פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר נ ו

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר נ ו

סעיף ו[עריכה]

כשרוצין לעשות הבטחות לשדוכין, עושים בענין שלא יהא אסמכתא, דהיינו שעושים שטר מזה שחייב לחבירו מנה, ואחר שחייב עצמו מנה (מתנה עם אבי הכלה) שאם יקיים השדוכין ויכנס לחופה עם משודכתו זאת הרי החוב מחול לו, ואח"כ עושים שטר שחבירו חייב לזה מנה, ומתנה עמו שאם יכניס בתו לחופה עם זה המשודך יהא החוב מחול לו, ומניחים שני שטרות אלו ביד שליש (רמב"ם בשם חכמי ספרד). הגה: ויש אומרים דכל קנסות שעושים בשדוכין אין בהם משום אסמכתא (תוס' פרק איזהו נשך והרא"ש פ"ד דנדרים). וכן המנהג פשוט לגבות קנסות שעושין בשדוכין^א, וכמו שיתבאר בח"ה סימן ר"ז. ודוקא אם כבר נכתבו שטרי הקנסות, אבל קבלו קנין על מנת לכתוב השטרות, וקודם שנכתבו חזר אחד בהם ומיחה בעדים שלא לכתוב השטרות, הרשות בידו למחות בשטר^ב (תשובת הרא"ש כלל ל"ד) (וכמו שיתבאר בח"ה סי' ל"ט וסי' רמ"ג). י"א דמי שפסק על בתו (שם כלל מ"ג) או על בת בתו (הרשב"א סי' תשע"א) או קרובתו שתנשא לפלוני, ואחר כך אין הבת רוצה, דהפוסק פטור מן הקנס, דזה מקרי אונס^ג אע"ג דלא התנה, ובלבד שלא יהא ערמה בדבר. (ועיין לקמן ס"ס ע"ז). וכן בשאר אונסים^ד, כגון שמת הפוסק, אין יורשים צריכין לקיים, ופטורים מן הקנס^ה. ודוקא בפסיקא בעלמא פטורים מן הקנס, אבל אם נתחייב עצמו בשטר, חייבין יורשיו לשלם, ולא מהני אונס ועיין לקמן סי' נ"א (שם תמצאנה). שנים ששידכו ביניהם והיו דרים בעיר אחת ועשו קנס ביניהם, ואח"כ יצא אחד מן העיר ורוצה שהשני ילך אחריו לקדש, אם אינו רוצה, פטור מן הקנס (ריב"ש סי' קע"ז ובתשובת הרמב"ן סי' רע"ח). ועיין בח"ה סי' י"ב סע' ט' אם רוצה העובר ליתן הקנס, אי מחויב לקיים הדבר מצד קיבול הקנין^ו.

א. קנסות בשידוכין: הרמ"א חו"מ רז,טז הצריך קנין והש"ך חלק, והב"ש הביאם וכתב שבמשליש השטרות אין צריך לכו"ע. הבית מאיר והפת"ש כתבו שאף שראיות הש"ך נכונות, מכל מקום הואיל והעיד הרמ"א שנהגו בקנין הרי זה כסיטומתא שלא מועיל ללא קנין. עוד כתב הב"ש, שהרוצה לישא אלא שרוצה לשנות חלק מהתנאים חייב בקנס, אחרת יוכל כל אחד להישמט בקלות מן הקנס.

כשהקנס גדול מדמי הבושת: ב"ש: בכל זאת אינו אסמכתא.

בית מאיר: דוקא כשגדול בקצת, וכמו שאשלם במיטבא אינו נחשב גוזמא כך כאן לא צריך לצמצם בדיוק, אך בסך הגדול בהרבה הוי אסמכתא^[1].

