פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ד לה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לה - נאמנת המיילדת
הברייתא בגמרא מסכת קידושין קידושין עג ב עוסקת במקרה שהתערבבו תינוקות, ואומרת שיש נאמנות למיילדת לומר מי הכשר ומי הפסול, או מי הכהן ומי הישראל. היא נאמנת כל עוד שלא קרא על דבריה ערער, אבל אם קרא עליה ערער אינה נאמנת.
בגמרא התלבטו האם הערער הוא של אדם אחד או של שני עדים, והראשונים פסקו כאפשרות השניה שאפילו בערעור של אדם אחד שוב אין נאמנות למיילדת, משום שלתינוק עדיין אין חזקת כשרות.
הר"ן כתב שנאמנות המיילדת היא לא מעיקר הדין, אלא חכמים נתנו לה נאמנות כי אי אפשר אחרת.
טור ושו"ע: מיילדת נאמנת לומר מי התינוק הכשר ומי הפסול, כל עוד לא קרא עליה ערער.
⤶ האם ערעור על דבריה יכול לפסול תינוק?
◄ ח"מ: ערעור מועיל רק כדי לבטל את דבריה, אך לא כדי להחזיק את התינוק כפסול. לכן אם מישהו ערער, בין אם הוא פוסל את התינוק או מכשיר, התינוק בחזקת כשר .
◄ ב"ש: ערעור יכול להכשיר ילד שהמיילדת פסלה, או לפסול ילד שהמיילדת הכשירה.
⦿ נאמנות מיילדת שקרובה לתינוק
מגיד משנה: חכמים לא נתנו לאמא נאמנות לומר שהבן שלה הוא ממזר ודאי (כנזכר בסעיף כו), כי היא קרובה אליו.
⤶ האם מיילדת שקרובה לתינוק נאמנת לומר שהוא ממזר?
◄ משנה למלך: נראה שאינה נאמנת. אך נשאר בצ"ע.
◄ ערוך השולחן ועצי ארזים: המיילדת נאמנת. דווקא לאמא שתמיד היא קרובה אין נאמנות, אך למיילדת שבד"כ אינה קרובה, לא חילקו ונאמנת תמיד.
סעיף לה[עריכה]
נשים שילדו בבת אחת, אשת כהן ולוי וישראל וממזר, נאמנת החיה לומר: זה הבן כהן הוא, או לוי, או ממזר, מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעים יחוסם. במה דברים אמורים, כשהוחזקה נאמנת ולא ערער עליה אדםא. אבל אם ערער עליה אפילו אחדב, ואמר: בשקר מעידה, אינה נאמנת (קידושין עג,ב) והרי הבן בחזקת כשרג ואין לו יחוסד (רמב"ם).
א. ערער: רש"י: גורס שלא קרא עליו ערער, כלומר על הולד, שהוא בנה של אשת הממזר.
טור,שו"ע: גורסים שלא קרא עליה ערער, כלומר על החיה.
ב. ערער אחד: גמרא: אפילו כנגד ערער אחד אינה נאמנת.
קשה – הרי כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הריהו כשניים, ושוב ע"א אינו מכחישו?
ע"פ רמב"ם: דוקא עד כשר כשניים אך אשה לא. כך לומד הב"ש מהדין ברמב"ם שאשה שהעידה על איש אחד שמת ואח"כ הכחישה עד – תצא, והרמב"ן והרשב"א חולקים, והשו"ע יז,לח פסק בסתם שתצא וי"א שלא.
ר"ן: עד אחד כשניים דוקא במקום שמספיק ע"א משום שהוי מילתא דעבידי לגילויי, אך אצלנו נאלצו להכשיר ע"א רק משום שאי אפשר בלאו הכי, ולכן כאן אינו כשניים.
ב"ש: א. לכאורה הר"ן חולק על הרמב"ם, אך אפשר ליישב שגם לר"ן אשה אינה כשניים כנגד עד כשר שמערער אח"כ, אלא שהבין שכאן מדובר אפילו במקרה שקרוב או פסול מכחיש את האשה ובכל זאת מקבלים את הערעור, ולכן נאלץ לתרץ באופן אחר.
ב. קשה על הר"ן מהמבואר בכמה מקומות שעד אחד נחשב כשניים דוקא לאחר שפסקו בי"ד על פיו, וכאן מדובר קודם שפסקו בי"ד, ונראה שסבר כתוס' שנחשב כשניים גם קודם לכן.
ג. קשה על דברי הר"ן שנחשב כשניים דוקא במקום שעבידא לגלויי, שהרי נאמר כן ביבמות ובסי' יז דוקא כאשר בא העד להוציא דבר מחזקתו, ועונה שאולי סבר שזה דוקא בעד כשר אך אשה אינה כשניים כשלא עבידא לגלויי אפי' אם לא באה להוציא דבר מחזקתו, אך צ"ע מנ"ל.
ד. מהרמב"ם, הר"ן והשו"ע משמע שערעור מועיל אף לאחר שהחיה העידה, שלא כדעת הפרישה.
לאלתר: קידושין עג,ב,(שו"ע כאן): חיה נאמנת לומר זה יצא ראשון וזה יצא שני.
קידושין עד,א,(שו"ע חו"מ סי' רעז): אמר רב נחמן שלשה נאמנין על הבכור. אלו הן: חיה, אביו ואמו. חיה לאלתר; אמו כל שבעה; אביו לעולם.
קשה – מדוע כאן לא נאמר שנאמנת רק לאלתר?
פרישה: שם מדובר שההורים מכחישים אותה ולכן נאמנת רק לאלתר.
ט"ז: לענין בכור נאמנת רק לאלתר אך לענין יחוס נאמנת אף אח"כ, ובשני המקומות מדובר שלא הוכחשה אחרת אינה נאמנת.
ג. בחזקת כשר: רמב"ם,שו"ע ב"ש: אם קרא ערער הבן בחזקת כשר.
ח"מ: תמה מדוע, הרי יש בחדר ממזר וא"כ הוי קבוע, וצריך להיות ספק ממזר כמו בסע' לג לגבי עיר שרובה ישראל. הב"ש יישב שבגלל שאין לאף ולד חזקת פסול נאמן עד אחד כשר להכשירו אף כנגד החיה.
ד. אין לו יחוס: רמב"ם,שו"ע: אין לו יחוס.
ב"ש: מדובר שאינו מעיד על היחוס, אך אם מעיד נאמן ע"כ, או שמדובר כאן לענין כהונה ומשום מעלה ביוחסין, אך נאמן להכשירו לבוא בקהל ישראל.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.