פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר כט ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר כט ז סעיף ז - קידש אותה במנה ונתן לה דינר

בגמרא במסכת קידושין קידושין ח א נפסק שהאומר לאשה 'התקדשי לי במנה' ונתן לה רק דינר - מקודשת, וישלים את הסכום. טעם הדין הוא שבזה שאמר מנה ונתן רק דינר כאילו אמר לה 'על מנת שאשלים לך למנה', והכלל הוא שהאומר 'על מנת' הוא כאומר 'מעכשיו'.

במקרה שאמר לה 'התקדשי לי במנה זה', אינה מקודשת עד שתקבל את כולו. רב אשי מוסיף שאם אמר שיקדש אותה במנה, והוא ספר את המטבעות - מקודשת רק בסיום הספירה, כי דעתה על הסכום המלא.

במקרה וכוונתם הייתה על כל המנה, בתוך המטבעות היה דינר של נחושת או דינר רע, והיא לא שמה לב אליו - אם יכולה להשתמש בו בדוחק, מקודשת ויחליף אותו. אם אינה יכולה להשתמש בו, אינה מקודשת.

⦿ מונה והולך כשאמר מנה בסתם

◄ רי"ף ורמב"ם: רק אם אמר 'מנה זה' והתחיל למנות את המטבעות, יכולים לחזור עד הדינר האחרון . לשיטתם, דברי רב אשי שחידש את דין מונה והולך לבדו, לא התקבלו.

☜ כך סתם השו"ע.

◄ רא"ש וטור: גם כשאמר מנה סתם, אם היה מונה והולך מקודשת רק בסיום הספירה.

☜ כך פסק הרמ"א.

⦿ האם הקידושין מתבטלים מעצמם

◄ רש"י: גם במקרים שהאשה לא קיבלה את הסכום המלא - נתון לבחירתה האם לחזור.

☜ כך פסק הרמ"א.

⤶ ח"מ וב"ש: גם האיש יכול לחזור בו, ואפילו כשהאשה רוצה. בח"מ סיים שהדבר צריך תלמוד.

◄ רמב"ן: כשלא קיבלה את הסכום כולו, הקידושין מתבטלים מעצמם.

⦿ כשנתן לה מנה כמעט שלם

בדף מז, א נחלקו תנא קמא ויש אומרים במקרה שאמר שיקדש אותה במנה ונתן לה מנה חסר דינר. לת"ק אינה מקודשת, כי מתביישת לדרוש את הדינר האחרון. לדעת יש אומרים מקודשת.

◄ רשב"א: אם נתן לה מנה פחות דינר - אינה מקודשת, כדעת ת"ק.

◄ רמב"ן ורא"ש: מקודשת וישלים את הדינר, כשיטת יש אומרים. כך מדויק גם בדברי הרמב"ם, הטור והשו"ע (מגיד משנה בדעת הרמב"ם והח"מ בדעת הטור והשו"ע).

☜ הרמ"א פסק כדעת הרא"ש, מקודשת וישלים.

⦿ כשחזר וקידשה אחרי שנתן דינר רע

רמ"ה: אם אמר שמקדש אותה במנה, אחד הדינרים היה דינר רע שאינה מקודשת - אם חזר ואמר שתתקדש לו בו, והיא שתקה, ספק מקודשת. ב"י: טעם הדבר הוא שאיננו יודעים האם שתיקתה מלמדת אותנו שמסכימה להתקדש כפי שאמר עכשיו, או שסומכת דעתה על הדיבור הראשון ומסכימה להתקדש רק במנה שכולו טוב.

☜ רמ"א: כשחזר וקידש אותה, והיא שתקה - מקודשת.

֎ כשקיבל עליו במלווה את הדינר האחרון

טור ושו"ע: אם מתוך המנה מצאו דינר חסר או פגום, וקיבל עליו אותו במלווה (שו"ע: והסכימה) - מקודשת. דין זה דומה לסעיף יד בסימן כח, שהמקדש במלווה ופרוטה - דעתו על הפרוטה, ומקודשת.

◄ ח"מ: אם האשה לא מתרצה בפירוש - זה דין מנה חסר דינר, שנחלקו הראשונים האם מתביישת לתבוע את הדינר האחרון. למעשה היא מקודשת. הטור לא הזכיר שצריכה להתרצות, משום שלשיטתו אשה לא מתביישת לתבוע את הדינר, וגם בנתן לה מנה חסר דינר מקודשת וישלים.

