פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר יג יב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר יג יב

סעיף יב - עבר ונשא בתוך השנתיים

בגמרא במסכתיבמות יבמות לו ב נחלקו רבי מאיר וחכמים מה הדין כשאדם עבר ונשא מעוברת או מינקת חברו. לרבי מאיר חייב להוציא ואסור להחזיר עולמית, ולחכמים צריך להוציא רק עד שיימלאו השנתיים. האמוראים ביארו שגם לדעת חכמים צריך לגרש אותה ולא מספיק שיפרשו אחד מהשני, וגם כהן צריך לתת גט למרות שבעקבות כך לא יוכל לשאת אותה שוב.

שו"ע: אם עבר ונשא בתוך השנתיים מנדים אותו עד שיוציא. צריך להוציא אותה בגט אפילו אם הוא כהן, ומשלם לה את הכתובה אם היא תובעת. ישראל יכול להחזיר אותה אחרי סיום השנתיים, ויכתוב לה כתובה אחרת (עפ"י הרא"ש. הב"י הוסיף שאפילו אם לא פרע את הכתובה הראשונה, והשיעבוד שלה נמחל מכיוון שלא תבעה. הח"מ והב"ש כתבו שאם בעת הגירושין אמרה בפירוש שרוצה לשמור את הכתובה - אינה צריכה כתובה אחרת).

⤶ פת"ש: הרמ"א פסק שלא כופים על כל דין שלא מפורש בגמרא שיש לכפות, ולכן כאן לא כופים אלא רק אומרים לו שחכמים חייבו אותו לגרש. אמנם מנדים אותו, אך זה על שעבר על גזרת חכמים.

⦿ נשא וברח

◄ רמב"ם, רמב"ן ורשב"א: אם נשא מעוברת או מניקה וברח, לא מנדים אותו. אם ברח ולאחר זמן בא וישב עם אשתו - אין בכך כלום.

☜ כך פסק השו"ע. הח"מ והב"ש כתבו שמהלשון הזאת משמע שלא מלמדים אותו לברוח, כי צריך לקיים את תקנת חכמים ולגרש.

◄ נימוקי יוסף, ריטב"א וראב"ד: בריחה לא מועילה וחייב לגרש (כשיטתם בעבר ונשא בתוך שלושת חודשי ההבחנה, בסעיף י).

◄ טור: בריחה מועילה רק אם ברח למקום שלא יכול לחזור ממנו תוך כ"ד חודשים.

⦿ עבר וקידש

◄ רמב"ם, ר"ן ואור זרוע: רק אם נשא צריך להוציא, אך אם רק קידש אינו צריך.

☜ כך פסק השו"ע.

◄ שאילתות, תוס', רא"ש, סמ"ג ועוד: גם כשרק קידש חייב להוציא.

☜ כך פסק הרמ"א.

⤶ ב"ש: מדברי הרמ"א בדרכי משה נלמד שבכהן או בישראל שוגג אפשר לסמוך על הרמב"ם וא"צ להוציא.

סעיף יב[עריכה]

עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך זמן זה, היו מנדין אותו^א אא"כ ברח^ב (רמב"ם,רא"ש, דלא כנ"י), ויוציא בגט (יבמות לו,ב), ואפילו היה כהן (לז,א). וצריך לתת לה כתובה אם תתבענה לו (שו"ת רא"ש). ואם היה ישראל, יחזירנה אחר כ"ד חודש של מניקה ויכתוב לה כתובה אחרת^ג. נשא וברח, ולאחר זמן בא וישב עם אשתו, אין בכך כלום (רמב"ם). ואם קידש מעוברת או מניקה, אין כופין אותו להוציא ולא יכנס עד אחר זמן היניקה או עד שימות הולד (רמב"ם,ר"י מאורלינש, דלא כשאילתות ורא"ש). הגה: וי"א דאין חילוק בין קידש לנשא^ד (רוב המורים), וכן עיקר. ועיין לעיל סימן זה סעיף י' כיצד נוהגין.

א. נידוי: ב"ש – גם לשיטת הרמב"ם שמנדים גם על כך שעבר על הגזירה (כאן מנדים גם כדי שיגרש), אם גירש לא מנדים כיוון שביטל מעשיו.

ב. בריחה: רא"ש,רמב"ם,שו"ע: מועילה גם במעוברת ומינקת כמו שמועילה בדין הבחנה.

נ"י: לא מועילה מפני שזוהי ודאי סכנה וכן מפני שהזמן ארוך (כ"ד חודשים ולא שלושה), ומ"מ אם עברו כ"ד חודשים שוב לא מנדים אותו ויכול לכנוס. הב"ש הביא שתי השיטות.

לכתחילה: ח"מ,ב"ש – דוקא כשקידש בלבד כתב הרמ"א בסע' י שמלמדים אותו לברוח, אך אם כבר נשא אין מלמדים אותו ומועיל רק בדיעבד, כלשון השו"ע כאן.

ג. כתובה אחרת: הב"י ביאר שכתובה ראשונה נמחל שיעבודה, וביאר הב"ש שהיינו מסתמא אם לא תבעה בעת הגירושין אומרים שמחלה, אך אם אמרה שרוצה להחזיק כתובתה כדי שיחזירה על כתובה זו, לא נמחל שיעבודה.

ד. קידש ולא כנס: ר"י מאורלינש,רמב"ם,שו"ת ר"ן,שו"ע: לא כופים לגרש אלא רק מפרישים עד שיגיע הזמן.

ריב"ש: לדעת הרמב"ם יש לנדותו כמו בדין הבחנה משום שעבר על הגזירה. הב"ש כתב שלפי דברי התוס' והרא"ש שדין הבחנה חמור יותר ממניקה אין ראיה משם.

שאילתות,רא"ש,ריב"ש: כופים לגרש.

רמ"א: בכהן יש לסמוך על הרמב"ם שאפילו במזיד לא כופים לגרש, ובישראל במזיד כופים ובשוגג לא.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.