או להפסידם. ואילו המבי"ט (רבי משה מטראני) ובנו המהרי"ט (רבי יוסף מטראני) חולקים על מרן ופוסקים שפירות נכרי חייבים בדיני קדושת שביעית.
כמאתיים שנה לאחר מכן העיד רבי ישראל משקלוב, שהמנהג בארץ ישראל הוא להקל כדעת מרן המחבר, ואכן דבריו נוהגים בירושלים עד היום.
ה"חזון איש" הוכיח ממקורות שונים שחכמי צפת הכריעו בסופו של דבר כדעת המבי"ט, וחייבו לנהוג דיני קדושת שביעית בפירות גוי. הוא מוסיף, שכן המנהג ביישוב החדש.
הבדל נוסף עולה ממחלוקת זו: האם חייבים פירות אלה בהפרשת תרומות ומעשרות, כשנגמרה מלאכתם על ידי ישראל. מרן המחבר מחייב להפריש מדרבנן, והמבי"ט - פוטר, ככל פירות שביעית.
על פירות שביעית שגדלו בשדה גוי, לא גזרו חז"ל את גזירת ספיחין.