פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לח יא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר לח יא

סעיף יא[עריכה]

מת הבן, מלמדין את האב שימחה, כדי שלא תזקק ליבם (קידושין סג,א).

אב החוזר בו:

רמב"ן,רשב"א,ר"ן: בע"מ שיאמר הן: אמר הן – מקודשת מיד ואינו חוזר. מחה – יכול לחזור ולומר הן. בכל מקרה שיכול לחזור ולקדשה הוי ספק קידושין שמא יחזור בו.

בע"מ שישתוק: שתק או אמר הן – מקודשת מיד ואינו חוזר. מחה – אינו יכול לחזור ממחאתו.

בע"מ שלא ימחה: אמר הן – יכול לחזור ולמחות. מחה – בטלו הקידושין ואינו יכול לחזור ממחאתו.

טור: חולק בע"מ שלא ימחה, וסובר שאם אמר הן מקודשת מיד ואינו חוזר.

רמב"ם: בע"מ שיאמר הן^[1]: רצה האב מקודשת. לא רצה או ששתק או שמת קודם ששמע אינה מקודשת. משמע בפשטות שמשווה בין הדברים, ובין במחה בין בשתק בין במת מיד בטלו הקידושין ואינו חוזר בו, משום שהולכים אחר שעת השמיעה.

בע"מ שלא ימחה: מחה אינה מקודשת. לא מחה או מת מקודשת. גם כאן משמע שהולכים אחר שעת השמיעה ושוב אינו חוזר בו.

שו"ע: בסע' ז הביא דברי הרמב"ם ובסע' י הביא דברי הרמב"ן.

ח"מ: אין מחלוקת, וגם לרמב"ם אם מחה או שתק יכול לחזור ורק בינתיים אינה מקודשת. ולאו בחדא מחתא מחתינהו אלא במת אינה מקודשת כלל ובשאר הוי ספק קידושין שמא יחזור בו.

ב"י,ב"ש: נחלקו, ולדעת הרמב"ם גם אם מחה או שתק שוב אינו חוזר בו, כי הולכים אחר שעת השמיעה. ומבאר הב"ש, שהשו"ע הביא להלכה את שתי הדעות. כאשר מת הבן נאמר בסע' ט שאם שמע האב אחר מות הבן מלמדים אותו למחות, ואילו בסע' יא לא מחלקים ומשמע שמועיל ללמדו גם אם שמע קודם מותו. הב"ש מבאר שסע' ט הוא לדעת הרמב"ם שמקודשת מיד בשעת שמיעה ושוב אינו חוזר, ולכן רק אם שמע כעת אחר מותו יכול למחות מיד, ואילו בסע' יא זוהי דעת החולקים שיכול לחזור לאחר זמן ולכן אף אם שמע כבר יכול כעת למחות. הח"מ מיישב שבסע' ט מדובר גם על "ע"מ שישתוק" שחל מיד ואילו בסע' יא מדובר ב"ע"מ שלא ימחה".

רמ"א: בע"מ שלא ימחה הביא דעת הטור. ובשאר המקרים לא השיג על השו"ע. הרש"ל והח"מ ביארו שהחילוק מע"מ שיאמר הן שיכול לחזור הוא ששם החלות תלויה בקום עשה, וכן בע"מ שישתוק משום שהתבטא בלשון מעשה. והט"ז חילק שבע"מ שיאמר הן מכך שלא הסתפק בתנאי "שלא ימחה" משמע שהתכוון לרבות שיוכל לחזור ולומר הן אף אם ימחה בתחילה. הב"ש הביא את שני ההסברים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]