פרשני:משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ז ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

משנה תורה לרמב"ם :הלכות דעות ז ז אדם שנוקם בחברו עובר על לא תעשה שהרי התורה ציוותה- "לא תקום". ולמרות שהנוקם בחברו לא לוקה, זה מידה רעה מאוד לנהוג בה. אלא ראוי לאדם למחול על מה שעשו לו ולא לנקום, וכל מריבה שקשורה לעניני העולם הזה, לוותר בה. כיוון שכל דברי העולם הזה הם דברים של הבל שחולפים ובאים ולא כדאי על דברים זמניים ופחותים כאלה לריב ולנקום. הגדרת הנקמה היא כזו: אם אדם ביקש מחברו טובה מסוימת (למשל להשאיל לו גרזן) וחברו לא הסכים, ולאחר זמן מה חברו היה צריך טובה ממנו, אבל הוא לא מסכים לעשות לו את הטובה הזאת ואומר לו:"כמו שאתה לא רצית לעשות איתי טובה כשביקשתי ככה גם אני לא יעשה לך טובה-הרי הוא נוקם. אלא הדרך הנכונה לנהוג בה היא שכשיבוא חברו לבקש ממנו טובה יעשה אותה בלב שלם ולא יסרב כמו שחברו סירב לכשות לו טובה. וכן אמר דוד: "אם גמלתי שלומי רע"-מעולם לא החזרתי רע למי שנהג איתי רע.