חשש לכפייה בקידושין: הישועות יעקב תמה כיצד עושים קנסות וחרם הרי יש לחוש שנחשב כאנסוהו וקדיש, ויש לבטל הקנסות לפני הקידושין כפי שעושים לפני גירושין. הפת"ש תירץ שעיקר דעת השו"ע בסי' מב,א כרמב"ם שאנסוהו וקדיש מקודשת, שהרי הביאו בסתם, ורק לחומרא חש וכתב שהיא ספק מקודשת. וגם למחמירים שם הטעם הוא שמא קנסוהו לפי שלא עשה כהוגן וטעם זה לא שייך אצלנו שנשבעו מעצמם, ואפילו לדעת העיטור שם שאינה מקודשת מעיקר הדין^[2] לפי שסובר שתליוהו וקנה לא הוי קנין, מ"מ במקרה שלנו לא ברור שנחשב אונס כיוון שנשבעו מעצמם, ואמנם בגט נפסק בסי' קלד,ד שחוששים גם לכך ומתירים נדרו לפני שמגרש, אך זוהי רק חומרא לכתחילה, ולכן כאן בקידושין שאף באונס גמור זוהי רק חומרא אין להחמיר בשתי החומרות.

ב. קנין על מנת לכתוב: ח"מ,ב"ש – במקרה זה פטור אף מגוף השידוך, שהרי התנאי לא התקיים.

ג. פסק על ביתו והיא אינה רוצה: שו"ת רא"ש,רמ"א: הפוסק פטור משום שהוא אנוס.

ח"מ: הסתפק אם מדובר דוקא במתחייב בקנס כנהוג ע"פ הרמ"א אך כשנהג ע"פ מנהג חכמי ספרד, שהתחייב לגמרי ושכנגדו התחייב למחול אם ינשאו לבסוף, חייב בכל מקרה הואיל ולא התקיים התנאי, או שגם בכך פטור משום שאומדנא דמוכח שלא התחייב על דעת שלא תסרב ביתו.

ב"ש: מדובר בכל מקרה משום שזוהי אומדנא דמוכח. הוכיח כן מהגמ"ר הכותב שאם ביתו טוענת מאיס עלי אינו צריך לפרוע את שטר החוב שנתן על הנדוניא.

ד. אונס ממון: תשו' ש"י: פוטר מקנס אא"כ התחייב בשבועה.

רמ"א,ט"ז,ש"ך יו"ד רלב,ב"ש: בהפסד מרובה כשיש אומדנא דמוכח שלא נשבע על דעת כך פטור אף אם התחייב בשבועה.

ב"ח: כשהתחייב בשבועה אפילו בהפסד מרובה אינו פטור.

ה. יורשים פטורים מהקנס: מהרי"ו,רמ"א: אם מת האב, היורשים פטורים מהקנס. ב"ש – מדובר על הממון שהתחייב האב לתת לחתן כשינשאו, אך לא מדובר על קנס כשחזרה מהנישואין, שהרי הנישואין תלויים בה ואם היא חזרה הריהם אנוסים ואפילו האב היה פטור במקרה זה.

נ"ש: תמה, הרי בסי' קיג הביא הרמ"א את הראב"ד שאומדים דעת האב לתת לפרנסה אף יותר מעישור נכסים, כל שכן כאן שנקט בפירוש בסכום שרוצה לתת.

ב"ש: מדובר באב שהעני, שאז אינה זכאית בפרנסה, וחידש הרמ"א שאף אם התחייב בקנס יורשיו פטורים.

ו. רוצה לעבור ולשלם הקנס: שו"ת רשב"א,שו"ע חו"מ יב,ט: אינו רשאי. כיון שהוא מחוייב לקיים דבריו מכח הקנין.

ח"מ,ב"ש: דוקא כשכתב שמקבל עליו בקנין וקנס, שאז הקנס הוא רק לחיזוק, אך אם כתב שמקבל בקנין ואם לא יקיים יתן קנס, פירש שהקנס הוא שובר של הקנין ואם ישלמו יפטר מהקנין.

שידך אלמנה והכניסה כל כספה לבעלה: עבוה"ג – הבעל מחוייב לשלם, כי שכר השדכנות נחשב כמלווה בשטר.

יש הבדלים בגובה השכר בין מקום הבעל למקום האשה: פנים מאירות – הולכים לפי הצד שבמקומו גר השדכן.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]