פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כא א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כא א

סעיף א[עריכה]

צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד (רמב"ם). ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה^א (אבות דר"נ). ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור (שבת סב,ב). ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה (ב"ב כו,ב). ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה (ע"ז כ,ב). פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה^ב, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו (קידושין פא,א). ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות (ע"ז יז,א). והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה^ג או לראות שערה (ברכות כד,א). והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין (רמב"ם).

א. להביט ביופיה: ר' יונה: באשת איש אסור מהתורה, שנאמר "לא תתורו אחרי עיניכם", ובפנויה מדברי קבלה "ברית כרתי לעיני".

רמב"ם: גם באשת איש מדרבנן.

ב"ש: הרהור אפילו בפנויה אסור לכו"ע מהתורה.

ב. להלך אחריה:

המרחק האסור: תורה לשמה^[1]: האיסור הוא דוקא תוך ארבע אמות.

רדב"ז^[2]: האיסור הוא כל שהוא מבחין ורואה הילוכה ותנועות איבריה.

אחרי אשתו: רדב"ז,משנה הלכות^[3]: אסור גם אחרי אשתו משום הרהור.

דברי יציב^[4]: אין בכך איסור, ות"ח אין זו מידתו משום גנאי.

בזה"ז לצורך מצוה או נימוס:

לקט יושר^[5] בשם תרוה"ד: מותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו משום שבזה"ז אין אנו מוזהרין כ"כ מלילך אחר אשה.

מנחת שלמה^[6]: במקום מצוה או שצריך לעשות כן מצד הנימוס אין טעם להחמיר בזמננו. כתב על דברי הלקט יושר: "בכוונת דבריו הנראים מקופיא כתמוהים מאד נלענ"ד לפרש ש"פגע" אשה בשוק משמע דאין דרכן של נשים להיות בשווקים ורק על דרך מקרה "פגע", וכידוע דלפנים הי' דרכן של נשים צנועות להיות בבית כדכתיב כל כבודה בת מלך פנימה, ולכן כשהולך כנגד אשה אין החשש גדול כי יתבייש להסתכל בה שהרי היא תרגיש בכך, משא"כ לאחריה שהוא רואה ואינו נראה חיישינן טפי, ונוסף לזה גם נראה שבזמנם הי' אפשר להזהר מלכת אחרי אשה, משא"כ בזמננו הרי אף אם יברח מאחורי אשה ימצא תיכף את עצמו אחורי אשה אחרת, וכמדומה לי שנשים מצויות ברחוב יותר מאנשים ומה גם בזמנינו שהפריצות מצויה הרבה ולצערינו הפרוץ מרובה על העומד ואין מתביישים להסתכל באשה גם בפניה, ולכן היה נלע"ד דבמקום מצוה [או שצריך לעשות כן מצד הנימוס] אין טעם להחמיר בזמננו".

דברי יציב,משנה הלכות: אין להקל כלקט יושר^[7].

ג. קול: רש"ל,פרישה,ב"ש: קול פנויה וקול אשתו מותר.

פמ"ג^[8],אג"מ: דוקא טהורה.

דברי יציב^[9]: תלוי במחלוקת שבדרכ"ת^[10] אם נדה בכלל עריות, לענין יהרג ואל יעבור ולענין איסור יחוד, לפי שקול קל יותר מיחוד.

באר שבע,דברי יציב: קול פנויה אסור אפילו בטהורה אך קול אשתו מותר. הדברי יציב כתב שלמעשה יש לחוש לבאר שבע, ובפרט שיש לחשוש שמא יבוא לידי הרהור, ועוד, מי יבדיל אם הגיעה לעונת ראייה או לא.

י"מ שבפרישה: אפילו קול אשתו אסור.

קול דיבור: מאירי^[11],רא"ם: אסור. מקורם מקידושין ע,א שקול ערוה אסור אפילו בשאילת שלומה. הב"ש בשם הרשב"א מתרץ שכשמשיבה על שאילת שלומה גרע.

י"מ שבפרישה,ב"ש,מג"א^[12]: מותר. הדברי יציב מבאר שהפרישה לא חולק על כך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]