פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לט ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
היו עליה נדרים, והלכה אצל חכם והתירה, מקודשת (כר"מ כתובות עד,ב). ואפילו היא אשה חשובה (רמב"ם כרבה). במה דברים אמורים, שהתירה חכם קודם שנודע לבעל, אבל אם נודעו לבעל קודם שהתירה, מיד נתבטלו הקדושיןא (תוס', דלא כרשב"א ור"ן). ויש מי שאומר שאם היא אשה חשובה, אפילו אם קודם שנודעו לבעל התירה חכם, היא ספק מקודשתב (רמב"ן). (ואם קדשה ע"מ שאין עליה נדרים, ובעל סתם, עיין לעיל סימן ל"ח סעיף ל"ה).
א. הותר הנדר אחר ידיעת הבעל: תוס',שו"ע: לא מועיל, ולכן אינה מקודשת. לפי הסבר הח"מ בסע' הקודם השו"ע סתם כתוס' ויש מי שאומר כרשב"א, והב"ש חלק.
רשב"א: מועיל ומקודשת. כמובא בסע' הקודם נחלקו בירושלמי אם חוששים שתלך לחכם. הר"ן דייק מכך שלכו"ע מועיל ללכת לחכם אפילו אחר ידיעת הבעל, אך רי"ו הבין שהירושלמי לא חלוק על התוס' אלא עוסק בלא נודע לבעל. הב"ש הקשה שבכך יש לחשוש שמא ימחל הבעל על תנאו, ותירץ שסובר שאין לחשוש הואיל ודרך להקפיד וגם התנה בפירוש.
ר"ן: חוששין שמקודשת. מהירושלמי מוכח שמקודשת ויתכן שהבבלי חולק.
ב. אשה חשובה: כתובות עד,ב: תנו רבנן: הלכה אצל חכם והתירה – מקודשת... והתניא: אצל חכם והתירה, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת! אמר רבה, לא קשיא: הא ר"מ דאמר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, הא ר"א דאמר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד... רבא אמר: הכא באשה חשובה עסקינן, דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה. הלכה כר"מ.
רמב"ם: הלכה כרבה שגם אשה חשובה מקודשת.
רמב"ן: ספק מקודשת. הגאונים הסתפקו אם הולכים בתר בתרא ופוסקים כרבא גם כנגד רבה רבו[1].
רא"ש: הב"ש ביאר שלשיטתו העיקר להלכה כרבא שאינה מקודשת, אלא שלחומרא יש לחשוש לרבה. נפק"מ שאם קידשה אחר מקודשת לשני מדאורייתא, אך לדעת הרמב"ן אומרים תצא מזה ומזה.
שו"ע: סתם כרמב"ם ויש מי שאומר כרמב"ן.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הח"מ מקשה כיצד שייך לפסוק ספק מקודשת, הרי הסברא למ"ד שאינה מקודשת היא שלא רצה להיאסר בקרובותיה, אך אם בגלל הספק סוף סוף נאסור עליו קרובותיה שוב אין טעם לומר שלא רצה לקדשה שהרי בין כה וכה יאסר, ומתרץ שלא כו"ע דינא גמירי, ויתכן שלא ידע שיאסר מספק.