פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לה יא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר לה יא

סעיף יא[עריכה]

האומר לשלוחו: צא וקדש לי אשה, ומת השליח, ואינו יודע אם קידש לו אשה או לא קידש, הרי זה בחזקת שקידש, שחזקה שליח עושה שליחותו. והואיל ואין יודע איזו אשה קידש לו, הרי זה אסור בכל אשה שיש לה קרובות שהן ערוה עמה, כגון אשה שיש לה בת או אם או אחות וכיוצא בהן, שאם תאמר ישא זו, שמא אמה קידש לו שלוחו או אחותה או בתה. ומותר באשה שאין לה קרובות כגון אלו (נזיר יב,ב;גיטין סד,א). היתה לה קרובה כגון אם: או אחות וכיוצא בהן, והיתה הקרובה אשת איש בשעה שעשה שליח, אע"פ שנתגרשה קודם שימות השליח, ה"ז מותר בה, ואין אומרים שמא קידש השליח את קרובתה אחר שנתגרשה, מפני שלא היתה ראויה בשעה שעשה השליח, ואין אדם עושה שליח לקדש לו אלא אשה שיכול הוא לקדשה בשעת השליחות (נזיר יב,א). הגה: וכן אם באו הקרובות ואמרו: לא נתקדשנו, ועמדו ונשאו, מותר באשה זו, דהא ודאי לא נתקדשו הקרובות (הר"ן פ' המקבל). י"א דהוא הדין אם צוה לקדש אשה פלונית, ומת השליח, נאסר מיד בקרובותיה מטעם חזקה שליח עושה שליחותו (ריב"ש סימן פ"ב). ויש חולקין בזה (תוספות פרק המקבל).

שליח לקדש אשה סתם שמת:

גיטין סד,ב: האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם, ומת שלוחו - אסור בכל הנשים שבעולם, חזקה שליח עושה שליחותו! ומבואר בגמ' שחזקה זו נאמרת רק לחומרא ולא לקולא.

תוס',ר"ן: זהו קנס משום שעשה שלא כהוגן שציוה לקדש סתם ולא חשש לתקלה. אחרת יקשה שנאסור על כל הקטנות להינשא לעולם שמא אביהן קידשן לשליח זה, אלא שאין זו חזקה גמורה כי אין בידו לקדש שמא לא תתרצה האשה, ועוד שהולכים אחר הרוב.

רמב"ן: מעיקר הדין. הקטנות מותרות לעולם משום שיש להן חזקת פנויות, אך הוא אסור בנשים שיש להן קרובות ולא מועילה חזקת הפנויות של הקרובות כיוון שאינן באות לדין לפנינו, ואילו יבואו ויאמרו שלא נתקדשו יהו נאמנות כדין ע"א באיסורים.

אמרו הקרובות שלא נתקדשו: תוס',ר"ן,רמ"א: כיוון שקנסוהו לא מועיל ואינן נאמנות אלא אם עמדו ונישאו.

רמב"ן: נאמנות אפילו לא עמדו ונישאו.

ציווה לקדש פלונית ומת השליח:

ריב"ש: אסור בקרובותיה משום חזקת שליח עושה שליחותו.

ד"מ בתוס': מותר כיוון שדוקא כשלא עשה כהוגן קנסוהו.

רמ"א: הביא שתי השיטות.

ח"מ,ט"ז,ב"ש,רעק"א: לכו"ע אסור בקרובותיה. התוס' נימקו שהוי קנס רק כדי לתרץ מדוע אסור בכל הנשים שבעולם אך כששלח לקדש פלונית ודאי מהדין אסור בקרובותיה. רעק"א הוכיח זאת מהתוס' בגיטין סה,א^[1]. ח"מ,ב"ש – ומ"מ כאן יודו התוס' שנאמנת באמירה אף כשלא עמדה ונישאת משום שאין כאן קנס.

מל"מ: לכו"ע מותר בקרובותיה. כאן ששלחו לקדש אשה מסויימת יתכן שתסרב ולכן אין חזקה ששליח עושה שליחותו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]