פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לז יא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יא[עריכה]
קטנה או נערה שקידשה עצמה בלא דעת אביה, או נשאת, אינו כלום. ואפילו מיאון אינה צריכה. ואפילו שדכה אביה תחלה (כעולא ורבינא קידושין מה,ב). ואפילו נתרצה האב בפירוש אחר הקדושין (רא"ש ברי"ף,רמב"ם). וי"א שאם נתרצה האב כששמע, הוו קדושין משעת שמיעהא, אפילו אם לא שידך (רש"י,רא"ש,רמ"ה) ואפילו אם לא נתרצה מיד כששמע, אלא שתק ולא מיחה ואח"כ נתרצה, הוכיח סופו על תחלתו והוי קדושין משעת שמיעה, אפילו נתאכלו המעות קודם שמיעה (רמ"ה). הגה: וי"א דאם נתאכלו המעות קודם, לא הוי קידושין. (מרדכי פרק האיש מקדש בשם רשב"ם וראבי"ה וראב"ן). בד"א, כשלא מיחתה היא או אביה קודם שנתרצה, אבל אם מיחתה היא או אביה (קידושין מו,א) קודם שנתרצהב (רש"י, דלא כתוס'), לא הוו קדושין אפילו נתרצה האב אחר כך. הגה: ויש אומרים דאם שמע האב ושתק ולא מיחה מיד, הוי כאלו נתרצה (שם). ואם לא שמע האב, או שהלך למדינת הים ונתגדלה הבת ושתקה ולא מיחתה, גדלו הקדושין עמה וצריכה גט (ריב"ש סי' תע"ט) ויש אומרים דבעינן שבעל אחר שנתגדלה (הרשב"א סי' אלף רי"ט). ויש להחמיר כסברא הראשונה.
קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה:
קידושין מד,ב: קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אמר שמואל: צריכה גט וצריכה מיאון... הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל, שקל חד מינייהו כסא דחמרא יהב ליה לחבריה, אמר: מיקדשא לי ברתיך לברי; אמר רבינא: אפילו למאן דאמר חיישינן שמא נתרצה האב, שמא נתרצה הבן לא אמרינן. אמרי ליה רבנן לרבינא: ודילמא שליח שויה! לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח. ודילמא ארצויי ארצייה קמיה! אמר ליה רבה בר שימי: בפירוש אמר מר, דלא סבר להא דרב ושמואל. הלכה כרבינא שלא חוששים שהתרצה אביה. ואפילו אם אביה שידכה לו שמא רוצה לקדשה בעצמו, אך אם גילה דעתו שחפץ לקדשה חוששים לקידושין כמבואר בסע' יב.
כשהלך למד"ה: עיין בסיכום לסע' יד.
נתקדשה ונישאת שלא לדעת אביה:
קידושין מד,ב: נתקדשה שלא לדעת אביה וניסת שלא לדעת, ואביה כאן, רב הונא אמר: אוכלת, רב ירמיה בר אבא אמר: אינה אוכלת. אמר עולא: הא דרב הונא כחומץ לשנים וכעשן לעינים.
רמב"ם,שו"ע: הלכה כעולא שאינה מקודשת ולכן אוכלת.
ריב"ש,שו"ת רשב"א: הלכה כרב הונא שמקודשת.
ב"ש: ספק מקודשת.
א. נתרצה האב מיד כששמע:
רא"ש ברי"ף,רמב"ם: אינה מקודשת.
רש"י,רא"ש,רמ"ה: מקודשת אפילו אם נתעכלו המעות קודם ששמע. לדעת הרא"ש וכן הר"ן ברש"י הקידושין חלים למפרע משעת שמיעה ואילו לדעת הרמ"ה רק משעת שמיעה.
מרדכי ברי"ף,מרדכי: אם נתאכלו בינתיים המעות אינה מקודשת וכשלא נתאכלו מקודשת.
שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרמ"ה שמקודשת משעת שמיעה. הב"ש תמה מדוע כתב כדעת הרמ"ה שמקודשת משעת שמיעה ולא כרא"ש וכר"ן, וכתב שאולי משום ששליח קבלה צריך להיות בעדים.
רמ"א: הביא דעת המרדכי.
ב. למ"ד שמקודשת – עד מתי יכולים למחות? רש"י,שו"ע: עד שמתרצה.
תוס': אף לאחר שמתרצה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.