פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר נ ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר נ ג

סעיף ג[עריכה]

השולח סבלונות לבית חמיו, בין מרובין ובין מועטין, בין שאכל שם סעודת ארוסין בין שלא אכל, בין שמת הוא בין שמתה היא, או שחזר בו האיש, יחזרו הסבלונות כולם חוץ מהמאכל והמשתה. וכן מעות וכן כלים מועטים ששלח לה להשתמש שם בבית אביה, אם נשתמשה בהם ובלו או אבדו, אינם משתלמין^א; אבל אם הוו קיימין, חוזר הכל וגובה אותם בבית דין, שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי בלבד (ב"ב קמו,א ע"פ רמב"ם). הגה: וי"א דאפילו בדבר מאכל ומשתה ודברים מועטים דאין חוזרים, דוקא כשאכל שם החתן, ואז אפילו מה שהוא בעין אינו חוזר, אבל אי לא אכל שם, חוזר הכל (שם טור). חזרה היא בה, חוזר הכל. ואפילו המאכל והמשקה נותנת דמיו בזול, דהיינו שאם היו דמי המאכל והמשקה ששה, משלמת ארבעה (ב"ב קמו,א). ואם היה מנהג המדינה שיעשה כל אדם סעודה ויאכיל לריעיו או יחלק מעות לשמשים ולחזנים וכיוצא בהם, ועשה כדרך שעושים כל העם, וחזרה בו, משלמת הכל, שהרי גרמה לו לאבד ממון^ב; והוא שיהיה לו עדים כמה הוציא (רמב"ם). (וי"א דכל זה מיירי במה ששלח לאחר ארוסין, אבל קודם אירוסין, לאחר שידוכין, חוזר הכל (נ"י פ' מי שמת וכ"כ הריטב"א) ויש חולקין^ג) (ב"י בשם הרשב"א).

א. מאכל ומשתה, מעות וכלים קטנים:

ר"י מיגש,רמב"ם,שו"ע: כשהם בעין חוזרים וכשאינם בעין אינם חוזרים, ואין חילוק בין אכל שם או לא.

רי"ף,רא"ש,רשב"א,רמ"א: כשלא אכל חוזרים וכשאכל אינם חוזרים, ואין חילוק בין בעין או לא. ב"ש – וצריכה לשלם על המאכל פחות שליש, ועל כלים שבלו אך עדיין בעין אם ראויים למלאכתם הראשונה אינה צריכה לשלם על הבלאי כדין נדוניא בסי' צו, ואם אינם ראויים משלמת שווים פחות שליש. דברים שאינם עשויים לבלות ומכרה דינה כגזלן ומשלמת כשעת המכירה בלי לנכות שליש. באכל והכלים בעין נסתפקה הגמ' ומספק אינם חוזרים אך למ"ד שבספקות בגמ' מועילה תפיסה גם כאן תועיל.

ב. הוצאות הסעודה: רמב"ם,שו"ע: צריכה לשלם כיוון שגרמה לו לאבד ממון^[1].

ראב"ד: אינה צריכה. מוכיח כן מדין מכר זרעוני גינה ולא צמחו שקי"ל שפטור מלשלם הוצאות (חו"מ רלב). המ"מ מיישב שרק כשהוצאות המפסיד היו ע"מ להרוויח כגון להצמיח חברו פטור. עיין שו"ת רעק"א קלד שאם אמרה לו בפירוש שיוציא חייבת לכו"ע (אפילו במקרה שעשה להרוויח).

ג. קודם אירוסין: ריטב"א: אפילו אם אכל הכל חוזר. גם כשאכל אינו מוחל.

ב"י ברשב"א: דינו כאחר אירוסין.

רמ"א: הביא שתי הדעות.

ב"ש: הרשב"א מודה לריטב"א. הרשב"א רק כתב שגם קודם אירוסין פוחתת שליש ממה שבלה, אך לגבי השאלה אם כשאוכל שם מוחל יודה שקודם אירוסין אינו מוחל.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]