פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר מב ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר מב ד

סעיף ד[עריכה]

אם קידש בפני עדים, אפילו לא אמר: אתם עדים, מקודשת^א (קידושין מג,א). הגה: ואפילו ייחד עדים, יכולים אחרים שראו המעשה להעיד (ריב"ש סי' תע"ט) וצריכים העדים לראות הנתינה ממש לידה או לרשותה, אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה, אע"פ ששמעו שאמר: התקדשי לי בחפץ פלוני, ואחר כך יצא מתחת ידה, אינן קידושין עד שיראו הנתינה ממש^ב (תשובת רשב"א סי' תש"פ). ואין הולכין בזה אחר אומדנות והוכחות. מי שקידש דרך חור שבכותל, כגון שאחת פשטה ידה דרך חור ובא אחד ונתן לה קדושין, והחור צר ואי אפשר לראות אותה בשעת קדושין, והיא אומרת שלא שמעה שקדשה, נאמנת במגו שיכולה לומר שלא היתה ידה רק יד אחרת^ג (רשב"א אלף קע"ט), ובלבד שלא יהיו עדים המכחישים אותה. כל עדות שלא נחקר בבית דין, לא מקרי עדות לענין קדושין (כן משמע במרדכי ריש אחד דיני ממונות). ולכן אפילו אמרו עדים חוץ לבית דין שנתקדשה, יכולים לחזור בהם בבית דין לומר: לא נתקדשה. וכן להפך, (תשובת הרשב"א הובאה בב"י). עדי קדושין אינם צריכים דרישה וחקירה, אם לא בדבר שנראה שיש בו רמאות^ד (רשב"א אל"ף ר"ט). מצאו כתוב בשטר: פלוני קידש פלונית^ה, ועדים חתומים בו, כל זמן שאין השטר מקויים, אין לחוש לקדושין (הגהות מרדכי דקדושין). ודלא כיש מי שמחמיר בדבר^ו (מהרי"ק שורש ע"ד).

א. לייחד עדים: קידושין מג,א,שו"ע: גם אם לא ייחד עדים מקודשת. בית מאיר – ואפילו לא נתכוונו להעיד אלא רק לראות, וכן משמע משו"ת רשב"א, וכן העיקר להלכה שלא כת"י בכריתות יב וכפנ"מ.

ריטב"א,בית מאיר: מנהג קדום לייחד עדים לכתחילה, לחשוש לשיטת רש"י שאם יש שם קרובים וכיוונו להעיד פוסלים את כל העדות אף אם לא העידו בפועל. בית מאיר – וכן משום שלפעמים העולם עומדים רחוק ואינם שומעים ואינם רואים, וכמדומה שכן מנהג אשכנז.

המקדש בפומבי וייחד פסולים:

מהרי"ו: אינה מקודשת למרות שראו עדים נוספים. למד זאת מדברי הרא"ש במכות ו,א שנוהגים לייחד העדים כדי שהקרובים הנמצאים במעמד החופה לא יפסלו את עדות הכשרים, משמע שהשאר אינם נחשבים עדים כלל. הריב"ש והרמ"א חולקים על סברתו ולדעתם גם כשייחד עדים כשרים האחרים להעיד, אך יתכן שיודו לפסקו מטעם שהפסולים יבטלו את כל העדות הואיל ולא ייחד את הכשרים, אמנם בפשטות גם הם עוסקים במקרה שיש גם קרובים כמצוי בכל חתונה, וא"כ מסתבר שגם בכך הכשירו וחולקים על פסקו, וצ"ע מדוע הבאר היטב שהביא מחל' המהרי"ו והמהריב"ל לא ציין זאת.

מהריב"ל: אין להקל להתירה לשוק. דחה הראיה, שודאי אין יכולת לבטל עדים באמירה, ושם הייחוד רק גורם לכך שהשאר לא יצטרפו עימם לעדות אחת וממילא לא אומרים שכיוון שנמצא קרוב כל העדות בטלה.

חת"ס: מהיות טוב יש לקדש שנית אך עיקר הדין שאין צריך, משום שהייחוד לא מבטל את עדות האחרים, ומאידך הקרוב לא פוסל את הכשרים אף שלא ייחד אותם. מדוע אינו פוסל את הכשרים? א. לדעת הרא"ש קא"פ פוסלים רק אם באו להעיד, וכתב הב"ש בדעתו שכאן הואיל וכבר נעשו הקידושין בכשרות על ידם שוב לא יפסלו למפרע אף אם יבואו להעיד, ולדעת הרי"ף והרמב"ם שקא"פ פוסלים כבר בראייה, מ"מ הדבר נכון בממון ונפשות אך בדברים שתחילת עשייתן צריכה עדים דעת הבעלים רק על הכשרים (שלא כרא"ש). ב. כשמקדש בפומבי אנן סהדי שהיא מקודשת, ובאנן סהדי העדות אינה נפסלת מצירוף הפסולים שהרי בכל אנן סהדי יש גם כשרים וגם פסולים^[1].

פת"ש: במקרה שלא ידעו הכשרים מפסולו של הפסול אין צריך לקדש שנית כלל, משום שהרי"ף והרמב"ם פסלו משעת ראייה רק כשידעו מפסולו. החת"ס עסק במקרה שלא ידעו ובכ"ז לא כתב כן.

ב. לראות הנתינה ממש: רא"ם,מרדכי^[2]: לא צריך. מספיק שרואה דבר המוכיח כדי שיוכל להעיד כאילו ראה גוף המעשה.

