פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר מד ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
המקדש אחת מהשניות או מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה, הרי זו מקודשת קדושין גמוריםא (משנה קידושין סו,ב), חוץ מיבמה שנתקדשה לזר, שאינה מקודשת אלא מספק (כשמואל יבמות צח,ב).
א. קידושין גמורים: ט"ז: ואם אחר יקדשה אינה צריכה ממנו גט.
ב"ש: צריכה. כך מוכח מהב"י בסי' מב שכתב שאם קידש בפני פסולי עדות מדרבנן ונתקדשה לאחר צריכה ממנו גט. עפי"ז גם ביאר דברי הטור בסי' טו שהפסולות מדרבנן אינן בני קידושין מדרבנן, והט"ז שם חלק והוכיח מכאן שהקידושין גמורים ואם יקדשה אחר לא תזדקק לגט ממנו. עיין בסיכום לסי' טו,א ולסי' מב,ה.
בקידושי ביאה: נו"ב – גם בכך מקודשת ולא אומרים אי עביד לא מהני, כי אומרים כן רק במעשה שא"א לעשותו בהיתר כלל, כדברי הש"ך בחו"מ סי' רח, וכאן יכול לקדשה בדרכים אחרות. הפת"ש הוסיף ליישב ע"פ דברי הנו"ב במקום אחר, שבקידושין גילתה התורה לגבי כהן גדול ואלמנה שמועיל וה"ה לכל חייבי לאוין. עוד יישב ע"פ דברי רעק"א שלא מועיל דוקא במקרה שבביטול החלות תבוטל העבירה, אך כאן תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד אם יש עבירה בחייבי לאוין דוקא בקידש או גם בבעל ללא קידושין.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.