◄ ב"ש: אם האשה לא התרצתה יש לחוש שהיא עדיין סומכת על הדיבור הראשון, ואינה מקודשת. יתר על כן, לדעת הרמב"ן שכשלא נתן את כל הכסף הקידושין מתבטלים מאליהם - גם כשתתרצה כבר לא יועיל, כי הקידושין כבר בטלו, וצריך לקדש אותה מחדש.

סעיף ז[עריכה]

האומר לאשה: הרי את מקודשת לי במאה דינרים, ונתן לה אפילו דינר אחד, ה"ז מקודשת משלקחה הדינר והוא ישלים לה השאר, שזה כמי שאמר: הרי את מקודשת לי בדינר זה ע"מ שאתן לך ר' זוז, שהיא מקודשת לו מעכשיו (קידושין ח,א). (וה"ה אם חסר דינר אחד או שהוא רע (הרא"ש והרמב"ן), ויש חולקין^א) (הרשב"א). בד"א, כשאמר לה: במאה דינרין, סתם. אבל אם פירש ואמר לה: הרי את מקודשת לי במאה דינרין אלו, והתחיל למנות לתוך ידה, (וי"א דבחדא מינייהו כגון שאמר: מאה דינרין אלו, או שמתחיל למנות^ב) (הרא"ש והטור כשני התירוצים שם), אינה מקודשת עד שישלים לה. ואפילו בדינר האחרון שניהם יכולים לחזור זה בזה, אלא א"כ אמר לה: דינר החסר יהא עלי במלוה, ונתרצתה. וכן אם נמצא מנה חסר דינר, או נמצא מהם דינר נחושת ולא הכירה בו תחלה, אינה מקודשת (רי"ף ורמב"ם כתי' א שם). (ויכולין לחזור בהן) (דעת רש"י). (י"א דאפי' בלא חזרה אינה מקודשת) (הר"ן פ"ק דקדושין) (עד שיאמר לה אח"כ: התקדשי בזה, ושתקה^ג). ואם יכולה להוציאו ע"י הדחק, הרי זו מקודשת (ח,א).

א. חסר דינר אחד: הרשב"א פסק כת"ק שם שכשחסר דינר אחד מתביישת לתבוע בעתיד ולכן אינה רוצה כעת להתקדש בכך, והרמב"ן והרא"ש אינם פוסקים כמותו ולדעתם תמיד מקודשת. הרמ"א הביא את שתי הדעות, והח"מ מדייק מלשון הרמב"ם והשו"ע שכתבו "אפילו דינר אחד" שפוסקים כרמב"ן שאם נתן לה צ"ט דינרים כ"ש שמקודשת.

ב. מתחיל למנות: גמרא: הקשתה מברייתא בה נאמר שאינה מקודשת ותירצה ששם מדובר באומר בדינרים אלו, ואח"כ רב אשי מתרץ באופן אחר ששם מדובר במנה הדינרים לתוך ידה ולכן מוכח שכוונתו שיש בדינרים אלו את כל הסכום ולא ישלים לה בעתיד.

רי"ף,רמב"ם,שו"ע: התירוצים חלוקים והלכה כתירוץ הראשון הואיל ונאמר ע"י סתמא דגמרא. לכן הדין תלוי רק באם אמר דינרים אלו או לא. ומעיר הב"ש שדברי השו"ע "והתחיל למנות" נאמרו אגב גררא ואין צורך בכך.

רא"ש,רמ"א: אינם חלוקים והלכה כשניהם. לכן אם אמר דינרים אלו או שהתחיל למנות אינה מקודשת.

ג. אמר לאחר הנתינה ושתקה: רמ"א: כתב ע"פ הרמ"ה שמקודשת.

ב"ש: הרמ"ה כתב שהיא ספק מקודשת משום שאולי סומכת על דבריה הראשונים, ואפשר לבאר שכוונת הרמ"א שיש חשש קידושין. עוד קשה שהרמ"א הביא דבריו בתוך שיטת הר"ן שהקידושין בטלים מעצמם מיד והכסף בינתיים אצלה כפקדון, ולשיטתם הוי שתיקה שלאחר מתן מעות וודאי אינה מקודשת, וברמ"ה צריך להסביר שסבר כרש"י שאינם בטלים כל עוד לא חזרו בהם.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.