שו"ת רשב"א,מהר"ם,רמ"א: צריך. לא מספיק לראות הרבה אומדנות המוכיחות. אפילו שמעו מאחורי הגדר שאומר לה התקדשי לי באתרוג ואח"כ ראו האתרוג אצלה אין חשש קידושין, ואפילו מודה שלקחתו לקידושין.

ב"ש: נחלקו, ודעת הרמ"ה והשו"ע בחו"מ סי' ל,יא כמרדכי. הם עסקו בממונות אך יש לדמות קידושין לממונות ולא לנפשות שלא הולכים אחר אומדנא, כמו שלענין דרישה וחקירה דומה לממונות שלא חוקרים. משמע שהב"ש מכריע כמרדכי. התומים^[3] דחה שבממונות לא איברו סהדי אלא לשיקרא משא"כ בקידושין שהחלות תלויה בהם.

חוות יאיר,מקנה,חת"ס: לא נחלקו. המרדכי עוסק באומדנא דמוכח כגון שלא עמדו מאחורי הגדר אלא לפניהם, והעלימו עין בדיוק בשעת הנתינה, ואח"כ ראו הטבעת בידה, ובכך גם הרשב"א מודה, שהרי זוהי אומדנא מוכחת יותר מעדי יחוד. וכתבו החוו"י והחת"ס שבחופה הנעשית בפומבי כיוון שיש ידיעה ברורה שנכנסה לחופה והיה שם רב שסידר הקידושין ושמעו הברכות ויצאה מהחופה בחזקת נשואה הרי אלו קידושין גמורים אף שלא היו קרובים ולא ראו נתינת הטבעת. החת"ס כתב ע"כ שהדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא.

ג. פשטה ידה מהחור:

שו"ת רשב"א,רמ"א: נאמנת לומר שלא שמעה שקידשה במיגו שהיתה זו יד של חברתה. אם מודה מקודשת.

קשה – הרי הרשב"א והרמ"א הצריכו ראיית הנתינה ממש?

ח"מ: הואיל וידעה שהעדים שם ושמעה קולם והם ראוה קודם וכעת שמעו קולה, השמיעה נחשבת כראייה. שהרי אפילו עדי יחוד נחשבים עדי ביאה למרות שלא ראו ממש.

ב"ש: כאן ראו את עצם הנתינה בידה אלא שלא ראו כעת פניה וכן לא ראו שהיא שמעה שמקדשה.

עדים שלא הכירוה בשעת קידושין: רמ"ט: אינה מקודשת אפילו הכירוה אח"כ.

רדב"ז,נתיבות,ישועות יעקב: מקודשת. ראה גם בסיכום לסי' לא,ב לגבי לא ראו פני הכלה, שלמבי"ט לא מקודשת ולמהרי"ט ולקה"י מקודשת.

ד. דרישה וחקירה: רמב"ן,רשב"א,ריב"ש,רמ"א: עדי קידושין אינם צריכים דרישה וחקירה אא"כ נראה שיש בדין רמאות. הרמב"ן והרשב"א הוכיחו שלא צריך מהנאמר בגיטין פח,ב שאפשר לדון בגיטין בפני הדיוטות, וא"כ מוכח שדומה להלוואות שתיקנו לא לנעול דלת, וה"ה לדרישה וחקירה. קשה מדברי הרמ"א למעלה שכל עדות קידושין שלא נחקרה בבי"ד אינה עדות. הגר"א יישב שמדובר בדין מרומה, והב"ש כתב שדוחק לתרץ כך ונשאר בצ"ע. לגבי דין הנראה מרומה, רעק"א ציין שלמאירי אפי' בכך אי"צ דו"ח. עיין עוד בסיכום לסי' יא,ד.

משאת בנימין: עדי גט אינם צריכים, אך עדי קידושין שבאים לאוסרה על כל העולם צריכים.

ה. שטר עדות על קידושין: הגמ"ר: דוקא לשטר חוב יש תוקף וכן לשטר קידושין במקרה שקידשה בשטר זה, אך כשקידשה בכסף או ביאה אין לשטר תוקף. נאמר מפיהם ולא מפי כתבם, ובשטר חוב כשר משום שיסודו בנביאים "כתוב בספר וחתום" וכן כשמקדש בשטר הואיל וניתן להיכתב עבור מעשה הקידושין.

שו"ת רשב"א,ב"ש: יש תוקף אך דוקא כשנכתב מדעת המתחייב.

רמ"א: משמע מלשונו שיש תוקף אף כשלא נכתב מדעת המתחייב, והב"ש הקשה על כך.

ו. שטר שאינו מקויים והאיש או האשה טוענים מזוייף: עיין בסיכום לחו"מ סי' עו,ד.

הגמ"ר,רמ"א,ב"ש: אין לחוש לקידושין. כשהבעל דין טוען מזוייף צריך קיום מדאורייתא. הב"ש מוכיח שכן דעת הרמב"ם ופוסקים נוספים. כמבואר, לדעת הגמ"ר עצמו לכל שטר עדות בקידושין אין תוקף אא"כ קידשה בשטר זה, אך כתב שאף על הצד שיש מ"מ כשטוענים מזוייף ואינו מקויים אין לחוש.

שו"ת רשב"א,מהרי"ק,ש"ך: יש לחוש. גם בכך צריך קיום רק מדרבנן. המהרי"ק כתב כן אף במקרה שהעדים עצמם טוענים מזוייף, ובכך הש"ך הסתפק, והח"מ כתב שזה נגד המושכל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]