פרשני:בבלי:ביצה כא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

ביצה כא ב

חברותא[עריכה]

תלמוד לומר:  לכם - ולא לכלבים. דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר: אפילו נפש בהמה במשמע.
אם כן, מה תלמוד לומר לכם? - לכם ולא לנכרים.
ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הנכרים?
מרבה אני את הכלבים לפי שמזונותן עליך,
ומוציא אני את הנכרים - שאין מזונותן עליך.
אמר ליה אביי לרב יוסף: ולרבי יוסי הגלילי, דאמר "לכם" ולא לכלבים - הני סופלי לחיותא, גרעיני תמרים שאנו נוהגים להאכיל לבהמות, היכי שדינן להו ביום טוב, והרי הם מוקצה, כיון שאינן ראויים אפילו למאכל בהמה ביום טוב!? אמר ליה: הואיל וחזו הגרעינים הללו להסקה.
תינח ביבישתא בגרעינים יבשים, - ברטיבתא מאי איכא למימר?
אמר ליה: חזו להיסק גדול.
תינח ביום טוב שמותר בהיסק - בשבת מאי איכא למימר?
מטלטלינן להו אגב ריפתא, על גבי לחם, כדשמואל.
ואין לאסור זאת מחמת זלזול בלחם, לפי מה דאמר שמואל: עושה אדם כל צרכו בפת.
ופליגא רב הונא האומר (בעמוד הקודם) שאם אפשר לתת לחם אחד לתינוק מותר לאפות לנכרים, דרבי יהושע בן לוי.
דאמר רבי יהושע בן לוי: מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו.
רב אחא בר יעקב אמר: אפילו בשבת נמי לא, משום שיורי כוסות ממה שישתה שהן מוקצה.
ופרכינן: אי הכי, שיורי כוסות דידן נמי מוקצה מחמת מיאוס הם.
ומשנינן: שיורי כוסות דידן - חזו לתרנגולין.
ופרכינן: שיורי כוסות דידהו - נמי חזו לתרנגולין!
ומשנינן: שיורי כוסות של יין דידהו איסורי הנאה נינהו.
ופרכינן: ולטלטלינהו לשיורי הכוסות אגב כסא, כוס היין.
מי לא אמר רבא: מטלטלין כנונא מחתה של גחלים אגב קטמיה האפר שלה כשהטא מיועד לכסות בו, אף על גב דאיכא עליה שברי עצים שהם מוקצה!
ומשנינן: התם השברי עצים לאו איסורי הנאה נינהו, הכא בשיורי כוס נכרי - איסורי הנאה נינהו, והמוקצה שלהם יותר חמור.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ולהוי האי מוקצה כגרף של רעי, ככלי מלא צואה, שמותר להוציאו.
אמר ליה: וכי עושין גרף של רעי לכתחלה!?
וכאן המדובר שאסור להזמינו לכתחילה.
אדבריה הוליך רבא למר שמואל, ודרש:
מזמנין את הנכרי בשבת, ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזרה שמא ירבה בשבילו.
מרימר ומר זוטרא כי הוה מקלע להו נכרי ביום טוב אמרו ליה: אי ניחא לך במאי דטריחא לן - מוטב.
ואי לא - טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחי נן.
מתניתין:
א. בית שמאי אומרים: לא יחם אדם חמין לרחיצת רגליו ביום טוב, אלא אם כן ראויין לש תיה,
ובית הלל מתירין.
ב. עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה.
גמרא:
איבעיא להו: האי מדורה - מאן קתני לה?
האם דברי הכל היא, ושני להו לבית שמאי בין הנאת כל גופו להנאת אבר אחד.
או דלמא, בית הלל קתני לה, אבל בית שמאי לא שני להו!
תא שמע: בית שמאי אומרים: לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה, ובית הלל מתירין.
מתניתין:
בשלשה דברים היה רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי:
א. אין טומנין את החמין לכתחלה ביום טוב, לפי שנראה שמכינם לצורך שבת, שהרי ביום טוב אין טומנים.
ב. ואין זוקפין את המנורה ביום טוב.
ג. ואין אופין פתין גריצין עבים שיש בהם טירחה, אלא רק רקיקין דקים.
אמר רבן גמליאל: מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין.
אמרו לו: מה נעשה לבית אביך, שהיו מחמירין על עצמן, ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחררין.
גמרא:
היכי דמי? אי דאנח עירובי תבשילין - מאי טעמא דבית שמאי?
ואי דלא אנח עירובי תבשילין - מאי טעמא דבית הלל?
אמר רב הונא: לעולם, אימא לך שלא הניח עירובי תבשילין. וכדי חייו שרו ליה רבנן.. ונחלקו בהטמנה.
ורב הונא לטעמיה, דאמר רב הונא: מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת,

דרשני המקוצר[עריכה]