פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סז יא

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סז יא

סעיף יא[עריכה]

קטן, אפילו מבן ט' שנים ומעלה, שהשיאו אביו, אין לה כתובה; ואם בא עליה אחר שהגדיל, יש לה עיקר כתובה, מאתים לבתולה, מנה לאלמנה (משנה בכתובות צ,א); אבל תוספת שכתב לה בקטנותו, אין לה (גמ'), (ואפילו השיאה ב"ד^א); ואפילו העיקר אינו גובה מכח שטר הכתובה, אלא מתנאי בית דין. לפיכך אינו גובה אלא מבני חרי, ולא ממשעבדי שנמכרו בקטנותו^ב (רא"ש). וכן הדין בגר שנתגיירה אשתו עמו, ואין ביניהם אלא שבזו אין כתובתה אלא מנה לדעת הרמב"ם^ג (דלא כתוס' ורא"ש).

א. בי"ד שהשיאו קטן: הנ"י כתב שאין בי"ד משיאין קטן כמו שאינם משיאין שוטה ותמהו הח"מ והב"ש על דברי הרמ"א כאן. והב"ש אף הביא את דברי הש"ג שאפילו אם השיאוהו אינו מועיל, אמנם מדברי הח"מ משמע לכאורה שבדיעבד מועיל.

ב. משועבדים: רש"י,תוס',רא"ש,ב"ח: זהו שטר מוקדם ולכן אין גובים בו אפילו ממה שמכר משהגדיל.

טור,פרישה,ח"מ: דוקא ממה שמכר בעודו קטן אין גובים. הח"מ מנמק שאע"פ שגובה רק מתנאי בי"ד מ"מ הואיל ויש לכך קול גובה ממשועבדים. הב"ח כתב שיש לגרוס בטור שאין גובים כלל. הב"ש הביא את שתי השיטות.

לכתחילה: ב"ש – נראה שנחלקו בדיעבד, אך לכתחילה יש לקרוע הכתובה ולכתוב חדשה כדי שלא יהא שטר מוקדם, אולם ההגמ"ר והמהרי"ו כתבו שלא צריך לכתוב חדשה.

ג. גרים שנתגיירו: כתובות צ,א: משנה: קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת, שע"מ כן קיימה, גר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה. גמרא: אמר רב הונא: לא שנו אלא מנה מאתים, אבל תוספת אין לה, ורב יהודה אמר: אפי' תוספת יש לה. מיתיבי... בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה.

תוס',רא"ש,טור: גם לגרים שנתגיירו אם נשאה בתולה גובה מאתיים^[1]. ב"ש – ואע"פ שהנושא גיורת מעל שלוש כתובתה מנה כיוון שהיא בחזקת בעולה, מ"מ אם כתב לה מאתיים גובה מאתיים כיוון שלא בטוח שהיתה בעולה.

רמב"ם,שו"ע: בגרים גובה מנה. הברייתא מוסבת דוקא על קטן. הח"מ כותב שלא נחלקו אלא הרמב"ם עסק בלא כתב לה כתובה בנישואין הראשונים ואילו התוס' והרא"ש בכתב לה, אולם הב"ש דחה וכתב שאף לרמב"ם מדובר בכתב, אחרת גם קטן לא היה גובה מאתיים.

מ"מ: סברת הרמב"ם היא שלא גרעה משאר גיורת הגדולה משלוש, שאפילו נישאת לישראל גובה רק מנה משום שהיא בחזקת בעולה. ב"ש – לפי"ז אם קידשה לפני גיל שלוש אכן תגבה מאתיים, ומהשו"ע שלא חילק מוכח שלא סבר כהסבר זה.

פרישה: סברתו היא שלא ידעו שיתגיירו ולכן גם בחרש ושוטה שנתפקחו גובה רק מנה, לעומת קטן שידעו שיגדיל, ולכן גובה מאתיים.

הטעם שבקטן שהגדיל גובה מאתיים ובחרש ושוטה שנתפקחו גובה מנה:

פרישה: בקטן ידעו שיגדיל ואילו בחרש ושוטה לא. ב"ש – טעם זה מתאים לרמב"ם שגם בגר גובה מנה, אך לא לטור שגובה מאתיים.

ב"ש בטור: אין חילוק בין חרש ושוטה לקטן אלא בין כתב לה כתובה בנישואים הראשונים שאז גובה מאתיים ללא כתב לה, ובקטן וגר הטור עסק בכתב לה ואילו בחרש ושוטה בלא כתב. ואע"פ שהכתובה הראשונה היא חספא בעלמא, מ"מ מכיוון שלא התנה כעת שרוצה לשנות, נשאה על דעת הכתובה הראשונה, אולם דוקא לענין עיקר הכתובה אומרים כן אך בתוספת ודאי לא התחייב אע"פ שלא התנה.

אג"מ^[2]: במקרה שברצונם מראש היו מעדיפים שיהיו קידושין תולים שלא רצה להרויח בחטאו, ולכן בקטן גובה מאתיים, משא"כ בשוטה שלא היתה לקיחת אישות כלל אלא זנות בעלמא ורק אח"כ נתפקח והחליט לנושאה. ובחרש הטעם הוא שזו תקנת חז"ל מיוחדת שאין לה כתובה אע"פ שתיקנו לו קידושין, וא"כ ודאי אומדים שדעתו היתה להרוויח את הרווח שתיקנו לו חז"ל.

נשואים בנישואים אזרחיים שחזרו ונישאו כדמו"י:

לנימוק הב"ש בטור כתובתה מנה; לנימוק הפרישה בד"כ מנה אא"כ מראש תכננו להינשא בעתיד כדמו"י; האג"מ ע"פ נימוקו הכריע שכתובתה מאתיים. עיין עוד בסיכום לסי' סו,ו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]