פלשתינה

פלשתינה הוא מונח מקובל לגבי ארץ ישראל בתקופה שקדמה להקמת מדינת ישראל. לעומת זאת המונח "פלסטין" מיוחס לתושבים הערבים המצויים בארץ ישראל ^[1]

מקור השם[עריכה]

פלשתינה הוא שמה של ארץ ישראל מאז מרד בר כוכבא. כאשר שמה של הפרובינציה הרומית בה חיו מרבית היהודים ששמה היה "ג'יודיה" - Judea התרוקנה מתושביה וכונתה "פלשתינה" - Palestine. נוסעים, עולי רגל וחוקרים כינו את הארץ בשם זה. היהודים, בארץ ובעולם, העדיפו את השם "ארץ ישראל". רק בהקשרים רישמיים הם השתמשו בשם הלועזי "פלשתינה" - שמקורו מארץ הפלישתים.

שלטונות המנדט הבריטי על ארץ ישראל קבעו את השם "פלשתינה" כשמה של הארץ. את השם שהיה מקובל על היהודים - "ארץ ישראל" - הם דחקו לסוגריים ולראשי תיבות בלבד, לאמור "פלשתינה (א"י)". היהודים בדרך–כלל לא אהבו זאת, אך בלית ברירה השתמשו אף הם בשם "פלשתינה". כך, למשל, בשמו של "בנק אנגלו–פלשתינה" , לימים "בנק לאומי לישראל".

השימוש בשם "פלשתינה" היה מיוחד לתושבים היהודים. מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נקראו "פלשתינאים". אמנם הם בקשו להיקרא חיילים עברים או יהודים, אך כל אימת שדובר במתנדבים הפלשתינאים מן הארץ היה ברור שהכוונה היא בעיקר ליהודים. וכך תושבי הארץ היהודים היו "פלשתינאים".

פלסטין[עריכה]

פלסטין הוא מונח של עולם האיסלם. "פלסטין" הוא מושג ערבי ולכן סבור פרופ' שמעון שמיר שהיות והוא מעוגן בהוויה הערבית , יש לשעתקו לפי כללי התעתיק מערבית: בסמ"ך ובטי"ת, וכמובן בפ"א רפויה. כיום ה"פלסטינים" מוגדרים כתושבי הארץ הערבים אשר גיבשו לעצמם במרוצת השנים זהות לאומית "פלסטינית". בהתאם לכך, למשל, נקראים מוסדותיהם "הארגון לשחרור פלסטין" ו"הרשות הלאומית הפלסטינית" - בכתיב זה ולא אחר.

אמין אל חוסייני[עריכה]

אמין אל חוסייני - ה"מופתי" של ירושלים היה מראשוני מנהיגי ערביי ארץ ישראל. בהיותו בעבר הירדן, אליה ברח לאחר פרעות נגד היהודים בירושלים, מונה לתפקיד המופתי על-ידי הנציב הראשון של של שלטון המנדט הבריטי, הרברט סמואל, שהחל בתפקידו ב-1 ביולי 1920. במעשה זה קוה סמואל לקרב את הלבבות, אך המציאות הראתה, שהוא טעה טעות חמורה מאד^[2].

במאורעות תרפ"ט - 1929 - הוא יזם תיקון בחומת הכותל המערבי והוסיף לו נדבכים חדשים. לאחר מכן פתח כניסה חדשה למעבר דרכו, כאשר המטרה הייתה "להפריע את היהודים בתפילתם על יד הכותל" שם, עמ' 257. בהמשך החלו מאורעות דמים ברחבי ארץ ישראל, אשר הביאו לחורבן הישוב היהודי בחברון ובמקומות נוספים ול-132 חללים יהודים ונזק ניכר לרכוש.

בשנת 1941 אמין אל חוסיני בקר בגרמניה אצל אדולף היטלר, מנהיגה, והציע לגייס את ערביי ארץ ישראל לתמיכה בנאצים. חוקר מדע המדינה הגרמני מתיאס קונצל בספרו ג'יהאד ושנאת היהודים. מציג את הג'יהאד העולמי מנקודת מבט חדשה, המעניקה קשר בין לטרור האיסלאמי לבין התפיסות הנאציות האנטישמיות. הספר מראה כי את ארגון אל-קאעידה, כמו גם קבוצות איסלאמיסטיות אחרות, מנחה אידאולוגיה אנטישמית שאותה ייבאו מהעולם הנאצי אל העולם המוסלמי בעיקר תנועת "האחים המוסלמים" המצרית והמוּפתי של ירושלים. ^[3].

הערות שוליים[עריכה]