פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סב ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סב ז

סעיף ז[עריכה]

ברכה זו^א שמוסיפים בבית חתנים היא ברכה אחרונה מז' ברכות, שהיא ברכת אשר ברא. הגה: וי"א דאף אשר ברא אין מברך כל ז' אלא כשמזמנין אחרים, אבל אם אוכל עם בני ביתו אין מברכין^ב, (הר"ן בשם הרמב"ן וכן נוהגין). במד"א, כשהיו האוכלים הם שעמדו בברכת הנשואין ושמעו הברכות; אבל אם היו האוכלים אחרים, שלא שמעו ברכת נשואין בשעת נשואין, מברכין בשבילם אחר ברכת המזון ז' ברכות, כדרך שמברכין בשעת נשואין, והוא שיהיו י', וחתן מן המנין (רמב"ם). וי"א שאפילו היו בשעת החופה ושמעו הברכות, אם לא אכלו שם עד עתה, מקרי פנים חדשות ומברכים בשבילם ז' ברכות אחר ברכת המזון (רא"ש), וכן פשט המנהג. הגה: וי"א דאם היו שם פנים חדשות, אע"פ שאין אוכלין שם^ג, מברך בשבילם לילה ויום^ד (הר"ן פ"ק דכתובות).

א. ברכה זו: מוסב על שני הסעיפים הקודמים. עד סע' ד הציטוטים מהרמב"ם היו מהל' אישות והחל מסעיף ה מהל' ברכות.

ב. בני ביתו: עיין בסיכום לסע' ד שלדעת הרמב"ן והרמ"א אין מברכים אפילו שהשמחה במעונו כשאוכל רק עם בני ביתו, והר"ן חולק. הרמ"א כאן כתב שאין מברכים אפילו אשר ברא וכתבו הח"מ והב"ש שכ"ש שאין מברכים שהשמחה במעונו, ואדרבה הרמב"ן עסק בברכת שהשמחה במעונו.

פנים חדשות: כתובות ח,א: רב אשי איקלע לבי רב כהנא, יומא קמא בריך כולהו; מכאן ואילך, אי איכא פנים חדשות - בריך כולהו, ואי לא - אפושי שמחה בעלמא הוא, מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא.

רמב"ם: פנים חדשות הם אלו שלא שמעו עדיין את הברכות אפילו בחופה.

תוס',רא"ש: אלו שלא סעדו עדיין בסעודות החתן, והם בני אדם שמרבים בשבילם מנות.

שו"ע: סתם כרמב"ם וי"א כרא"ש ונהגו כרא"ש. את הסייג שמרבים בשבילם מנות הזכיר בסע' ח בי"א.

הב"ש ציין שהרש"ל פסק כרמב"ם, והעזר מקודש (סע' ח) כתב שכיוון שפשט המנהג אין אפילו מידת חסידות לחוש לרמב"ם. ונימק ש"מנהג בברכות הוא כתקנת חז"ל ממש להדיא בפרט זה מתחילה".

הקהלות יעקב^[1] מבאר שיסוד מחלוקת הראשונים תלוי בהבנת עניינם של הברכות בכל יום. לדעת הרמב"ם עניינם להוציא את מי שעדיין לא שמעם, ואילו לדעת הרא"ש כל הסועדים מתחייבים בברכה בכל פעם שיש תוספת שמחה ע"י פנים חדשות. לכן לדעתם צריך דוקא אנשים שמרבים בשבילם מנות ולכן שייך לומר ששבת הריהי כפנים חדשות.

כמה פנים חדשות צריך? ר"ן,ב"ח,ח"מ,ב"ש: מספיק אחד.

רמב"ם,ילקו"י: שניים. כן כתב ר' אברהם בן הרמב"ם בשם אביו.

ג. כשהפ"ח לא אוכלים: הר"ן והרמ"א כותבים שלא צריך שהפנים החדשות יאכלו, וכתב הח"מ שמ"מ צריך שיהיו ראויים להרבות בשבילם, ונראה שהבין שאינו חולק על הרא"ש המובא בסע' הבא שדוקא אם מרבים בשבילם, אולם הב"ש הבין שהם חלוקים, ולדעת הרא"ש צריך שיכינו או שעכ"פ יהיו ראויים להרבות בשבילם ואילו הר"ן סובר שאפילו זה לא צריך.

הר"ן עצמו הסכים עם ר' האי שמברכים אפילו כשמלווים את החתן ביום שישי ובשבת מבית הכנסת לביתו למרות שאין שם סעודה כלל, משום שזוהי עיקר השמחה וראוי לברך עליה, והוכיח כן ממסכת סופרים ומהירושלמי, והרא"ש חלק על ר' האי.

ד. לילה ויום: עיין בסיכום לסעיף הקודם, שלדעת הרא"ש פנים חדשות מועילות רק לסעודה אחת ואילו לדעת הרי"ף, הרמב"ם והר"ן מועילות לכל היום, וכן פסק הרמ"א, והב"ש כתב שרוב הפוסקים סוברים כרא"ש וכן ספק ברכות להקל. והקשה מדוע הרמ"א בסע' הבא ביאר שמברכים בסעודה שלישית רק בגלל הדרשה, ותירץ שפנים חדשות מועילות רק לשתי סעודות ולא יותר.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]